כדורגל מושפע מהלך הרוח התרבותי בדיוק כמו כל מקצוע אחר. בדורות קודמים אנשים היו שמחים להישאר באותו מקום עבודה כל החיים. היום, בעולם הגלובלי וההיי־טקי, הם חושבים על מקום העבודה הבא יום לאחר שנכנסו למשרד חדש. תפיסת הכדורגלנים השתנתה בצורה דומה ולכן כמות השחקנים הנחשבים לסמל הולכת ויורדת. כולם רוצים להתקדם. לכן גם יפה לראות שאחד הסמלים שכן קיימים הוא בכלל מישהו שכדי להפוך לכזה היה חייב להיוולד במקום שהוריו בכלל לא שמעו עליו.
השיח המרכזי לאחר גמר הסופרקופה הספרדי הוא כמובן מסי, שהורחק בפעם הראשונה בקריירה במדי ברצלונה. מסי הורחק בצדק. אבל הרגע הגדול של המשחק, זה שגם הכריע אותו, התרחש כמעט חצי שעה קודם לכן עם שער הניצחון המרהיב של איניאקי וויליאמס. בן המהגרים שהתואר שהביא לבילבאו מעצים עוד יותר את החיבור המיוחד בינו לבין המועדון. חיבור שכבר לא רואים מספיק.
שלושה שחקני ברצלונה עמדו מול וויליאמס והוא הכניע אותם תוך 1.7 שניות. קצת יותר משנייה וחצי בהן נגע בכדור לא פחות מארבע פעמים, כל נגיעה קריטית להצלחת המהלך. רגל שמאל עצרה את הכדור, נגיעה קלה בימין יצרה עוד קצת מרווח בינו לבין שחקני ההגנה, אחת נוספת הכינה את הבעיטה והרביעית שלחה את הכדור לקורה ופנימה. 1.7 שניות, 4 נגיעות, בדקה ה-93 בהארכה.
השער לבדו הוא אירוע אדיר, אבל הסיפור של וויליאמס (26) מוסיף לו. הוא היה בבטן אימו כשזו חצתה עם אביו היחף את מדבר סהרה בניסיון לברוח מחיי עוני בגאנה. כשקפצו מעל גדר הגבול בספרד נתפסו ובמעצר פגש אותם עורך דין שביקש לעזור. הוא הציע שהזוג יספר שהגיע בכלל מליבריה, אזור מלחמה, במטרה לקבל מעמד של פליטים. כששוחררו קיבלו עזרה מכומר באסקי, ששיכן אותם בבילבאו ומאוחר יותר בפמפלונה. השניים לא שמעו מעולם על חבל הבאסקים, על המסורת, על הלאומיות, אבל כשאותו הריון ששרד את המדבר הסתיים והם הפכו להורים החליטו לקרוא לנולד על שם הכומר, אינאקי. באסקי נולד.
ויש כאלה שמשווים אותו לאגדת כדורגל
כולם מכירים את המדיניות של בילבאו, אצלה משחקים רק באסקים או כאלה שנולדו בחבל הארץ ולמדו לשחק שם כדורגל. המדיניות הזו, בצירוף העובדה שההגירה לחבל הבאסקים נמוכה יחסית, הובילה לכך שבילבאו הייתה המועדון האחרון שלא הופיע במדיו שחקן כהה עור. וויליאמס עמד בקריטריון ואמנם לא היה השחקן השחור הראשון בקבוצה, אבל כן הראשון שכבש עבורה. ומאז, בניגוד למה שהיה אפשר לדמיין בזמנו, הפך לסמל.
בקיץ 2019 חתם איניאקי על חוזה לתשע שנים בבילבאו, עד שיהיה בן 34, החוזה השני הכי ארוך שנחתם בספרד אחרי העסקה המפורסמת לעשור שלם בין דנליסון לבטיס בשנות התשעים. "כל מה שחשוב לי ככדורגלן זה להפוך את המועדון הזה לכמה שיותר גדול", אמר וויליאמס. "פה, וכולם יודעים את זה, הבית שלי וכל מה שאני מעוניין בו נמצא כאן. המועדון הימר עלי, כך שבראש שלי אין שום תכנית חוץ מללבוש את החולצה של אתלטיק. העיר בילבאו הראתה לי שאנשים טובים קיימים. הגעתי לכאן כילד ואני רוצה לעזוב כאגדה".
מאז אפריל 2016 וויליאמס לא הפסיד אפילו משחק ליגה אחד. כן, 175 משחקי ליגה רצופים במשך קרוב לחמש שנים. היו פציעות, הייתה עייפות, אבל וויליאמס הכריז שכל עוד יש לו שתי רגליים הוא יילחם עבור אתלטיק. והרגליים האלה מובילות אותו במהירות לכל מקום. הוא נחשב כבר כמה שנים לשחקן המהיר בליגה והחבר לקבוצה איקר מונייאין המציא לו את הכינוי "הפנתר". לאתלטיות צריך להוסיף כמובן את הטיפול בכדור, זה שנראה בבירור בשער הניצחון שלשום.
למחרת חגיגות הניצחון, וויליאמס לא נח אלא יצא למפגשים עם שחקני הקבוצות הצעירות של בילבאו. הוא גם אחראי לחינוך השחקנים הצעירים אותם הוא מלמד על מוסר עבודה וחשיבות ההקרבה. הסיפור שלו הוא כזה שרבים מחפשים בקבוצה אותה הם אוהדים. דווקא במועדון שלא פותח את שעריו לכולם הפך בן המהגרים לסמל. יש להניח שגם יגשים את החלום שלו וייזכר שם כאגדה.
