"אתם לא ברשימה!". זו, פחות או יותר, תמצית אחת הנסיעות ההזויות ביותר של קבוצה ישראלית בענף כלשהו למשחק בחו"ל. הפועל חולון עוברת עונה נהדרת בליגת האלופות של פיב"א, ואחרי הניצחון הגדול בטורקיה על קרשיאקה עומדת בפני עלייה לטופ 8 של המפעל, מה שהחזיר אותי לגביע קוראץ' של 1989/90 ולמסע הביזארי למוסקבה.
קודם כל קצת סדר - באופן מרשים, חולון של משה ויינקרנץ הגיעה אז לבית שמינית הגמר במפעל האירופי שכבר אינו קיים, אחרי שבין השאר עברה בסיבוב המוקדמות הראשון את פנאתינייקוס. אלברט קינג, ג'יימס טרי וגארי פלאמר הנהדרים היו שחקני החיזוק הבולטים, לצד ישראל אלימלך, ניב בוגין ועמוס פרישמן. ההגרלה סידרה לחולון את פאניוניוס, אפס פילזן וגם אלמא אטא (היום אלמטי), הקבוצה מקזחסטן, שאז עדיין הייתה שייכת לברית המועצות.
אבל הנסיעה הייתה כאב ראש אחד גדול. בברית המועצות התעכבו ומיסמסו את הוצאת אשרות הכניסה לשחקני חולון, והמועדון נאלץ לבטל את הטיסה ולהודיע לפיב"א כי לא יוכל להגיע לקזחסטן בזמן. בפיב"א ערכו בירור בנושא, אחרי שבתחילה האשימו את חולון במצב, והעלו כי האשרות אכן נופקו – אבל באיחור רב וברגע האחרון, מה שהותיר את חולון בחוסר ודאות שאילץ אותה לפעול. המשחק הוזז למוסקבה, חולון הגיעה בנסיעה מתישה דרך בודפשט ונחתה רק חמש שעות לפני המשחק. אלמא אטא רתחה כי מכרה את כל 8,000 הכרטיסים למשחק ונאלצה להחזיר את הכסף לאוהדיה, וכאילו זה לא מספיק, בחולון ידעו מראש שהסיכוי אבוד בגלל הניצחון של פילזן על פאניוניוס. סמטוחה אחת גדולה. זה נגמר בתבוסה 92:74 (7 בפברואר 1990) במשחק לעיני כמה עשרות צופים בקושי, שנשארו להצגה הכפולה אחרי ניצחון של צסק"א מוסקבה על ציבונה זאגרב.
יאללה, אפשר לקפל? לא כ"כ מהר. "אתם לא ברשימה!" זוכרים? זה מה שהפקידה של חברת התעופה הרוסית אירופלוט אמרה ליו"ר ההמום מישקה לפרדון בנמל התעופה, כשחולון הגיעה כדי לחזור כבר הביתה. יום קודם לכן אישרה פקידה במשרדי אירופלוט את הטיסה של המשלחת, אבל בדלפק בשדה זה נשמע אחרת. זה היה נשמע לי מופרז ולא אמיתי אם לא הייתי עד בעצמי למהומה שנוצרה. לבסוף, האחראית הודיעה כי עבור חולון נותרו 6 מקומות בלבד על הטיסה לאתונה, ושאינה יכולה להתחייב לכך שהחולונים יגיעו אל טיסת ההמשך לת"א בזמן. בירור נוסף העלה כי טיסה נוספת לת"א תצא מאתונה רק יומיים מאוחר יותר. לפרדון הרים את קולו: "או כולם או אף אחד".
כאן החלה התרוצצות בלתי רגילה בניסיון לפתור את המצב. המלווה הרוסי, שהיה צמוד לקבוצה בביקורה במוסקבה, כבר נפרד ועזב את נמל התעופה כשהוא זורח מאושר – נותרו ביד מתנות רבות שקיבל, כולל כמויות מזון אדירות שהביאה איתה הקבוצה ולא היה בהן צורך. המאמן בעל השם אלכסנדר גומלסקי, שכיהן אז כיו"ר איגוד הכדורסל בברית המועצות והיה בין האחראיים לארגון המשחק, לא ענה לטלפון. בינתיים התברר כי אישורי השהייה ברוסיה פגו, ועלה חשש שאנשי הקבוצה ייעצרו. לפרדון ביקש את התערבותו של מנהל הנמל, שבתחילה טען שזה לא תפקידו, עד שהגה תוכנית בסגנון "הרע במיעוטו".
חולון הצליחה לצאת ממוסקבה בטיסה ללונדון – מה שאילץ הורדת נוסעים אחרים מהטיסה. אבל כמו במקרה של אתונה, שם התברר כי לא קיים סיכוי להמשיך באותו יום לארץ, אלא להמתין יותר מיומיים. כתוצאה מכך, עלויות הנסיעה הזו כמעט שהוכפלו – למרות שבסופו של דבר, קשה לומר שהשחקנים לא נהנו לפחות מכך שקיבלו באמצע העונה סוף שבוע בלונדון. סיפור שהיה באמת.
