(צפו בתקציר המשחק בין מכבי ת"א ו-וושינגטון)
במקרה שלי ושל רבים אחרים בישראל שחיים ונושמים ספורט כבר עשורים רבים, הבחירה של דני אבדיה במקום התשיעי בדראפט ה־NBA ע"י וושינגטון החזירה אותנו כהרף עין 42 שנה לאחור בזמן. היום הם הוויזארדס, אז היו הבולטס, אבל זו אותה וושינגטון שב-7 בספטמבר 1978 הגיעה ליד אליהו והפכה ליריבה הראשונה של הצהובים מהליגה הטובה בעולם. זמן מצוין להיזכר באותו מפגש היסטורי.
סביר להניח שההיכל היה מפוצץ בכל מקרה, מול כל יריבה מה-NBA שהייתה מגיעה, רק שאותו משחק התקיים מספר חודשים בלבד אחרי שהבולטס זכו באליפות היחידה בתולדותיהם, והטירוף סביב הגעת הקבוצה היה עצום. בסדר, בסה"כ משחק ראווה, לא במסגרת מחייבת, אבל כמעט כל מי שהיה מעורב באירוע זוכר אותו היטב. זו הייתה פתיחת דף של קשרים חדשים שהלכו והתהדקו עם קבוצות ה-NBA וראשיה. וזה לא היה סתם משחק בכורה: ברשימת 22 המפגשים שקיימה מכבי ת"א נגד קבוצות NBA, מופיע מקום של כבוד לניצחון הזה, 97:98, הראשון מתוך חמישה שהשיגה בסך הכל מול יריבות מארה"ב, בעוד דרמה מיני רבות שנראתה ביד אליהו.
ערב לפני כן נערכה קבלת פנים לאלופת ה-NBA בשגרירות האמריקאית בתל אביב, והבעלים היהודי של וושינגטון, אייב פולין, דיבר על ניצחון בטוח לקבוצתו (בתור חבר קרוב של יצחק רבין ז"ל, פולין גם היה האיש שהחליף את שם הקבוצה ל"וויזארדס" אחרי הירצחו מאחר שחשב שהכינוי לא ראוי יותר). האורחים התייחסו לביקור כמו לטיול, והגיעו למשחק אחרי ביקור במצדה – שם טיפסו רגלית אחרי שנאמר להם שהמעלית בתיקון.
טל ברודי מתרגש כשהוא נזכר במשחק נגד הבולטס. הוא כבר פרש מספר חודשים לפני כן, אבל נשאר בקבוצה במסגרת ההכנות למשחק הפרישה שלו ועזר לה להתכונן: "זה היה משחק לפנתיאון. האווירה בהיכל היתה שווה הכל, הקהל לא הרפה עד שניצחנו". וגם עבורו, המשחק ההוא והבחירה של אבדיה סגרו כל מיני מעגלים בבת אחת: הרי ב-1965, ברודי נבחר במקום ה־12 בדראפט ע"י בולטימור בולטס, גלגול מוקדם של המועדון מוושינגטון. אבל בניגוד לאבדיה, הוא ויתר על התענוג: "הייתי במחנה הרוקיז שלהם, אבל לפני סיומו הוזמנתי לסגל נבחרת ארה"ב למכביה וביקשתי להשתחרר לשבועיים. כיהודי גאה היה לי חלום להופיע במכביית היהודים, והעדפתי את הביקור בישראל. ההמשך היה שפגשתי איש חם כלבבי, נח קליגר ז"ל, אז יו"ר מכבי ת"א. אחרי שראיתי את המספר על ידו, זכרון מר מהשואה, ושמעתי את נאומו הציוני הנלהב, לפיו אם אעשה עלייה אוכל לשנות את מכבי ת"א והכדורסל בישראל, היה קשה לסרב. הוא דיבר על שנה ונשארתי לכל החיים".
בחזרה לביקור של הבולטס. בכל פעם שמזכירים למיקי ברקוביץ' משהו שקשור ל-NBA, הוא מתקשה לסלוח לעצמו (ואולי גם למכבי ת"א) על כך שלא התאפשר לו להצטרף לאטלנטה הוקס ("הייתי קרוב לשם, אבל מכבי ת"א נשענה על החוזה וסירבה לשחרר אותי, מי חשב אז להכניס סעיף יציאה ל־NBA?") – אבל מהמשחק ההוא יש לו רק זכרונות טובים: "קלעתי 26 נקודות. תאר לך לכמה הייתי מגיע אם היה קיים אז חוק השלוש נקודות (הקליעה מחוץ לקשת נוספה באירופה רק בעונת 1984/85). קשה לתאר את החגיגה של אז, ברגע שהתפרסם שאלופת ה-NBA מגיעה לישראל, אנשים יצאו מגדרם. למרות שאולי האורחים לא לקחו את המשחק הזה ברצינות יתר, הייתה התרגשות בלתי רגילה של כל השחקנים אצלנו מעצם המעמד".
