"אני מבין שאני תמיד מדליק אש ויוצר לבה סביבי. מעדיף להיות כזה מאשר מיובש ואנמי".
אייל לחמן אמנם לא אימן קבוצה גדולה בארץ, ומאז תקופת הזוהר בסכנין הקריירה שלו לא ממש המריאה, אבל על דבר אחד אין ויכוח: מדובר באחת הדמויות המחוספסות בכדורגל הישראלי בשני העשורים האחרונים. אלא שמתחת לתדמית הקשוחה מסתתר אדם רגיש, אפילו רגיש מאוד כפי שתבינו מדבריו.
הביקורות, העלבונות, הטענות על שיטות האימון האגרסיביות – הקולות האלה ממש לא עברו לידו, וכפי שהוא חושף בראיון ל"ידיעות אחרונות" הם גם עלו לו בבריאות.
בגיל 54, אחרי פסק זמן של שמונה שנים מהקווים לטובת כובע הפרשן, הוא שוב בכותרת – ולא רק בגלל החיקוי ב"בובה של לילה", אלא בעיקר כי לקח על עצמו פרויקט כמעט בלתי אפשרי – להציל את הפועל רעננה מירידת ליגה. גם הוא מבין שההימור הזה יעלה לו בעוד מינוס ברזומה.
אייל, מאיפה האופי הלוחמני?
"מתקופת הילדות. ממדפי הספרים. אמא שלי הייתה ספרנית בפתח-תקווה, ואני בלעתי את 'חסמבה' של יגאל מוסינזון, את 'אורי' של אסתר שטרייט-וורצל ואת 'ילדים אלמונים' של גלילה רון-פדר. הזדהיתי עם מאבק המחתרות, זה נותר חקוק בתוכי".
אז מה רצו ממך?
"קינאו בי. השפה, הנימה והקצב שלי מושכים. בשנים הראשונות, בתחילת הדרך, הביקורות השפיעו מאוד. הייתי מאמן צעיר בליגת העל, בן 29. זה השפיע עליי גם בריאותית – פיתחתי אלרגיה בעור, עיניים דומעות. התגברתי על זה, חציתי את זה".
נגמר לפני שהתחיל
שיחה מקרית בין לחמן לבין בעלי הפועל רעננה, אשר אלון, הולידה את הקאמבק, והתחושה הייתה שאפשר לעשות את זה. האופטימיות החזיקה מעמד עד למחצית השנייה של המשחק מול אשדוד. רעננה הובילה 0:2 ומסלול ההישרדות נראה באופק, אבל רעננה הנאיבית הפסידה 3:2. "זה היה ארבעה ימים אחרי שהגעתי. הכנתי את הקבוצה ל'גמר גביע' וכך גם נראינו 66 דקות, אלא שאז לצערי קילקלתי את הכל כשהחלטתי לא לבצע חילופים כדי לא לשבור את התבנית", מתוודה לחמן. "לא לקחתי בחשבון שאשדוד התאמנה יותר משבועיים והייתי חייב לרענן ולזרוק למגרש את המחליפים, למרות שרובם לא שיחקו בליגת העל".
למה הסכמת לבוא בכלל?
"בגלל הקורונה ישבתי חודשיים וחצי בבית. לא פשוט עבור מישהו שרגיל ל-200 קמ"ש לרדת בבום לאפס. רעננה הייתה סוג של פרויקט של חודש וזהו. האמנתי שאוכל לעשות את זה".
מצטער?
"אני הולך בלב שלם אחרי האינסטינקטים שלי. אני מצר בעיקר על ניהול המשחק שלי בחלק האחרון באשדוד. הכל היה תלוי במשחק הזה".
החוזה עד תום העונה בלי אופציה?
"רעננה רצתה אופציה. לא התכוונתי לעזוב את הבית החם שהיה לי בערוץ הספורט, והדבר הראשון היה לדבר עם המנכ"ל תומר תורג'מן, שנתן לי את ברכת הדרך".
לחמן מספר שעבר שינוי דרמטי. "אני כנראה ילד שמתבגר מאוחר", הוא מגלה. "מרגיש שרק עכשיו התבגרתי עם השקט וקור הרוח שהיו חסרים לי. הגיעה היכולת להתעסק רק בכדורגל. היום אני לוקח את הדברים הרבה יותר בקלות".
