המתרפס
בן-שמעון ובן-זקן בראי ההיסטוריה
"לא צריך להגיע לקצה ההר בשביל ליהנות, צריך ליהנות מהדרך, מהטיפוס עצמו... החבר'ה שלי כותבים את ההיסטוריה של עצמם... זאת תקופה מאוד מורכבת בחיים שלנו והאנרגיה היא פחות חיצונית, היא טיפ-טיפה יותר פנימית, מתוכנו... זה שידענו לנצח ככה, מראה כמה הלבבות של השחקנים גדולים וכמה דם מוזרם בהם".... נכון, זה נראה כמו מבחר ציטוטים של קונפוציוס, הורדוס, הרמב"ם וקובי רפואה — אבל לא. כולם שייכים לרן בן-שמעון.
את הנאום חוצב הלהבות הוא נשא אחרי 0:3 משכנע של מ.ס אשדוד על הפועל באר-שבע המקרטעת, וזה מעניין, כי כמה ימים קודם הובסה חבורת ההיסטוריונים שלו בתוצאה זהה בנתניה, ורב"ש לא טען שהלבבות של שחקניו קטנים ואנמיים.
אחרי שני האירועים הקרדיולוגיים, נפל דבר במחסן החלפים של ג'קי בן-זקן: שגיב יחזקאל, הסקורר של הקבוצה, נמכר ועזב לאלתר. "הכל עובר דרכי. הייתה סיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שאנשים חושבים. לא היו הרבה ברירות. זה חלק מהפילוסופיה שלנו"... הסביר רן הפלספן שקיבל את העניין בהכנעה, והצהיר: "אנחנו לא משנים את המטרות שלנו, כרגע המטרה המוצהרת היחידה היא להיכנס לפלייאוף העליון"... יומרני לאללה, למרות שאת ההיסטוריה המדהימה הזו כתבה מ.ס אשדוד כמה פעמים בעבר.
והסיטואציה הרבה יותר מביכה ממה שהוא חושב. המאמן שבאמת כתב פעם פרק בהיסטוריה של הכדורגל המקומי — בקריית-שמונה — שהוביל את נבחרת קפריסין במוקדמות היורו והוזכר כמועמד לנבחרת ישראל, מוכן פתאום לוותר על הנשק הכי יעיל שלו. הוא בסך הכל חולם על מקום שישי, ואפילו חותם באימפריית המסחרה עד שנת 2024 ("בלי סעיף יציאה").
בתחילת 2020, כשעוד קיווה להמשיך לאמן באי השכן, סיפר בן-שמעון כי אינו מתגעגע לישראל והסביר שהקפריסאים, בניגוד אלינו, מתעסקים בכדורגל נטו. גם כשנשאל על מעורבות ראשי קבוצות בהחלטות מקצועיות של מאמנים, הוא סיפק תשובה אוניברסלית: "בכל העולם, בן אדם שמשקיע בעסק רוצה לקבוע את המדיניות. בספורט זה אמור להיות שונה, אבל רוב בעלי הקבוצות מסרבים לקבל את העובדה הזו".
אלא שאז הקפריסאים ויתרו על שירותיו, המקצוען נטו הוריד פרופיל, שב לזרועותיו של בן-זקן ועל אותה סוגיה בדיוק השיב: "בעלים פרטיים שמים הרבה כסף והם צריכים להיות מעורבים. אני מעודד את ג'קי להיות מעורב. זה בונה את המערכת טוב יותר"... אכן מהפך אידיאולוגי, הקשור אולי לעובדה שהבוס הנוכחי שלו אינו רשום בכלל כבעלים, שולט בתקציב העירוני יחד עם אחיו, ומכתיר את בנו לקפטן. מוטציה שאין לה אח ורע בעולם.
"אני אוהב את ג'קי ומאיר אחיו, הם נותנים לי את השקט לעבוד במועדון נפלא", החניף בן-שמעון, וכנראה בהשראת ג'ון קנדי הוסיף: "המועדון נותן כל כך הרבה, וזה המעט שאנחנו יכולים להחזיר לו"... דברים מרגשים, בטח כשמדובר במועדון נטול זהות ואוהדים, שמארח במתקן הכי עלוב בליגה, ששיתף בהרכב שחקנים שדרסו למוות ונמלטו, ומנוהל על-ידי אדם שאסור לו להחזיק בתפקיד - עקב הרשעתו בפלילים שבגינה נשלח לתקופה ארוכה בכלא חרמון (עם סעיף יציאה).
החילוש
ברקוביץ' דחף את הילד לפ"ת
אז מה היה השיחוק הכי גדול ביום האחרון של חלון ההעברות? שאלה שהפכה בלתי רלוונטית אחרי שהפועל פ"ת הצליחה לשים את ידה על ליאור ברקוביץ'.
כן, מדובר באותו טאלנט שמאמנים לא זיהו את כישרונו המופלג עוד בהיותו בן עשר. במקרה ההוא, בקבוצת הילדים של מכבי הרצליה, נאלץ אביו להצמיד אגרוף לפניו של המאמן ולהוסיף קללות ואיומים של עבריין צעצוע, אבל המאמנים של הילד לא למדו לקח.