וההתרגשות הזו הפכה לתוצאה שהטריפה את המדינה. עוד לפני המשחק, לו סילבר, עוד שחקן שהצופים אהבו לראות ולעודד, הבטיח עם החיוך הממזרי שלו: "אתם צריכים לצפות לכמה הפתעות". אמר ולא פירש. אבל על הפרקט ראינו מה והחברים הכינו לאלווין הייז, מיץ' קופצ'אק ושאר הכוכבים, שיצאו מהמשחק הזה מאוכזבים. פולין הסביר: "קבלת הפנים בישראל הייתה יוצאת מן הכלל. הגזמנו, היינו צריכים לוותר על כמה מהסיורים והטקסים. מכבי ת"א הייתה חדורת מוטיבציה וכל הכבוד לה ולמאמנה על הניצחון". אח, כמה שהמאמן הזה היה חסר לי בזמן הכנת הכתבה. רלף קליין ז"ל הכל־יכול כבר לא איתנו, אבל אי־אפשר לשכוח שתמיד החדיר בשחקניו את הרצון לנצח בכל משחק.
מוטי ארואסטי, שהיה מהמצטיינים בשלבי הסיום: "מה שאני זוכר זו ההתלהבות שלפני המשחק. זה לא עניין אותנו שהם הגיעו לטיול. המנהל דאז שמלוק מחרובסקי דירבן את כולנו שלא יורדים לחדר ההלבשה ללא ניצחון – וכך היה. אני זוכר את השמחה של האוהדים, כאילו אנחנו זכינו באליפות ה-NBA. זה היה עוד אחד מהימים הקסומים הרבים שהיו לנו במכבי ת"א".
אלכס גלעדי, היום חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ואז מנהל מחלקת הספורט בערוץ 1 ושדר משחקי הכדורסל של הערוץ: "הדריכות לפני המשחק הזכירה לי את וירטון, במשחק הניצחון של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה, בהבדל אחד – חשיבות המשחק הייתה פחותה מזו נגד הקבוצה הרוסית. בכל זאת הייתה בו הרבה יוקרה, בגלל הזכייה של הבולטס באליפות. הרוח של 'אנחנו על המפה' נשבה ביד אליהו".
כאמור, מיקי צלף 26 באותו המשחק, כלשצידו קולעים אולסי פרי 17, ג'ים בוטרייט 16, פול מקראקן 14, מוטי ארואסטי 8, לו סילבר ושוקי שוורץ 6, אריק מנקין 4 וחנן קרן 1. הירבו לוושינגטון בולטס: קווין גריבי 33, קופצ'אק 21, הייז 11. וניתן ליו"ר שמעון מזרחי את המילה האחרונה על המשחק: "ההמולה סביב וושינגטון הייתה גדולה. מה שהעסיק את הבעלים ואת השחקנים היה באיזה הפרש הם ינצחו. זה היה בסה"כ משחק ראווה, אבל בספרי ההיסטוריה המפוארת שלנו הוא זוכה לפרק נכבד. זו הייתה הצגה גדולה".
42 שנים אחרי, שחקן שמכבי ת"א גידלה ילבש את המדים של וושינגטון, והוותיקים בצהוב מתרגשים. "נותר רק לאחל לו הרבה הצלחה", אומר מזרחי, וברודי מגלה: "אחרי הבחירה שלו התקשרתי לג'נרל־מנג'ר של הוויזארדס טומי שפרד, וציינתי שמדובר בכישרון גדול, שישמור עליו כמה שהוא יכול".
ברקוביץ': "הבחירות של דני ושל ים מדר הן עוד עליית מדרגה לכדורסל הישראלי. שניהם זכו עם העתודה באליפות אירופה, שניהם סופר־מוכשרים, דני כבר ישחק שם בעונה הקרובה, ים אולי יצטרך לחכות עוד עונה – אבל אני בטוח שיגיע לשם כי יש לו את זה. קם כאן דור מוכשר, והלוואי שבעקבות שני הנבחרים האלה יבואו עוד. אולי הנכד בן ה-12 שלי אריאל, שהוא מוכשר מאוד, יגיע לשם באחד הימים. מי יודע?"
ואם לא היו מספיק נקודות השקה וצירופי מקרים, אז בסופו של דבר אבדיה ילבש בוושינגטון את הגופייה מספר 9 – ממש כמו מ.י.ק.י, שאמר כי הוא שמח שנפל בחלקו של אבדיה לקבל את הספרה הקבועה שלו, שהפכה לסמל מסחרי: "הוא אפילו נבחר במקום התשיעי. 9 זה המספר הנצחי שלי, מספר המזל שלא אחליף בשום מספר אחר". שמעת את זה, אבדיה?
