במעלה גבעה על חצי אי קטן הפונה לאוקיינוס האטלנטי, ישנו מגדלור וסביבו אגדה עתיקה המוכרת לתושבי האזור. לפי המיתולוגיה, מלך האזור היה ענק העונה לשם גריון (Geryon), שהתעלל באנשי הממלכה וחייב אותם להעביר כמחצית מרכושם אליו. אותם אנשים שסבלו מידו הקשה של הענק פנו לעזרתו של הרקולס, שלקח על עצמו את המשימה להילחם במלך. הרקולס הביס את הענק וקבר את עצמותיו ונשקו במעלה הגבעה. על הגבעה הוא בנה מגדלור וקרא לו "מגדל הרקולס".
ממגדל הרקולס ניתן להשקיף על המים הכחולים של "מפרץ אורסאן" (Ensenada del Orzán) ואפילו תצליחו להבחין באצטדיון ריאזור, אצטדיונה הביתי של דפורטיבו לה קורוניה. לה קורוניה היא עיר נמל מצפון מערב ספרד, שייכת לחבל גליסיה, חבל הגובל מדרום עם פורטוגל ומצפון ומערב עם האוקיינוס האטלנטי. השפות המדוברות בה הן ספרדית וגליסיאנית (Gallego) שמזכירה מאוד פורטוגזית. ב-19.5.20 ציינו בעיר 20 שנה להרקולס אחר, הרקולס הגליסיאני, תקופה בה דפור הקטנה נאבקה בענקים והפכה לאגדה.
דפורטיבו לה קורוניה, או בקיצור "דפור" (Depor), לא נחשבת לאחת מקבוצות הפאר הספרדיות, והעונה היא אפילו משחקת בליגה הספרדית השנייה. אך לפני כשני עשורים הייתה שם דבר בכדורגל הספרדי והאירופי, ואפילו זכתה לכינוי "סופר דפור". סיפורה התחיל בקיץ 88', כשאוגוסטו ססאר לנדוריו, איש ספורט ומנהיג פוליטי, נבחר להיות נשיא לה קורונה לאחר שהמועדון צבר חוב של 2 וחצי מיליון אירו. אוגוסטו, יליד החבל, ידע כמה חשוב מועדון הכדורגל לקהילה של לה קורוניה. באותם זמנים דפור שיחקה בליגה השנייה ובשנתיים הראשונות של אוגוסטו כנשיא המצב לא השתנה. בשנת 91' דפור העפילה לליגה הבכירה בפעם הראשונה מאז 1973, אך זה לא הספיק לאוגוסטו שכיוון גבוה ורצה למלא את ארון התארים הריק.
לרוע מזלם של הגליסיאנים, כמעט כל המחצית הראשונה של שנות ה-90' הייתה שייכת לענקית מקטלוניה, ה"דרים טים" של ברצלונה וקרויף. הקטלאנים קטפו ארבע אליפויות רצופות, כאשר בשנים הללו דפור סיימה במקום השלישי (93') והשני (94') בליגה. עונת 93-4 זכורה במיוחד בתור כאב לב עצום לדפורטיבו ולאוהדיה. הליגה לא הוכרעה עד המחזור האחרון, ובשל פנדל מוחמץ של הסרבי מירוסלב ג'וקיץ' מלה קורוניה, הקבוצה מגליסיה פיספסה את האליפות שלקחה ברצלונה בזכות הפרש שערים עדיף.
עד שנת אלפיים ההרקולינוס רשמו הישגים מרשימים בלה ליגה, למעט זכייה באליפות עצמה. דפור סיימה במקומות גבוהים בטבלה, זכתה בגביע הספרדי וכל זה קרה כאשר שמות כמו בבטו, דונאטו וריבאלדו משחקים במדיה התכולים-לבנים. הנשיא אוגוסטו לא ויתר על זכייה באליפות, ובסוף עונת 98' החליט להחתים את המאמן הבאסקי חאבייר אירורטה, שהגיע מיריבתה המושבעת ושכנתה לחבל של לה קורוניה, סלטה ויגו. עונה נוספת חלפה, ואוגוסטו המשיך להשקיע כספים ברכש. בעונת 99' זה השתלם לו. סגל הקבוצה מגליסיה כלל שחקנים כמו ז'אק סונגו, מאורו סילבה, פראן ומעל כולם, החלוץ ההולנדי רוי מקאי. דפור פשוט טרפה את הליגה עם מערך ה-4-2-3-1. באותה עונה ההרקולינוס הביטו מראש הטבלה על ענקיות כמו ברצלונה ומדריד (מקום שני ומקום חמישי בהתאמה), וזכו באליפות היסטורית. הקבוצה רכבה על ההצלחה עד סוף עונת 05', בה אירורטה עזב.
בתוכנית מיוחדת של הטלוויזיה הספרדית על הקריירה של אירורטה, הבאסקי סיפר על 7 עונותיו כמאמן הקבוצה. במהלך כל השנים הוא התגורר במלון "מלייה מריה פיטה" (Melia Maria Pita) הנמצא בתחילת רצועת החוף, ומחלון חדרו, חדר מספר 514, ניתן להבחין בריאזור, האצטדיון אותו הבאסקי מחשיב לאהוב עליו. כשחאבייר נזכר ברגעים הטובים ביותר מריאזור, הוא חזר לעונת האליפות ולמשחק בו דפורטיבו הוכרזה לאלופה, לאוהדים שפרצו לכר הדשא ולחגיגות בחוף הים על רקע האצטדיון.
במהלך שנותיו של אירורטה על הקווים, "סופר דפור" זכתה גם בגביע המלך בפעם השנייה בתולדותיה. ביום בו ריאל מדריד ציינה 100 שנים להיווסדה, ההרקולינוס הביכו את הענקית ממדריד של זידאן, פיגו, היירו ושלל התותחים הכבדים, כשניצחו 1:2 בברנבאו. ההצלחה של לה קורוניה לא נשארה רק בגבולות ספרד, וגם בליגת האלופות היא עשתה חיל עם ניצחונות גדולים על ברצלונה, פ.ס.ז' ומנצ'סטר יונייטד. השיא היה בעונת 03-4, כש"סופר דפור" הגיעה עד לשלב חצי הגמר, שם פגשה את פורטו של ז'וז'ה מוריניו - שהמשיכה משם עד לזכייה בתואר.
ההרקולינוס מדשדשים כיום בליגה השנייה ורחוקים מימי הזוהר של שנות האלפיים המוקדמות. כשהשמש שוקעת אל תוך האוקיינוס וקרן האור האחרונה פוגעת במים שמפזרים אותה אל עבר המגדלור והאצטדיון, נעים להיזכר באגדות ישנות ונשכחות. לפעמים אגדות קמות לתחייה, ונראה כי עכשיו מעומק הסגונדה (הליגה הספרדית השנייה), זה הזמן של הרקולס הגליסיאני להתעורר בשנית ולהצעיד את העיר לאגדה חדשה.
