אנסטסיה גורבנקו נחשבת כבר כמה שנים לילדת הפלא של השחייה הישראלית. היא הייתה אמורה לעשות את טבילת האש שלה באולימפיאדה, כשהייתה עוד בת 16, אבל הקורונה סידרה לה שנה נוספת להתפתח ולהשתדרג – תקופת זמן קריטית שבה היא צוברת ניסיון.
ואכן, גורבנקו עושה מהלימון לימונדה. הנגיף אמנם סגר אותה בבית למשך חודש שלם במהלך הגל הראשון, אבל בחודשיים האחרונים היא רק הגבירה קצב וניצלה את הזמן כדי להשתפר. זה קרה במהלך שהייה במרכז המצוינות של האיגוד בסן־דייגו, תחת פיקוחו של יועץ־העל והמאמן דייב מארש, כשלצידה מתאמנת האלופה האולימפית קתלין בייקר. אחרי מחנה האימונים האינטנסיבי, לפני שלושה ימים נערך המבחן הראשון שלה בעידן הקורונה, במסגרת ליגת השחייה הבינלאומית (ISL) בבודפשט, שנערכת הפעם במתכונת של בועה, בדומה למה שנעשה ב-NBA. והציון? גבוה מאוד. גורבנקו, שמייצגת זו שנה שנייה ברציפות את לוס־אנג'לס קארנט, שברה תוך יומיים שלושה שיאים ישראליים במשחי המעורב – 100, 200 ו-400 מטר – ועל הדרך ניפצה גם את השיא האירופי לנוער ב-200. בכך היא הוכיחה שוב למה בענף השחייה ובספורט האולימפי כל כך בונים עליה.
כבר לפני שנתיים, במשחקים האולימפיים לנוער שנערכו בבואנוס איירס, היא זכתה במדליית הזהב ב-200 מטר מעורב אישי, ומאז היא רק משתפרת. אך עדיין צריכה לעשות קפיצה נוספת כדי להגיע לטופ העולמי. שיאה ב-400 מטר מעורב אישי היה מסדר לה את המקום ה-11 באליפות העולם האחרונה, והשיא ב-200 מטר מעורב שווה מקום 14, כך שיש עוד לאן להתקדם להתקדם.
שחייה במקום התעמלות אמנותית
"היה מרגש לחזור להתחרות", מספרת גורבנקו בראיון ל"ידיעות אחרונות" מבירת הונגריה. "יש כאן אווירה כיפית. צריכים להתרגל לכללים החדשים, וכל מה שאני רואה זה את הבריכה ואת המלון. הכי מוזר זה להיכנס לחדר אוכל כשכל אחד יושב בשולחן משלו, ואם אני רוצה לדבר עם חברה אז אני צריכה לצעוק לה. תמיד חדר האוכל היה מקום להתחבר, בטח בתחרות כזאת, ועכשיו אי אפשר להתערבב עם יתר הקבוצות".
"יש כאן אווירה כיפית". גורבנקו מתאמנת
(צילום: LA קרנט)
ועדיין, לקח לענף הכי הרבה זמן לחזור.
"בארץ לא מבינים את חשיבות הענף ביחס למדינות אחרות. אפילו כאן בהונגריה אם אפשר היה להכניס קהל הוא היה ממלא את הבריכה. אצלנו זה שונה, כולם חושבים בעיקר על כדורגל ופחות על הענפים האחרים. גם עכשיו מי שלא חבר בנבחרת לא יכול לשחות – וזה לא פייר".
שמונה חודשים ללא תחרויות, חתיכת תקופה.
"זה הזוי עבור שחיין להתאמן רק ביבשה וכמעט שלא במים, אבל גם ככה מצאתי את הדרכים להשתדרג. במחנה האימונים בארה"ב השתפרתי גם מנטלית וגם פיזית, ואת התוצאות רואים עכשיו".
גורבנקו (17) נולדה וגדלה בחיפה. החיבור לענף נוצר דרך אביה, ולדימיר, חובב שחייה מושבע שלא הצליח להפוך את התחביב למקצוע ורצה להגשים את חלומו דרך בתו. המפגש הראשון של אנסטסיה עם הבריכה היה בגיל שש, אך במקביל היא גם עסקה בהתעמלות אמנותית.
השינוי הגדול הגיע בגיל 12, כשהחליטה בעצת הוריה להתמקד בשחייה, לאחר שהם ראו שהיא מאושרת יותר בבריכה. הצעד הזה הוכיח את עצמו בגדול, והיום היא רשומה על לא פחות משישה שיאים לאומיים במקצים האולימפיים, ובמספר כפול בבריכות הקצרות (25 מטר).
עוד קודם לכן גורבנקו הספיקה לרשום שורת הישגים בגילאים הצעירים, כמו הזהב באולימפיאדת הנוער ב-2018 ומדליות הכסף באליפות אירופה לנוער ב-2019.
מרגישה שעשית את קפיצת המדרגה שכולם ציפו שתגיע?
"חושבת שכן. זה מתבטא בהערות טובות ובמחמאות מהאנשים סביבי. גם עצם זה שכילדה בת 17 טסתי לחו"ל לבד לחודשיים וחצי גרם לי להתבגר. היום אני הרבה יותר עצמאית".
בתחרות נראה שאתם עושים חיים שם.
"כן, הכי כיף במקצי השליחים, יש אווירה מטורפת. אתה עושה את זה עם עוד אנשים, וכל בוקס מעודד את הקבוצה שלך".
דחיית האולימפיאדה עשתה לך טוב?
"הדחייה עשתה לי רק טוב. תיכננתי להיות השנה תלמידה רגילה, אבל גם ככה אין בית ספר. זה נותן לי יותר זמן להתבגר, לעבוד על הדברים החלשים שלי ולהיות מוכנה הרבה יותר לאולימפיאדה".
את מאמינה שתהיה אולימפיאדה?
"חייבים להאמין, אחרת בשביל מה אנחנו עושים את הכל? השאלה היא רק באיזו מתכונת, אולי בבועה כמו כאן בהונגריה".
גם מאמן הקבוצה הישראלית, מארש, אופטימי: "אנסטסיה ממשיכה לצמוח ולהתפתח כשחיינית ברמה עולמית. היא התייצבה כשחיינית החזה המהירה ביותר בלוס־אנג'לס, וכחברה מרכזית ב-400 חופשי. המעורב־אישי ממשיך להיות המומחיות שלה, יש לה הזדמנות להתחרות מול הטובות בעולם".
אמיר עופר מאמן נבחרת המים הפתוחים שנמצא שם כעוזרו של מארש הוסיף: "היא שחיינית מאוד מוכשרת שהתבגרה מאוד והתקדמה בשנתיים האחרונות. היא מאוד מגוונת ויכולה לשחות גם ספרינט וגם מרחק ארוך. מבחינתה הדחייה של האולימפיאדה באה בעיתוי טוב. יהיו קשיים בדרך, אבל מאמין שהיא תמשיך להתקדם".
