הידיעה על מותו של קובי בראיינט תפסה את אמריקה בצהרי יום ראשון מקסים בינואר. במזרח היה בהיר וקר, אבל לא קר מדי, ובקליפורניה הסתובבו בחולצות קצרות. כן, היו קצת שמועות על איזה וירוס שמסתובב באסיה ובאירופה, אבל האמריקאים, בהיותם אמריקאים, חשבו שזה לא יכול לגעת בהם. בתי הקפה והמסעדות היו מלאים, ואיש לא ידע ששנת 2020, שהחלה רק 26 ימים קודם לכן, עומדת להפוך לסיוט.
בחזרה למותו של קובי בראיינט:
זה החל בשמועות בטוויטר שלפיהן "קובי בראיינט נהרג בתאונת מסוק". מי מאמין לשמועות בטוויטר, אבל הן רק צמחו מרגע לרגע: "כל בנותיו היו איתו במסוק"... "היו שם עוד שחקנים"... "המסוק התנגש במסוק אחר", והנה המשתמש mambaforever24 שאומר: "כל זה סתם מתיחה אכזרית". אבל כשהאישורים הרשמיים הגיעו בדמות טלפונים מזמזמים עם ברייקינג ניוז, השמועה הראשונית התבררה כנכונה. קובי בראיינט נהרג בתאונת מסוק.
10 צפייה בגלריה
מותו התחיל בתור שמועות בטוויטר, שהתבררו כנכונות. קובי בראיינט במשחק הפרישה ב-2016
(צילום: AP)
טרגדיות הן כמובן חלק מהחיים, ושום מידה של פרסום או עושר לא מבטיחה לאף אחד שום דבר, מעבר לרגע הנוכחי. מה שהפריד את התגובה למוות של בראיינט ממקרי מוות של אייקונים תרבותיים גדולים אחרים שסיימו את חייהם מוקדם מדי, הוא המיתוס שיצרה קריירת הכדורסל שלו.
האיש שלא הסכים להפסיד, האיש ששיחק עם כאבים פיזיים מייסרים, האיש שאף פעם לא השלים עם כך שהוא כבר לא יכול להיות ב־NBA. קובי אמור היה למות בשיבה טובה, וגם אז, לא לפני שידחה את הקץ כמה פעמים. אבל פתאום הוא איננו בגיל 41, בלי שאפילו יצליח לקחת זריקה אחרונה שאולי תציל את המשחק.
מה שלברון לא יכול לעשות
הרבה מאוד קרה בשנה שמאז אותו יום ראשון. בארה"ב לבדה מתו מקורונה יותר מ־400 אלף איש. מוות אלמוני, נטול תהילה, לבד במיטת בית חולים. הווירוס פצע את כל הספורט המקצועני, הפך אותו יתום מקהל ונאבק לנשום, ולליגת ה־NBA לא היה יום אחד נורמלי מאז ה־26 בינואר 2020.
שנה אחרי מותו, קובי עדיין מטיל צל ענק על הליגה. בלוס־אנג'לס לייקרס הפצע לגמרי פתוח. במועדון החליטו לא לעשות היום שום דבר שיזכיר את המוות, גם בעקבות בקשת אשתו של קובי, ונסה, שכתבה באינסטגרם: "בבקשה אל תפרסמו שוב צילומים של ההריסות, של המסוק באוויר או של מקום התאונה. אנחנו לא רוצים לראות את זה. השנה שלנו הייתה טראומתית מספיק. יש אלפי תמונות וסרטונים מהחיים שהיו לפני, שאפשר לפרסם ולשדר. בבקשה זכרו כמה קשה לנו".
10 צפייה בגלריה
"קובי הוא אגדה, הוא לנצח, ורק על זה אני יכול לדבר". לברון בטקס לזכרו של בראיינט
(צילום: AFP)
10 צפייה בגלריה
"לא ידעתי שהוא השפיע על חייהם של כ"כ הרבה אנשים מחוץ לכדורסל". אנתוני דייויס
(צילום: EPA)
אחד הגילויים המעניינים ביותר בשנה שחלפה נגע לרמת הפופולריות האמיתית של בראיינט. "לא ידעתי", אמר השבוע אנתוני דייויס. "כלומר, ידעתי שהוא מאוד־מאוד מפורסם ופופולרי, אבל לא ידעתי שהוא השפיע על חייהם של כל כך הרבה אנשים מחוץ לכדורסל, בענפים אחרים ובמדינות שונות. אפילו אנשים שלא עוסקים בספורט מדברים על 'המנטליות של הממבה'. לא ידעתי עד כמה עמוקה באמת הייתה ההשפעה שלו, עד שהוא מת".
שחקני הלייקרס ימשיכו לחלוק כבוד לבראיינט בדרכים מעודנות, כפי שעשו זאת כל השנה. נעלי כדורסל עם אזכורים לקובי, שרוול אצבע עם המספר 24 על ידו של לברון ג'יימס, וקריאת העידוד הקבועה של הלייקרס לפני שהם עולים למגרש: "3־2־1, ממבה!" - אבל לדבר על בראיינט המת הם לא יכולים. לברון ידבר על בראיינט השחקן כמה שתבקשו ממנו, לא על המוות שלו. "זה מקום חשוך מדי, אני לא יכול", אמר בשבת. "כולם מתים, אבל אגדות נשארות לנצח. קובי הוא אגדה, הוא לנצח, ורק על זה אני יכול לדבר".
הצד שלא מדברים עליו
הוא אכן אגדה, אבל הוא היה בן אנוש ויגיע היום שבו יהיה צורך לדבר גם על הצדדים האחרים, הפחות נעימים של בראיינט, במגרש ומחוצה לו. על היחס ה"ג'ורדני" האכזרי לחברים לקבוצה, במיוחד כלפי שחקנים מחליפים שאיש מהם כמובן לא היה ברמתו. ועל הבחורה הצעירה מקולורדו שהעידה כי אנס אותה – טענה שהבלשים שחקרו את המקרה מאמינים לה עד היום – וסוללת עורכי דין עשירה מאוד השתיקה אותה.
השנה שעברה מאז מותו של בראיינט הבהירה כי היום הזה עדיין רחוק. העולם עוד לא מוכן לזכור את המורשת השלמה והעגולה של קובי, ולקבל גם את האיש הפגום שעשה טעויות גדולות, יחד עם האבא הנהדר, מקדם ספורט הנשים והפילוסוף בעל המוח שלא נרגע לרגע. העולם עדיין לא מוכן לזה, כי העולם עדיין לא מאמין שקובי יצא ביום ראשון בהיר אחד לעוד משחק בחיים, והפסיד.
