במשך שנים קיימת בעולם הסכמה לפיה במדינות הכדורגל שאינן נחשבות לענקיות צריך לבצע בחירה - ליגה או נבחרת.
ליגות "מייצאות", כאלה ששחקנים עוזבים אותן בגיל צעיר, הן לרוב חלשות, אבל הנבחרת מרוויחה. הליגות האחרות, אלה שמפזרות כסף גדול ומשאירות אצלן שחקנים מובילים, מציגות רמה גבוהה יותר, אבל הנבחרת משלמת את המחיר. הדילמה קיימת, והייתה כזו גם פה, אך לא עוד.
הדרך הטובה ביותר לראות את הבעייתיות בכדורגל הישראלי היא באמצעות ההכרה בכך שגם איכות הליגה הידרדרה וגם זו של הנבחרת. אין אחת שבאה על חשבון השנייה, אלא ירידה בשתי החזיתות, וכשזה קורה המצב עגום. היה אפשר לראות זאת מצוין מול דנמרק, אבל גם נגד סקוטלנד.
ניצחון על נבחרת גדולה הוא חלום רחוק, בעוד איבוד נקודות נגד יריבות שעד לא מזמן נחשבו לקיקיוניות נראה ריאלי לגמרי. הפערים מצטמצמים, אבל לא בין ישראל לאלה שמעליה, אלא מתחתיה. הסיבות ידועות, הן נידונו בוועדות רשמיות כאלה ואחרות. מספר המתקנים נמוך פי עשרה מאשר במדינות ספורט רציניות, מספר מאמני הכדורגל ביחס לשחקנים הוא שליש מהרצוי, מספר הכדורגלנים הפעילים נמוך פי חמישה מהממוצע העולמי. אבל יש עוד, ופה נכנס הקשר בין הליגה לנבחרת.
איתן טיבי כמשל
מספיק להסתכל על דירוג הליגה הישראלית במפעלים האירופיים כדי להבין שהיא בירידה מתמדת. לפי ניקוד חמש השנים האחרונות ישראל הייתה בתחילת העונה במקום ה-23 בלבד, קרוב לבלארוס או לאזרבייג'ן, בעוד קפריסין, שבעבר הייתה מתחתינו, תפסה את המקום ה-16, זה שפעם אנחנו היינו בו. המיקום הירוד קובע שהחל מהעונה הבאה הנציגות הישראליות לא יהיו בליגה האירופית, אלא בליגה האזורית החדשה.
איכות הליגה מביאה לכך שגם הכוכבים הגדולים ביותר שבה נראים אחרת לגמרי כשהם פוגשים שחקנים מליגות בכירות. ראו מקרה איתן טיבי מול דנמרק או חאתם אל-חמיד (הוצא מהסגל לקראת מולדובה בגלל פציעה) נגד סקוטלנד. רמת נבחרת ישראל נקבעת לפי טיב הלגיונרים הבולטים שבה ולא השחקנים המקומיים. כאן אנחנו נשארים מאחור. לישראל יש רק שני שחקנים - מונס דאבור ושון וייסמן – בחמש הליגות הבכירות, וגם הם אינם מובילים.
מבט על הנבחרות הטובות בבית הישראלי מראה בדיוק את ההבדל. דנמרק פתחה עם עשרה שחקנים מהליגות הגדולות, כולל קספר שמייכל של לסטר, אחד השחקנים הטובים ביותר בפרמייר-ליג, סימון קר של מילאן, מהבלמים האיכותיים בליגה האיטלקית, ועם דילייני (דורטמונד), כריסטנסן (צ'לסי), הויביירג (טוטנהאם), בריית'ווייט (ברצלונה) ואחרים. בסגל הסקוטי יש תשעה שחקני פרמייר-ליג, ואילו רוב נבחרת אוסטריה משחק בבונדסליגה.
מהקווקז ועד קוסובו
מילא הנבחרות האלה, שהיו להן הרבה תקופות טובות במהלך ההיסטוריה. מה שצועק לשמיים הוא התקדמות הנבחרות הקטנות באותו הקשר. כמעט כל המדינות שביצעו קפיצה עשו אותו דבר בדיוק - פרויקט רחב שמטרתו פיתוח צעירים בצורה טובה יותר, פלוס יציאה של הכישרונות הגדולים לליגות בכירות כבר בשלב מוקדם.
בסלובניה, מעבר לשוער יאן אובלק, אחד הטובים בעולם, יש חמישה שחקנים מהליגות באיטליה ובגרמניה. צפון-מקדוניה, שכמו סלובניה שיחקה מול ישראל בקמפיין הקודם, עלתה ליורו דרך ליגת האומות. היא עשתה זאת עם שחקנים כמו גוראן פאנדב (גנואה), איליה נסטורובסקי (אודינזה), אליף אלמאס (נאפולי), אניס בארדי (לבאנטה) ואזגיאן אליוסקי (לידס). אפילו לנבחרת קוסובו, זו שרק הוקמה לפני כמה שנים, יש שישה שחקנים בליגות הבכירות.
אלה מדינות שמייצאות כמות עצומה של שחקנים לליגות בכירות בגיל צעיר. אין במדינות יוגוסלביה לשעבר כסף גדול, אז השחקנים יוצאים החוצה ומשתפרים.
אז מה כן עושים אלה שרוצים לראות ליגה חזקה, מלאה בכישרונות הגדולים ביותר שיש למדינה להציע? בקווקז החליטו על כיוון אחר. משלמים יותר לשחקנים כדי להישאר, ובמקביל ממנים מאמן זר בעל שיעור קומה שמנסה להציב שחקנים שמכירים היטב אחד את השני מהקבוצות שלהם. מגן העבר הצרפתי ווילי סאניול, שהיה עוזרו של פפ גווארדיולה בבאיירן ונחשב לאחד ממאמני העתיד באירופה, עבר לאמן את גיאורגיה שהפסידה השבוע לספרד רק בדקה האחרונה.
אזרבייג'ן מינתה את ג'יאני דה ביאסי, שאימן בעשר קבוצות באיטליה ובספרד, וגם העלה את אלבניה ליורו. את ארמניה, שניצחה בשני המשחקים הראשונים במוקדמות המונדיאל, מדריך חואקין קפארוס, שאימן בין היתר בבילבאו ובסביליה.
הפסד כפול עם וילי
בישראל הבינו זאת, אבל לקו בביצוע. וילי רוטנשטיינר הגיע כדי לשפר את הנבחרות הצעירות, אבל הפך מהר מאוד למאמן, וכך הכדורגל הישראלי הפסיד משני הכיוונים. הנבחרת הצעירה נכנעה לאיי פארו ולקזחסטן, נבחרות צעירות אחרות נוצחו על ידי קוסובו ואנדורה - תוצאות מביכות לכל הדעות. 17 מדינות עם פחות מ-10 מיליון תושבים הצליחו לשלוח נבחרת ליורו או למונדיאל בשנות האלפיים. לא ישראל.
היחלשות הליגה מצד אחד, והעובדה שמעט מאוד שחקנים יוצאים מכאן לליגות גדולות מהצד השני, מביאה לכך שהעפלה לטורניר כלשהו נראית רחוקה. הבוקר הנבחרת תמריא לקישינב למשחק מול אחת הנבחרות החלשות באירופה, מולדובה, זו שרק שלשום ספגה שמונה שערים מדנמרק. אל תתפלאו אם גם שם נתקשה.
