צפו בראיון עם דני אבדיה
(צילום: שחר גולדשטיין)
כשדני אבדיה ייכנס לחדר ההלבשה של הוושינגטון וויזארדס הוא יראה כ-20 שחקנים. שישה מהם בינלאומיים (כשרק אחד עבר דרך קולג' אמריקאי). הוא יראה בפינה את גארי פייטון השני, הבן של גארי פייטון האגדי. הוא יסתכל מסביב וילקק את השפתיים בתנועה בלתי רצונית: זוהי קבוצה דקה כמו סרגל, בעמדה של אבדיה היא דקה כמו דוגמנית צמרת. זה מבטיח דקות וקצת חופש לתמרן, ליצור, להראות את הכישרון שלו בבירה האמריקאית.
ואז, בפינה, איפה שהחשובים מקבלים את התא הגדול ביותר, אבדיה יראה את מספר 2 ומספר 3, ג'ון וול ובראדלי ביל, שני הסופרסטארים הכי גדולים של הקבוצה. לשניהם יש תא, ולידו עוד תא, גדול פי שניים, מקום לאפסן בו את האגו שלהם.
מדובר בקומבו-גארדים מהטופ של הליגה. כשהכל מתחבר ביניהם, וושינגטון היא יריבה קשה. אבל שום דבר לא מתחבר ביניהם. הקריירה המשותפת שלהם עמוסה בריבים, קנאה, ציטוטים מכוערים לעיתונות, מאבקי שליטה. במקום לשפר אחד את השני, הם שמים רגליים אחד לשני.
אבדיה יצטרך להיות דיפלומט
בשנתיים האחרונות, כשוול היה פצוע, ביל נתן עונות קריירה. וול עכשיו חוזר, אף אחד לא יודע איך הוא יחזור. זו פציעה שמגבילה את המהירות של השחקן הפצוע. וול לא ייתן את הקבוצה לביל, לא בקלות. בינתיים וול כבר הודיע שהוא רוצה לעזוב, והוויזארדס מוכנים לכך, אפילו במחיר של לקבל את ראסל ווסטברוק. מדובר בים המלח של ההחלפות, כשנותנים אותך עבור ווסטברוק.
בימים האחרונים מסתובב ברשת סרטון של וול ממסיבה, חצי גופו העליון עירום, והוא מראה בידיו תנועות שמוכרות מכנופיות ואת האצבע האמצעית. לאחר שהסרטון שוחרר והפך לוויראלי, החלו שמועות על כך שהנהלת וושינגטון מיצתה את וול, ותבנה את הקבוצה סביב ביל.
המצב נפיץ. אבדיה יצטרך להיות 3/4 כדורסלן ו-1/4 דיפלומט: הוא לא רוצה לריב עם וול, אחרי הכל הרכז מחזיק את הכדור. והוא לא רוצה לקחת צד נגד ביל, שככל הנראה יהיה השחקן שוושינגטון בונה סביבו את העתיד שלה (וושינגטון היא ההליכה במדבר של לבנות את העתיד שלה, זה קורה לה כבר יותר מ-40 שנה. או שאבדיה יאכל מן או שייקח אותה לארץ המובטחת).
בכל מקרה קיימות שלוש סיטואציות: וול נשאר בקבוצה למרות שהוא כבר הביע את רצונו להתחיל מחדש. מדובר בסיטואציית רעל. ווסטברוק מגיע במקום וול. מדובר במצב שבו מישהו מודיע שהוא מפסיק לאכול סוכר, ומתחיל בדיאטת שוקולדים. ווסטברוק הוא צב שנושא עליו רעל קבוצתי לכל מקום שהוא הולך אליו. הסיטואציה השלישית, הנוחה ביותר עבור אבדיה היא אפשרות שבה וושינגטון מעזיבה את וול עבור כישרון מופחת וחסר אגו, ונותנת לביל את הקבוצה. זה פתרון שפותר את בעיית המעמדות בקבוצה, ונותן לאבדיה עצמו הרבה יותר זמן כדור.
משפחה הרוסה
וול הוא הטיפוס היותר בעייתי במשוואה הזו. כדי להבין את וול צריך ללכת אחורה, לילדות. כשהוא נולד ב-1990 אביו כבר היה אסיר באשמת רצח מדרגה שנייה. ב-1991 האב נכנס שוב לכלא הפעם בעקבות שוד מזויין. הוא השתחרר ב-1999 ומת חודש לאחר מכן מסרטן. האח הגדול של וול הבטיח לדאוג למשפחה, אבל שנה לאחר מכן גם הוא נכנס לכלא ל-18 שנה.
הילדות של וול השפיעה עליו קשות, מן הסתם. הוא לא הסכים לקבל מרות, הסתבך בקטטות, היה לו רישום פלילי על פריצה, הוא חזר על כיתה י' בגלל מעברי תיכון, החברים לקבוצה לא סבלו אותו: הוא צעק עליהם ועיוות את פניו בכל פעם שעשו טעות. רק בכיתה י"א בתיכון וול מצא את דמות האב שלו, לוי בקווית'. וול התבגר, הפך לשחקן כדורסל מושלם, ולחבר מצוין לקבוצה.
