טרוי דיני יהיה בסוף החודש הבא בן 32. בימים אלה הוא משמש כקול הבולט ביותר במאבק של כמה משחקני הפרמייר ליג נגד החזרה לפעילות של הכדורגל האנגלי. אתמול הוא הראה שהוא עומד במילה שלו, כאשר סירב להתייצב לחידוש האימונים של ווטפורד יחד עם מספר שחקנים מקבוצתו - כפי שהצהיר בימים האחרונים שבכוונתו לעשות.
קפטן ווטפורד, חלוץ מוערך ויציב שהעביר את העשור האחרון, יחד עם קבוצתו, על הנדנדה בין הפרמייר ליג לצ'מפיונשיפ, עבר דבר או שניים בכדורגל האנגלי. זו כנראה גם הסיבה שהוא לא מרגיש בשלב זה של הקריירה שלו שהוא חייב לרצות את בעלי השררה והממון. לפני שנכנסים לתוך האג'נדה שלו ומה שמניע אותו להוביל תנועת נגד למה שפופולרי לשאוף אליו בימים אלו, מן הראוי להקדיש מקום לרגע המפורסם והמסעיר ביותר בקריירה שלו. אחרי הכל, כל-כולו היה מופת של חתירה נגד האנרגיה הכללית. למעשה, מדובר כנראה באחת הדרמות הכי גדולות אי פעם בכדורגל באשר הוא. כן, מה ששמעתם.
"אל תשפשפו את העיניים"
זה היה ממש החודש לפני שבע שנים. ב-12 במאי 2013 התקיים משחק הגומלין של חצי גמר פלייאוף הצ'מפיונשיפ בין ווטפורד ללסטר, במסגרת המאבק על ההעפלה לפרמייר ליג. במשחק הראשון בלסטר, ווטפורד ניצחה 0:1, וכאשר הגומלין בוופטורד נכנס לתוספת הזמן שלו, לסטר הוליכה 1:2 ונראה היה שהמשחק בדרך להארכה (בפלייאוף הצ'מפיונשיפ אין הבדל בין שערי בית לשערי חוץ). בדיוק אז, רגע לפני סיום ארבע דקות תוספת הזמן, אנתוני נוקארט מלסטר סחט פנדל מפוקפק (בלשון המעטה, לא היה פנדל), וניגש לבעוט אותו בעצמו, מול שוער ווטפורד מנואל אלמוניה. מחוץ לרחבה עמד וצפה באירוע דיני. את עוצמת מה שקרה בשניות הבאות מילים לעולם לא יצליחו להעביר - אף על פי שצוות השידור של סקיי ספורט עשה עבודה מופתית. אבל אתם יודעים, זכויות שידור.
שחקני ווטפורד ההמומים, שראו איך נוקארט והשופט עומדים לקחת להם את הזכות להיאבק בוומבלי מול קריסטל פאלאס על הכרטיס לפרמייר ליג, מחו ממושכות. כשנוקארט סוף-סוף בעט את הפנדל, השעון הראה 96:32, כלומר שתיים וחצי דקות מעבר לזמן שהוסיף השופט. אלמוניה הדף את הבעיטה הראשונה, אבל נוקארט הגיע ראשון לריבאונד ובעט שוב. אלמוניה שוב הדף, צמד התעופפויות שדי היה בהן כדי להיות אחראיות לדרמת העונה באנגליה. אבל זה לא נגמר שם: הכדור הורחק על ידי שחקני ווטפורד מהרחבה ומתפרצת מושלמת של ווטפורד הסתיימה בוולה ענק של דיני לרשת. 1:3 לווטפורד שנוסעת לוומבלי אחרי 2:3 בסיכום שני המשחקים. דיני רץ בטירוף לתוך היציע וזינק על האוהדים, כשכל חבריו מזנקים בעקבותיו, המאמן שלו, ג'נפרנקו זולה, רץ לכל הכיוונים בו-זמנית. אין יותר דרמטי מזה. "אל תשפשפו את העיניים", אמר השדר, "אתם עדים לסיום הדרמטי ביותר האפשרי".
זה היה השער ה-20 של דיני באותה עונה, ולמרבה הצער גם האחרון. כמו שקורה הרבה פעמים עם הופעות הירואיות בחצי הגמר, זה הסתיים עם מפח נפש מול 82,000 צופים בגמר - הפסד 1:0 משער בשניות סיום המחצית הראשונה של ההארכה.
"שאלות פשוטות לא קיבלו מענה"
לא מספיק דובר בישראל על מימד הכפייה שבהכנסת כדורגלני ליגת העל לבידוד ביתי של חודשיים שלמים כחלק ממתווה חזרת הכדורגל בארץ. כאשר הכדורסל הצטרף, נשמעו יותר קולות מחאה (סקוטי ווילבקין, ג'ייק כהן), אבל המתווה שסוכם בין מינהלת ליגת העל בכדורגל לבין מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה הרלוונטיים, הופץ לציבור הרבה לפני שניתנה לכדורגלנים הזדמנות להתנגד לו. השמחה הייתה גדולה, הכדורגל חוזר, מעט מאוד כדורגלנים העזו לומר שזה לא מתאים להם וגם אלו שעשו זאת נשמרו בעילום שם. זה מובן: דעת הקהל הייתה בהכרח נגדם אם הם היו הופכים לאלו שהורסים את החגיגה. דיני, לעומת זאת, לא חיכה לאף אחד. הוא השמיע את קולו ברגע שהחלו הדיונים.
