ככה זה במכבי ת"א השנה: רגע אחד הפסד מרגיז, רגע שני חיוכים ותקוות. כנראה שזה יימשך ככה עד לסיום עונת היורוליג. סוף טוב? מי יודע. מישהו מסוגל לנחש איך הצהובים ישחקו בערב נתון, מול כל יריבה ובכל אולם? חידושים והמצאות בכל פעם, ולפחות השחקנים ידעו לתקן את ההפסד לאולימפיאקוס עם ניצחון איכותי על באסקוניה.
המפתח של שני המשחקים בעצם כבר לא חדש לאף אחד. בראשון – 25 נקודות של סקוטי ווילבקין, לצד שמונה איבודים חסרי אחריות והחטאות עונשין קריטיות, אחת בסיום הזמן החוקי ואחת בסיום ההארכה. בשני – רק תשע נקודות לווילבקין, אפס מהן במחצית הראשונה, ועוד אחת לטיילר דורסי. הראשון הסתיים בהפסד במשחק מכוער, בשני מכבי קלעה 91 נקודות וניצחה.
זה שלא שווילבקין מזיק למכבי – אין לה שחקן כמוהו – אבל כאשר לא הכל עובר דרכו והוא פחות דומיננטי, יש מקום לשחקים אחרים להתבטא. אלייז'ה בראיינט, אנג'לו קלויארו ואות'לו האנטר מצליחים בצורה הזו יותר לידי ביטוי, והמשחק הקבוצתי שוטף כאשר שני הסקוררים לא לוקחים את כל הזריקות. בטח לא הזיק שבניגוד לפיק-אנד-רול הכושל על קוסטאס סלוקאס ביום שלישי, ההגנה באה לנשוך.
היה עוד אלמנט חשוב, ויכול להיות ששלושת הדברים הולכים יד ביד. מכבי לא הצליחה לברוח לפער גדול ובאסקוניה נשארה צמודה ברגעי הסיום, אבל במקום לאבד את הראש כפי שקרה לא יותר מדי השנה, הקבוצה התחברה מחדש בשתי הדקות האחרונות עם פעולות נכונות בהגנה ובהתקפה. ווילבקין עדיין ניסה להציל את המולדת – למרות שהמולדת כבר הייתה בטוחה – עם כמה זריקות מבחוץ, אבל הפעם לא היה הלחץ העצום שייכנסו כי ההגנה המעולה ביטלה את הספרדים בניסיון הקאמבק. כשיותר שחקנים מעורבים ובטוחים בעצמם, הם מגיעים לפיניש מפוקסים.
וזה כולל את יובל זוסמן במשחקו הטוב ביותר מאז החזרה מהפציעה. הוא עשה זאת דרך ההגנה ובזכות האמון של יאניס ספרופולוס שסירב לוותר עליו. הפעם הקליעות מבחוץ נכנסו, וזה הסיר את כל הלחץ מזוסמן. הוא צריך לדעת לקבל את הביקורות יחד עם השבחים כדי להתקדם.
זה נכון גם לגבי ספרופולוס עצמו. הוא עשה דברים יפים במכבי מאז שהגיע לקבוצה, אבל קשה שלא לייחס את חוסר היציבות לשינויים התכופים שלו בהרכבים וברוטציה. הוא גם משדר עצבים ברגעים קשים – כפי שקרה בסיום ההפסד לאקסית אולימפיאקוס – וזה לא עוזר לשחקנים שמנסים לנווט קבוצה אל פלייאוף היורוליג. רבים מהם, ובמיוחד ג'ון דיברתולומאו, ודאי מרגישים שבינואר הם כבר היו צריכים לדעת יותר על התפקיד והמקום שלהם. וכך, מנצחים וחושבים על מומנטום, ואז מפסידים שוב, ואז חוזרות הציפיות וכן הלאה וכן הלאה.