יקיר המגזר
2003/4 הייתה עונת השיא של לחמן. הוא הוביל את סכנין לזכייה היסטורית בגביע והפך ליקיר המגזר. כעבור ארבע שנים חזר לקדנציה שנייה, אבל פוטר באמצע העונה כשברקע התגברו הביקורות על כך שהוא דורש כביכול משחקניו לשחק באגרסיביות מוגזמת. מאז תדמית ה"כסחן" לא מרפה.
אולי בגלל הסטיגמה הזו לא קיבלת קבוצות גדולות?
"זו אותה קבוצה שעברה כמה שלבים באירופה. קבוצה שפירקה את בית"ר 0:4 ב-28 דקות, שניצחה בבלומפילד את מכבי והפועל ת"א, שניצחה פעמיים את באר-שבע עם שתי רביעיות. מה כל זה אם לא מכדורגל? מה, בעטנו לשמיים והכדור נפל מהירח לרשת? ומה ציפו מסכנין בעונה הראשונה בליגה הבכירה, שתהיה הארלם גלובטרוטרס? מה ציפו משחקנים שרובם שיחקו כל חייהם בליגות הנמוכות, שיעבירו כדורים בין הרגליים? סביר להניח שאם הייתי מאמן פעם אחת קבוצה גדולה עם תקציב ענק, אז היום הייתי במקומות אחרים. מעבר לזה אימנתי לפני 12 שנים בקבוצה גדולה בגאנה, ואם לא הייתי חוזר לארץ הייתי מגיע משם למקומות גדולים".
מכל האפשרויות בחרת בסוף בקריית-שמונה מהליגה השנייה.
"הלכתי אחרי הסנטימנט. כששמעתי את הקול של איזי שרצקי נפלה ההחלטה תוך דקה. כבוד לאמן אצלו. יש בכלל אנשים כאלה בכדורגל הישראלי? מלח הארץ. כל הליגה הייתה פרושה בפניי, אבל העדפתי לאמן אצל איזי במגרש בכפר בלום".
על מה אתה מתחרט?
"לא מצטער על שום דבר. התחלתי כמאמן צעיר בלי שאבא שלי יהיה בעלים של קבוצה. בניגוד לאחרים אני באתי בגלל מי שאני. אבא שלי היה מנהל קבוצה אלופה, אבל בכדוריד, לא בכדורגל".
דעתך על מעמד המאמן בכדורגל?
"על שרצקי יש סטיגמה של מפטר סדרתי, אבל שכחו שהוא נתן את הבמה לבכר, לבן-זקן וחסארמה. אותו דבר אשר אלון, שנתן הזדמנות למאמני הנוער שלו. איך מאמנים יהיו חזקים כששחקנים מפנים היום עורף לבעלים?".
תסביר.
"באלונה ברקת בגדו, יש דברים כאלה? אלונה היא מהבעלים הבודדים שהשקיעו כסף גדול בכדורגל. פירנסה כל כך הרבה שחקנים, ובמשבר אחד הפנו לה עורף. הכי מקומם שניסו לשייך לה שהיא חיפשה לעזוב. היא ביקשה בסך הכל לקבל תמיכה מאלה שהפכה לעשירים. הכינה להם מתווה ביטחון ל-15 חודשים, והחכמים הגדולים לא הסכימו. אז מה רוצים ממאמן שנמצא בפוזיציה עוד יותר חלשה מהבעלים? זו גם הסיבה שלא רציתי לחתום לעונה הבאה ברעננה. אני לא מתכוון לאמן בלאומית, שם מאמן שמתחיל עונה לא מסיים אותה".
לסיום, הרגע המרגש שלך?
"הראשון בטקס ההשבעה של הבן שלי ניב בבא"ח גולני. ברקע מתנגן 'גולני שלי' והוא עם הלוחמים האחרים מגיעים ממסע כומתה. זה היה הרגע הכי מרגש בחיים שלי.
"הרגע השני זה עם הבן שלי ירדן מנצח את מכבי ת"א בגמר גביע המדינה לנוער בכדוריד. שידור ישיר ומניפים גביע בדקות הסיום. הייתי שם בדופק 200. הרגע השלישי, לראות את בתי נועה בת השמונה עולה על הבמה בתאטרון תמונע ושרה את 'עודני ילד'".
