רק לפני שלושה שבועות אתלטיקו מדריד הוליכה את טבלת הליגה הספרדית עם פער מבטיח של 10 נקודות. ובזמן שריאל מדריד וברצלונה קרטעו ולא הצליחו לשמור על יציבות, מרבית הפרשנים כבר הכתירו את הקולצ'ונרוס כאלופים הבטוחים.
מי שלא נסחף לחגיגות המוקדמות היה דייגו סימאונה. ברור, המאמן של אתלטיקו מטיף לכל מי שרק רוצה לשמוע את המנטרה שלו, שמבחינתו יש רק דרך אחת לחיות את הכדורגל - "פרטידו א פרטידו" – משחק אחרי משחק.
וחוץ מזה, כמי שחי את אתלטיקו כל כך הרבה שנים, גם כשחקן וגם כמאמן, מי כמוהו יודע שבקבוצה הזאת שום דבר לא בא בקלות, ותמיד צריך לסבול בדרך אל האושר, שבמקרים רבים בכלל לא מגיע. אז כן, עד לפני כמה שבועות הכל נראה נהדר בוונדה מטרופליטנו, במיוחד אחרי הניצחון 2:4 על קאדיס, עם צמד של לואיס סוארס.
זה היה ניצחון הליגה השמיני ברציפות של הקבוצה. למעשה עד אז היא ניצחה ב-15 מ-16 משחקיה הקודמים, כשהתקלה היחידה הייתה בהפסד 2:0 לריאל מדריד בדרבי. זה גם היה ההפסד היחיד של סימאונה ושחקניו מאז תחילת הליגה. כהרגלה בקודש, עד סוף ינואר אתלטיקו הציגה את ההגנה הטובה באירופה. עד למשחק מול קאדיס (2:4) השוער הסלובני יאן אובלאק ספג רק 8 שערים ב-18 משחקים. אז את קאדיס אתלטיקו ניצחה בקלות, אבל שני השערים שספגה היו אמורים להיות תמרור אזהרה. רק שבאותו רגע אף אחד לא התייחס אליו ברצינות.
ואז הגיע "פברואר השחור", שהתחיל עם המשחק הביתי מול סלטה ויגו - ושבו קרה משהו לא צפוי ובעיקר לא אופייני. אחרי שסוארס הוסיף עוד צמד למאזנו ואתלטיקו הובילה 1:2, פקונדו פריירה מסלטה השווה ל-2:2 בדקה ה-90. אם יש משהו שהקבוצה של צ'ולו מתמחה בו, זה לשמור על היתרון בו היא מחזיקה. לספוג שער שוויון בדקה ה-90? זה לא קרה לה מאז גמר ליגת האלופות ב-2014 מול ריאל מדריד.
את תמרור האזהרה הזה, שכבר הוביל לאיבוד שתי נקודות יקרות, אי אפשר היה לפספס. ומסתבר שזה לא היה מקרי. אחרי ניצחון דחוק על גרנדה הגיעו שני משחקים צמודים, בפער של שלושה ימים, מול לבאנטה הצנועה. למרות שאתלטיקו הייתה טובה יותר ב-180 הדקות, היא סיימה את המשחק הראשון מול לבאנטה ב-1:1 והפסידה את השני 2:0.
וכך, בתוך פחות משבועיים, אתלטיקו איבדה 7 מ-12 הנקודות שהיו על המדף. ולא פחות בעייתי: היא ספגה בשבעה משחקים ברציפות. וזה דבר שמעולם לא קרה לה בשנים של סימאונה בקבוצה. חייבים לומר, הצבירה של 50 מ-57 הנקודות הראשונות של העונה, לא הייתה סבירה. אתלטיקו קבוצה טובה, אבל לא עד כדי כך. ויכול להיות שמה שקרה בשבועות האחרונים, זה להכניס קצת היגיון לשיגעון, לחזור לפרופורציות.
סימאונה לא רצה שזה יקרה, אבל לא היה מופתע, גם כי הסגל שלו היה מדולל מאוד, בגלל פציעות וקורונה. בכל אחד מארבעת המשחקים האחרונים לא עמדו לרשותו יותר מ-16 שחקנים מהסגל הבכיר. למזלו של צ'ולו, ברצלונה האומללה ממשיכה לדמם נקודות והיא כנראה כבר לא תצליח לאיים עליו ב-14 המחזורים שנותרו לסיום. אבל זה לא המצב עם ריאל מדריד, שאמנם עוברת עונה בינונית בסטנדרטים שלה, אבל למרות זאת הצליחה לצמק את הפער ל-3 נקודות בלבד. אם כי צריך לזכור שלאתלטיקו יש משחק חסר.
כפי שזה נראה עתה גורל האליפות תלוי במשחק אחד, זה שיגיע בעוד 12 יום בלבד: הדרבי של מדריד, שאותו תארח אתלטיקו. לפני כן יש למובילה משחק חוץ לא פשוט מול ויאריאל, כאשר ריאל מדריד תארח את סוסיאדד. שום דבר לא ייסגר סופית בדרבי ב-7 במרץ, אבל אם אתלטיקו תצליח להתאושש מהמשבר ולנצח, יהיה קשה מאוד למנוע ממנה את האליפות. ניצחון של ריאל – והמומנטום יעבור באופן מוחלט לקבוצה של זינדין זידאן.
