"אין גאון ללא נגיעה של שיגעון". בשבילי, המשפט הזה תיאר את דייגו מראדונה בצורה הכי מדויקת. בגיל ההתבגרות לא סבלתי אותו. עבורי, ספורטאים היו דמויות לחיקוי, גיבורי העל הראשונים בחיי, ובהיותי נער מתבגר המתיימר לחשוב שכבר עלה על קודי ההפעלה של העולם, ראיתי הכל כחלוקה ברורה לשניים, שחור ולבן, טובים ורעים. ובשביל נער מתבגר, הצמא לדמות לחיקוי, מראדונה נמנה עם הרעים. הדמות השלילית.
מפאת גילי, לא זכיתי לראות את שנות בגרותו הזוהרות בנאפולי, אבל זכיתי לראות את זקנתו. ובשביל ילד מתבגר, בגיל שבו ההורמונים והאגו הרקיעו שחקים בזמן שהאינטליגנציה והמודעות דישדשו מאחור, זקנתו של דייגו הייתה מביכה, ואת זה היה קשה לי לעכל. האמנתי אז שהספורטאים הם הזן המזוקק ביותר ביצוריו של אלוהים. את חייהם של הספורטאים שהערצתי ראיתי כסרט מתמשך של גיבורים המראים לנו, בני האדם הרגילים מהזן הנדוש, שלימות מהי.
ובהתאם בניתי חלומות. בלילות חמישי רציתי להיות כדורסלן כאנתוני פארקר וקובי בראיינט, בשבתות רציתי להיות כדורגלן כאבי נימני וראיין גיגס, בחופש הגדול רציתי להיות טניסאי כרוג'ר פדרר, ובאוגוסט רוכב אופניים כלאנס ארמסטרונג. וכשראיתי את זינדין זידאן, רציתי להיות זינדין זידאן, בשפיפו,ת בקרחת ובצניעות. פשוט להיות הוא. או חלק ממנו. כשזיזו נגח בחזהו של מרקו מטראצי במשחקו האחרון בקריירה ופיספס סיום מפואר בזכייה בגביע העולמי, תירצתי את המעשייה בכך "שזו דרכו של אלוהים להראות שאין אדם מושלם". זה הנרטיב שבחרתי לספר לעצמי כנער מתבגר שראה את גיבור ילדותו סוטה מדרך המלך.
שם, בלילה ההוא של ה-9/7/2006, התחלתי להבין את האניגמה שנקראת דייגו ארמנדו מראדונה. וכשהתבגרתי מעט, הבנתי שסוד הערצתנו לספורטאים מקורו בקנאה: אנחנו מקנאים באנשים שאשכרה הצליחו להגשים את חלומותיהם שהגו לראשונה בגיל 5-4, כשעוד חשבו על העולם המסובך והמורכב במונחים של שחור ולבן, טובים ורעים. ולכן, אנחנו נוהגים להעמיס עליהם תארים מיותרים כמו "מודל לחיקוי", "שגריר של המדינה", "גיבורי על" וכו' - כשבסך הכל הם אנשים, בשנות העשרים לחייהם, שפשוט עושים את מה שהם אוהבים ועליו חלמו.
ודייגו מראדונה היה אחד כזה, אולי ה-אחד. הייתה לו תשוקה מטורפת לדבר שהוא עשה ופשוט חיי את חלומו, על כל המשתמע מכך. הוא מעולם לא ניסה להיות מה שהוא לא, מעל ומחוץ למגרש, בבגרותו ובזקנתו. האיש שהיה גאון - עם מספיק נגיעות של שיגעון לחיות את חייו על פי תשוקתו ורצונותיו הטהורים - בילדותו כחולם, בבגרותו ככדורגלן, ובזקנתו כאדם פגום שלא דופק חשבון.
זה הנרטיב שמראדונה הגדול סיפר לעולם - והראה לאורך 60 שנות חייו הסוערות, הלכה למעשה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
*אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