מאז נדד הבן האובד בין כמה מועדונים, לא מצא את מקומו בילדים של מכבי חיפה ובבוגרים של הפועל חיפה, אך אבא'לה לא ויתר. עוד הרבה לפני שמערכת החינוך הושבתה בגלל הקורונה, הוא המשיך לקחת אותו לעבודה — בהתחלה במועדון שלו בנשר, ולאחרונה בהפועל ראשל"צ. כשגם שם זה לא הלך, ניצל ברקוביץ' את קשריו בהפועל רעננה, שם סוף-סוף זכה הצאצא לכמה דקות משחק מהחנפן הידוע אייל לחמן — וירד ביחד איתו ליגה. בלאומית הוא לא שותף, ובחודש שעבר גם ברעננה הודיעו לו שהוא לא בתוכניות. למזלו, לאבא הילדותי שלו יש המון תוכניות, וגם קבוצה חדשה.
"אנשים רעים", כינה איל ברקוביץ' את אלה שעשו לו טובה ברעננה, כי ככה הוא חינך את הילד. בשבוע שעבר, אחרי שהפך לסמכות המקצועית העליונה בהפועל פ"ת, הוא גם הראה לכולם מה זה "אנשים טובים" — וחיבר בין הצאצא לצעצוע החדש. האיש שמטיח בפוליטיקאים שהם צבועים ותחמנים, הפך עוד מועדון למעון יום.
בטקס הצגתו, כשנשאל אם יביא חיזוק, השיב אבא ברקוביץ': "אני מעדיף לתת צ’אנס לילד מהנוער, מאשר להביא סתם מישהו כדי להגיד הבאתי". אז הנה, הוא לא הביא סתם מישהו, אלא שחקן מהבית. רק מה מוזר? בשני המשחקים שקיימה הקבוצה לאחר ההחתמה הנוצצת, ברקוביץ' הצעיר לא נכלל בסגל, בגלל שלא ערך אימונים סדירים ולא היה בכושר משחק. אז מה? אנשים טובים עוזרים לחלשים, וגם אם הקבוצה הידרדרה אל מתחת לקו האדום, כדאי שאוהדי הפועל פ"ת יפנימו: במשפחתון של ברקוביץ' אין קווים אדומים.
הדובר
תומר לוי מכבה אש מהמקפצה
כצפוי, בית החרושת המשמעתי של ההתאחדות קיבל אתמול את עסקאות הטיעון של שתי התגרניות בדרבי, וגזר עונשים קלילים על גיבורי השכונה. לשיאו הגיע הדיין ישראל שמעוני כשנעתר לבקשת הפועל חיפה לפצל את ההרחקות של שחקניה בגלל הקורונה. רק חבל שמאותה סיבה בדיוק לא נכח כנראה בדיון אף ילד שיזעק: יש רופא באולם?
את בכיר המתקוטטים, מנכ"ל מכבי חיפה אסף בן-דב, הרחיק הדיין לשלושה משחקים, הוסיף קנס, ונימק: "חומרה יתרה יש לא רק על שום השתתפותו של המנכ"ל בקטטה, ועל שום היותו נושא תפקיד אשר מצופה ממנו לנהוג כ'מבוגר האחראי' באירועים מהסוג דנן, אלא גם על שום הימצאותו באזור כר הדשא, בו אינו מורשה להימצא בימי קורונה". מילים חריפות, עם הרבה שום.
אבל הכי נסער בעקבות פסיקת העונשים נראה ה"עיתונאי" תומר לוי, ששמו הוזכר לפני כמה שנים כמועמד לתפקיד דובר מכבי חיפה. היום הבן שלו, מאור, משחק בקבוצה הבוגרת של המועדון, והאב המאושר קפץ על ההזדמנות כדי להעניק לה שירותי דוברות.
"הסיפור נופח מעבר לכל פרופורציה, לא צריך לעשות מזה סימפוזיון שלם", הרעים אבא לוי את קולו ממרומי מקפצת חוסר האתיקה העיתונאית, בדיון שעסק בעונשים. בזה אפשר בהחלט להבין אותו. בכל זאת, בערוץ בו הוא עובד מקפידים לא לצאת מפרופורציות, ותשאלו אפילו את דני אבדיה. אבל סימפוזיון צריך, רק חשוב להעיף ממנו אבא של שחקן שדורש כביכול לשמור על פרופורציות, אבל בעצם שומר על קשרים.
ההפקרות
גראנד-קורונה בג'ודו
הרכבת האווירית של מאות ג'ודאים ואנשי צוות, ההסתערות הדביקה של משה פונטי על סעיד מולאי האיראני בלי מסכה בנתב"ג, האירוח ההמוני והיקר במלון הילטון כשאלפי ילדים לא יכולים ללכת לחוג ג'ודו, הברכה הפומפוזית של שר היחצנות והספורט חילי טרופר, שלטי החוצות המגוחכים בת"א לאירוע בלי קהל. אין ספק, איגוד הג'ודו והטרמפיסטים למיניהם עשו איפון עם שתי אצבעות בעיניים לציבור המובטלים בארץ ולאלפי הישראלים שתקועים בחו"ל. והכל בשביל טורניר פלצבו.
מילה זו מילה
"להכניס דיסקרט ופתאום לשנות את בית"ר ירושלים – קשה מאוד"
החידונאי בוני גינצבורג לא שומר על דיסקרטיות – חבל מאוד