לא הפעם הראשונה שזה קורה לה
האמת היא שאתלטיקו כבר הייתה בעבר בסרט הזה בדיוק, "פברואר השחור" שאיים להרוס לה עונה פנטסטית. גם לפני שבע שנים הקולצ'ונרוס הוליכו את הטבלה באמצע העונה והאוהדים החלו לפנטז על אליפות ראשונה אחרי 18 שנה. אבל אז הגיעו הפסדים מפתיעים מול אוסאסונה ואלמריה החלשות והפער מול ברצלונה כמעט ונמחק.
העונה ההיא הגיעה לסיום הכי דרמטי שאפשר, כאשר במחזור האחרון ברצלונה אירחה את אתלטיקו לעיני 98 אלף צופים נרגשים בקאמפ נואו. בארסה ידעה אז שניצחון יתן לה את האליפות. וכשאלכסיס סאנצ'ס הבקיע במחצית הראשונה, נראה היה ששוב יהיו דמעות כאב ואכזבה בצד האדום-לבן של מדריד. ואז זה קרה. בתחילת המחצית השנייה דייגו גודין נגח שער שוויון, שהיה שווה אליפות היסטורית.
אבל לפני שתחזור למאבקי הליגה מצפה לה הערב מבחן אופי עצום: המשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות מול צ'לסי. מבחינת אוהדי אתלטיקו המפגש הכפול מול הבלוז מחזיר אותם שוב לאותה עונה בלתי נשכחת לפני שבע שנים. אז שתי הקבוצות נפגשו בחצי הגמר ואחרי 0:0 מתסכל במדריד אתלטיקו נתנה הצגה בלונדון, ניצחה 1:3 והעפילה לגמר.
צ'ולו, שהיה אז בתחילת דרכו במועדון, היה זה שהחליט שהמשחק הערב יתקיים באצטדיון הלאומי של רומניה, בבוקרשט, אחרי שלא היה ניתן לקיימו במדריד בשל הגבלות הקורונה. אז למה דווקא בוקרשט ולא עיר קרובה יותר? המאמן החליט כך, כי זה היה המקום בו אתלטיקו זכתה בתואר הראשון מבין השבעה שלה איתו.
בתשעה במאי 2012, ארבעה וחצי חודשים בלבד אחרי שלקח קבוצה שהייתה שקועה בתחתית הטבלה ונראתה כשבר כלי, סימאונה הוליך את אתלטיקו לניצחון ענק בגמר הליגה האירופית. 20 אלף אוהדים שטסו לבוקרשט ראו את קבוצתם מביסה את אתלטיק בילבאו 0:3 בתצוגת תכלית אדירה. רדאמל פלקאו הקולומביאני כבש צמד ודייגו הברזילאי השלים את הניצחון, שהפך את אתלטיקו, הלוזרית הנצחית, לווינרית ענקית.
אגב, זה לא רק שהמשחק הערב יתקיים באותו אצטדיון. באתלטיקו דאגו גם לשהות בדיוק באותו מלון בו שהו אז, לפני כמעט תשע שנים, ה"אינטרקונטיננטל". ויש עוד "סימן" לכך שהספרדית תעבור בהצלחה את המפגש הכפול מול צ'לסי: בעונה שעברה היא התמודדה בשמינית הגמר מול יריבה אנגלית חזקה אף יותר, אלופת אירופה ליברפול, ועברה אותה.
מה שבטוח, כדי שאתלטיקו תתאושש מהמשבר בו היא נמצאת, רק אמונות תפלות לא יספיקו. ויש שלושה שחקנים שחייבים להשתפר, ומהר: הראשון, יאן אובלאק. הוא נחשב בצדק לאחד השוערים הטובים בעולם, וזכה 4 פעמים בתואר "שוער העונה" בספרד. אבל הוא עובר תקופה פחות טובה. בחמשת המשחקים האחרונים ספג 8 שערים, וזה לא רק בגלל ההגנה.
השני, ז'ואאו פליקס. הקשר הפורטוגלי שנרכש לפני שנה וחצי ב-120 מיליון יורו פתח את העונה נהדר. ב-11 המשחקים הראשונים היו לו שבעה שערים ושלושה בישולים. נראה היה שאחרי עונת הבכורה הלא פשוטה, הוא נכנס לקצב הנכון. אבל במשחקים האחרונים הוא שוב מאכזב. ב-13 המשחקים האחרונים הוא כבש רק פעם אחת.
ואחרון חביב, לואיס סוארס. הכל כבר נאמר על הטעות האיומה שעשתה ברצלונה שאפשרה לאחד מגדולי כוכביה לעזוב ללא תמורה, ועוד לאחת מיריבותיה הגדולות. סוארס הוא סיפור הצלחה מדהים. 16 שערים ב-20 משחקי ליגה זה מאזן אדיר, שרק שחקן אחד יכול להשתוות אליו בליגה הספרדית - חברו הטוב לאו מסי.
אבל אחרי שכבש שבעה שערים בארבעה משחקים, בשלושת המשחקים האחרונים הוא לא מצליח למצוא את הרשת. עבור חלוצים אחרים זה לא דרמטי, אבל מבחינת סוארס זו הבצורת הארוכה ביותר שהייתה לו מאז שהגיע לקבוצה בקיץ. הערב בבוקרשט, סוארס ינסה לא רק לסיים את הבצורת - אלא גם לכבוש את שערו הראשון העונה בליגת האלופות. אבל הכי חשוב יהיה לסייע לאתלטיקו לחזור למסלול הניצחונות, מה שאמור לסיים את הדיון על "פברואר השחור" גם בקשר למאבק האליפות.
