סוף סוף קיבלנו קיבלנו מחזור עם אקשן, דרמות, טעויות, גולים ומהפכים. כל מה שאנחנו אוהבים בכדורגל. אבל אל דאגה, תמיד יצוצו מאיפשהו כמה נודניקים מעיקים שיתלוננו - לא משנה אם זה על ליקויים טקטיים או על כדורים שפוגעים בקורה, לעד זה יהיה מייגע.
הכי הצחיקו אותי אותם שחקני מכבי ת"א שצוטטו (בעילום שם, כמובן) מתלוננים על המאמן יורגוס דוניס שהוא "מנצח בפוקס", שבמשחקים הוא "מהמר על הכל ואצלו הכל זה רולטה", ובאימונים שלו "אין דגש על טקטיקה".
אז תרשו לי להמר בעצמי ולנחש שאותם שחקנים שהתבכיינו השבוע על מחסור באימונים טקטיים אצל דוניס, התלוננו בשנה שעברה על הנוקשות ואובר-טקטיות אצל ולדימיר איביץ'. טבע שכזה. בפראפרזה על מה שזימר פעם מאיר אריאל אפשר להגיד ש"מי שהתבכיין פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה". טקטיקה שכזו, עם כל הדגש.
השפיץ של אירופה
בכלל יש איזו נטייה להקטין את דוניס, כאילו מדובר במאמן מזליקי שאיכשהו מגרד ניצחונות. העובדה שמכבי ת"א בהדרכתו סופגת הרבה יותר מבעונה שעברה ראויה לביקורת מקצועית עניינית, אבל גם לבחינה רצינית של תנאי הפתיחה אותם קיבל היווני, כמו גם לאזכור שהוא הצטרף למועדון בשלב מאוחר של ההכנות לעונה ולמד את הקבוצה תוך כדי תנועה.
חוץ מזה, האיש מוביל את מכבי ת"א לשלב של 32 האחרונות בליגה האירופית כשבדרך הוא עובר בית לא פשוט שכולל את ויאריאל, סיבאספור וקרבאך, ומשיג בו 11 נקודות מתוך 18 אפשריות (הפסיד רק לוויאריאל). כמה שלא ינסו להפוך את דוניס למאמן מז'אנר השפיץ של הנעל, הנתונים האלה מעידים שיש פה קצת מעבר למזל ורולטה.
ועם כל ההערכה לאיביץ' (בלי מילימטר ציניות), בזירה האירופית מכבי ת"א המאורגנת שלו נכשלה שנתיים ברציפות ולעיתים ממש בצורה מביכה. לא עזרו הפרצופים והתרגולים הטקטיים, בסוף הוא הצליח להפסיד פעמיים לסודובה הצנועה.
אז לפני שממהרים לחבוט בדוניס, ראוי שאוהדי מכבי ת"א יעצרו רגע לחשוב על השאלה מה יותר מלהיב אותם: שבירת שיאי אי ספיגה או ריצה מרשימה באירופה?
הלך הגביע, יש עליבות
הסתובבתי השבוע ברחוב הספורטיבי וחיפשתי אותם בקדחתנות: לאן נעלמו כל מהללי ברק אברמוב?
את משבצת "הבעלים שהוא בעצם מנהל מקצועי גאון עם עין טובה" שהותיר אלי טביב מיהר למלא אברמוב והשתכר מהכותרות רגע אחרי שהן עלו לדפוס. סייעו לכך כמובן אנשי תקשורת ופרשנים מעריצי ממון וכוח שפיזרו מחמאות משתפכות על הבוס הערמומי שיודע לנהל תקציב נמוך, למכור שחקנים בזמן ובכלל מבין את העסק הזה שנקרא כדורגל. בדרך הם גם הדפו בבוז כל ביקורת או מחאה מצד אוהדי בני-יהודה שהריחו את הקטסטרופה בזמן אמת.
הזכייה בשני גביעי מדינה תוך שלוש שנים שימשה כטיעון המחץ של המהללים, אבל למעשה סיחררה ועיוורה את כולם והייתה לא יותר ממסך עשן שהסתיר התנהלות בעייתית. אחרי שהעשן התפזר גילינו השבוע שכל מה שנשאר זו קבוצה שתוך עשרה מחזורים הספיקה לפטר שני מאמנים (מה בדיוק קרה שם עם אלישע לוי?) ועל הקווים שלה עומד מנכ"ל חסר חשק שלא נשארו לו מילים להגיד לחוליית ההגנה השערורייתית שחטפה שלושה שערים מביכים מהאחרונה בטבלה. הלך הגביע, יש עליבות.
מחאה, גולים ודני עמוס
ועוד שלוש קטנות:
- הקורונה לא מאפשרת לאוהדי הפועל ת"א להגיע למגרשים, אבל לא פגעה ביצירתיות שלהם: מחאת ה"שקל בביט" היא שיחוק נבזי לתפארת.
- אבל עדיין נותר השאלה: מה יקרה קודם, הממשלה תאשר תקציב מדינה או חלוצי הפועל ת"א יכבשו גול?
- ואפרופו גולים שלא נכנסים, דני עמוס לנבחרת!