אוניברסיטת קנטקי גייסה אותו וגם שם הוא שיחק מצוין תחת עוד דמות אב כג'ון קליפארי. אחרי שנה אחת הוא נבחר על ידי וושינגטון במקום הראשון בדראפט די בינוני. ביום שבו נבחר וול, הודיע אדריאן פנטי, ראש עיריית וושינגטון, כי התאריך יהפוך ל"יום ג'ון וול". הרכז, כזכור, עוד לא כדרר כדור אחד וכבר קיבל יום לעצמו בבירה האמריקאית. כשאתה הולך הרבה במדבר, אתה לא בורר מה אתה שותה.
אבל וול הצדיק את ההייפ סביבו. מהיום הראשון הוא לקח את המושכות של הקבוצה. מחוץ למגרש הוא כתב מכתבים מרגשים לאביו, והסביר שהוא רוצה להיות הדוגמה שלהם לאיך דור אחד יכול להיות אחר וטוב יותר מהדור שקדם לו. הוא תרם מאות אלפי דולרים כדי לספק אוכל לרעבים. ב-2014, שנה לאחר שהוויזארדס בחרו את ביל במקום השלישי בדראפט, וול חותם על חוזה של חמש שנים על סך 80 מיליון דולר. מדובר בסכום עצום אמנם, אבל קליפת השום לעומת החוזים שיבואו בשנים לאחר החתימה על ההסכם החדש בין השחקנים לבעלי הקבוצות. באותה שנה הקבוצה בראשותו של וול מגיעה בפעם הראשונה לפלייאוף ועפה בסיבוב השני על ידי אינדיאנה. העתיד נראה ורוד.
כסף וכבוד
שנה לאחר מכן וול ממשיך להנהיג את הקבוצה. הוא שומר על מספרי הקריירה היציבים שלו, עם פה התפרצות נקודות ושם התפרצות של שיאי אסיסטים. וושינגטון שוב מפסידה בסיבוב השני, הפעם לאטלנטה. נדמה שוול מתחיל לקפוא על שמריו. הקליעה מבחוץ לא משתפרת, יחס האסיסטים לאיבודי כדור אינו מספיק טוב בשביל רכז מוביל בליגה. ב-2017 וושינגטון מפסידה בסיבוב השני בפלייאוף לבוסטון במשחק השביעי. שנה לאחר מכן היא מפסידה בסיבוב הראשון לטורונטו. בין לבין וול חותם על חוזה לארבע שנים על סך 170 מיליון דולר.
רק ששנה אחת לפני, לאחר שסיים את חוזה הרוקי שלו ולמרות שפציעות הגבילו אותו לממוצע של 58 משחקים בעונה בשלוש השנים הראשונות שלו ב-NBA, הוויזארדס נתנו לביל חוזה מקסימום לחמש שנים על סך 128 מיליון דולר. וול התפוצץ. הוא ראה שביל מאיים על המעמד שלו כמנהיג וכשחקן הטוב ביותר בקבוצה. יותר כסף עבור שחקן יותר צעיר היו כבר עלבון שהוא לא היה מוכן לספוג. "אני חושב שהרבה פעמים על המגרש יש לנו את הנטייה לא לאהוב אחד את השני", אמר וול בראיון אחרי חתימת החוזה.
בשביל ביל היה מדובר במצב קריטי: הוא זקוק לוול, הרבה יותר מאשר וול זקוק לו. וול רב עם כל מי שזז. "לך תזדיין", הוא אמר למאמן סקוטי ברוקס. הוא רב עם אוסטין ריברס, ג'ף גרין ועם מרצ'ין גורטאט. "אני מצפה ממנו שיהיה אולסטאר, בדיוק כמו שאני אולסטאר, אחרי שהוא חתם על חוזה כזה", הגיב וול בקנאות לחוזה החדש של ביל.
כתבים של הקבוצה מתארים את וושינגטון כקבוצה כזו: "יש לה שלושה שלבים בכל שנה - תקוות, אכזבות, פגישה רק של השחקנים. לוקח לוושינגטון להגיע לשלב השלישי בערך שבועיים לאחר פתיחת העונה". הכתבים מדווחים על אווירה רעילה, יחסים בין-אישיים לא טובים בין השחקנים. הגורם הראשי לכך ומי שמעורב ברוב הריבים הוא וול. בשנתיים שבהן ישב בחוץ, הקבוצה אמנם לא הגיעה לפלייאוף, אבל ביל רשם עונות שיא והאווירה הייתה שלווה יחסית.
עכשיו וול חוזר, עם גוש של שמועות סביבו והרגשה שהוא תחת עין בוחנת. זו לא אווירה אידיאלית לאבדיה. הוא יבוא לוושינגטון לשחק כדורסל אמנם, אבל כמו הרבה ישראלים שהגיעו לעיר הבירה הוא עלול למצוא את עצמו כמשתתף פעיל בניסיון להביא להסכם שלום.