קבוצות הפרמייר ליג התחילו ביום שלישי, באישור ממשלת בריטניה, באימונים ללא מגע ובקבוצות קטנות, אבל דיני הכריז מהרגע הראשון: "אני בחוץ". הנה, קחו הזדמנות לקרוא לו אגואיסט: הנימוק שלו היה שהוא לא מוכן לסכן את עצמו ואת משפחתו, גם אם זה אומר שרבים יתאכזבו בגללו. אבל עכשיו, קחו הזדמנות להכיר במורכבות המציאות: הפרט החשוב ביותר בסיפור שלו הוא שיש לו תינוק בן חמישה חודשים, והתינוק הזה סבל מאז שנולד מקשיי נשימה ונמצא בקבוצת סיכון. "אני לא מעוניין להעמיד אותו בעוד יותר סכנה", אמר דיני.
סוגייה אחרת ורחבה הרבה יותר שדיני העלה לדיון היא שעל פי הסטטיסטיקה של התפשטות הקורונה באנגליה, הסכנה להידבק בנגיף והסכנה למות לאחר ההידבקות גבוהות פי כמה בקרב שחורים, אסייאתים ובני מיעוטים באופן כללי. בווטפורד, שם מודעים לנפיצות הנושא, לא מתחו ביקורת על דיני, אלא גילו הבנה להתנהלות שלו. המנג'ר נייג'ל פירסון ביטא חששות משלו בנוגע לחזרה לליגה ואמר שלא יכריח שחקנים להגיע לאימונים. זו הייתה העמדה של המועדון עוד לפני שהתברר שאחד משחקני הקבוצה ושני אנשי צוות התגלו כנושאים את הנגיף.
העניין הוא שכששומעים את דיני מדבר קשה להתווכח איתו. הוא רהוט, מנומק ומדבר עם המון כבוד לכל הנוגעים בדבר. ויותר מהכל, הוא אומר דברי טעם. "הוחלט על שלב ראשון של חזרה לאימונים והדברים נעשים כמו שצריך בקשר לשלב הזה, אבל השלבים השני והשלישי ממש לא הובהרו ויש כמה שאלות שלא קיבלו תשובות", אמר בראיון בתוכנית בוקר טוב בריטניה. הוא התייחס, בין השאר, למעבר לשלב שבו ייכנס המגע הפיזי לתוך שגרת האימונים, ודיבר בעקבות פגישה בה נכח עם שאר הקפטנים של הפרמייר ליג ומומחי רפואה, שממנה יצא מודאג לדבריו.
"הממשלה בעצמה אומרת שהסכנה של בני מיעוטים להידבק גבוהה פי ארבעה והסכנה שלהם למות לאחר הידבקות גבוהה פי שניים משל לבנים. למרות זה, אין שום התייחסות או היערכות ספציפית לנושא הזה - בדיקות רבות יותר ליוצאי מגזרים בסיכון, או כל תגובה אחרת". דיני הדף את הטענות שרמזו כי העובדה שווטפורד בסכנת ירידה משפיעה על העמדה שבה הוא נוקט. "לא מדובר רק בשחקנים מקבוצות בתחתית או כאלו שלכאורה יש להן מה להפסיד מחידוש המשחקים. שחקנים מכל רחבי הליגה, בתחתית ובצמרת, מוטרדים מהעניינים האלו. העלינו בפגישה שאלות פשוטות שלא קיבלו מענה הולם".
המקרה של קאלום הדסון אודוי, שנעצר לאחר שהזמין אליו נערת ליווי ובכך הפר את תנאי הבידוד שאמור היה לשהות בו, הציף עוד שאלות קשות בנוגע לאפשרות לסמוך על כלל הכדורגלנים שיגלו אחריות וסולידריות כלפי חבריהם. טמי אברהם, שמשחק עם הדסון אודוי בקבוצה, סיפר שאביו, איתו הוא חי באותו הבית, סובל מאסטמה וכי הוא חושש לשלומו.
דיני לא הסתפק בחשיפת החשש הבריאותי שלו לעמיתיו ולבני משפחתו, אלא הציף גם שאלות מוסריות בנוגע למאמצים להחזרת הכדורגל: "יש כאן שאלה ערכית שחייבת להישאל: צוותים רפואיים ואנשים שעובדים במגוון תחומים במשק לא מקבלים שום דבר שקרוב לפריבילגיה שלנו, ואנשים מתים בגלל זה בבתי אבות ובעוד מקומות", אמר, בהתייחסות לכך שהכדורגלנים אמורים להיבדק לקורונה פעמיים בשבוע כחלק ממתווה החזרה. דיני העלה את החשש שהשחקנים יעמדו תחת ביקורת ציבורית נוקבת על היחס המועדף לו הם זוכים ויואשמו באנוכיות. הוא סיפר שאחד הקפטנים האחרים, שאת שמו סירב לחשוף, העלה את הנושא באותה פגישה עם ראשי הפרמייר ליג.
בינתיים, דיני לא מתאמן כאשר השלב הראשון באנגליה נמצא בעיצומו. בשיטוט באתרי הספורט והחדשות הבריטיים קשה למצוא טון ביקורתי כלפי ההחלטה שלו, להיפך: המעורבות הקולנית שלו בנושאים רגישים זוכה להערכה רבה, מעוררת דיון בריא ויכול להיות שבסופו של דבר היא תהיה הקול שיטה את הכף – לאו דווקא לכיוון ביטול העונה, אלא לכיוון של ביצוע אחראי, מוסרי והומאני יותר של החידוש שלה.
