כל מדינה רוצה שהנבחרת שלה תתפוס מקום בטורניר בינלאומי, מונדיאל או יורו. עבור האוהדים זו צמרמורת שאין איך להסביר. ההתרגשות, האהדה והשאיפה להגיע כמה שיותר רחוק בטורניר - אלו הדברים שגורמים לאוהד לעלות חיוך על שפתיו. ישנן נבחרות שלא נתנו להן סיכוי לעלות, והן הוכיחו שאסור להספיד אותן. הדוגמאות הקלאסיות שזכורות לי הן של איסלנד ו-וויילס: איסלנד, מדינה של 300 אלף תושבים, עשתה היסטוריה כשהעפילה ליורו 2016, ושנתיים לאחר היורו השיגה גם כרטיס היסטורי למונדיאל. פשוט להסיר את הכובע בפניהם, ואני מקווה שמונדיאל 2018 לא היה האחרון בו נראה אותם בטורניר גדול. אחרי היעדרות של 58 שנה מטורניר גדול (המונדיאל), גם וויילס הגיעה ליורו 2016 - ואפילו הדהימה עם ריצה לחצי הגמר.
אבל מה לגבי הנבחרת שלנו? זוהי שאלת מיליון הדולר. הפעם הראשונה, האחרונה והיחידה בה היינו בטורניר גדול הייתה במונדיאל 1970 אשר נערך במקסיקו. הפסד 2:0 לאורוגוואי, 1:1 מול שוודיה ו-0:0 נגד איטליה. וזהו. מאז אנחנו לא מצליחים לעשות זאת. הגענו לפלייאוף העלייה ליורו 2000, אבל אז הגיע הביזיון מול דנמרק, ומאז נראה שהאוויר יצא מהמפרשים. אנחנו משלימים עם העובדה שלא נעלה עוד למונדיאל או נערוך בכורה ליורו, ונסתפק בזכייה באליפות אסיה ב-1964.
במוקדמות יורו 2020 פתאום הייתה הרגשה אחרת שהביא איתו אנדי הרצוג לנבחרת. שיחקנו כדורגל יותר זורם, לא עשינו בונקר ולדעתי להגנה שלנו היה יותר ביטחון - מה שלא היה בשנים קודמות - לדעתי, גם החזרה של ערן זהבי לנבחרת הרימה את המורל והאמונה שאפשר להפתיע ולעלות ליורו. בפועל סיימנו במקום ה-5 בבית המוקדמות, אבל השארנו לעצמנו סיכוי לעלות דרך הפלייאוף של ליגת האומות.
אני חושב שננצח את סקוטלנד בחוץ בחצי הגמר. זוהי נבחרת שמורכבת ברובה משחקנים בקבוצות לא גדולות בפרמייר ליג, בצ'מפיונשיפ ובליגה הסקוטית. אם נעבור, נשחק בסרביה או בנורווגיה על כרטיס ליורו. אם אתם שואלים אותי את מי מהשתיים אני מעדיף, אז אענה שקשה לענות. לסרביה יש כוכבים מאיטליה וגרמניה, נורווגיה נשענת על הכוכב גדול שלה, ארלינג הולאנד, שלא מפסיק לכבוש שערים בדורטמונד.
אין ספק שהפלייאוף הזה לא הולך להיות קל, אבל אני מאמין שבסופו של דבר נעלה ליורו 2020. לא צריך לחשוב על מעבר לכך - שלב הבתים הוא המקום הריאלי מבחינת חומר שחקנים וביצועים על הדשא, אבל הלוואי ונגיע ליותר מזה. אי אפשר לצפות מהנבחרת למעל ומעבר, בכל זאת אנחנו לא גרמניה ולא ספרד, אבל אני חושב שאחרי 50 שנה הנבחרת צריכה לעשות את המקסימום בשביל לעבור את הפלייאוף. כאוהד של הנבחרת אני רוצה לאחל לכולנו שבעזרת השם נעלה ליורו!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
