סופיה בקטורו (41) היא לא פחות מאגדת ספורט ביוון. באולימפיאדת אתונה 2004 היא ושותפתה איימיליה צולפה ריגשו את הקהל הביתי עם מדליית זהב במפרשיות 470 (שהגיעה אחרי ארבע זכיות רצופות באליפות העולם), ואחרי ארבע שנים הוסיפה ארד בבייג'ינג כחברת הצוות המשולש בסירת יינגלינג. וזה עוד כלום – בריו 2016 היא הגיעה לאולימפיאדה הרביעית שלה, וזכתה לכבוד אדיר בתור האישה הראשונה בהיסטוריה שנושאת את דגל יוון בטקס הפתיחה.
לא מפתיע שעם הרקע הזה, של פורצת גבוליים מגדריים, בקטורו מובילה עכשיו מהפכה חברתית ביוון. וזו לא הגזמה - בזכות החשיפה שלה, החברה היוונית עוברת ימים סוערים של התפכחות והתמודדות פנים אל פנים עם הטרדות מיניות. וגם פה, בקטורו היא נושאת הדגל.
בשבוע שעבר, במהלך ועידת וידאו של משרד התרבות והספורט היווני שעסקה בנושא הגנה על ילדים ספורטאים, בקטורו סיפרה איך בכיר באיגוד השייט היווני הטריד אותה מינית במלון ב-1998 כשהייתה בת 21. לטענתה, הוא הזמין אותה לחדרו כדי לדון בהכנות לאולימפיאדת סידני 2000, ואז ביצע בה מעשה שלא בהסכמה.
"כעת, כשיש לי ילדים וחשבתי על צעירות אחרות במצבי, מצאתי את הכוח לדבר", אמרה בקטורו. "אמרתי 'לא', חזרתי שוב ושוב על כך שאני לא רוצה שימשיך, אבל הוא אמר שזה כלום וניסה להתבדח. הוא אמר שיפסיק אם אני לא רוצה, אבל לא הפסיק. יצאתי מהחדר בוכה ומבוישת".
מה שקרה לאחר מכן תפס את יוון בהפתעה. העדות עצמה לא הצליחה לצבור מומנטום יותר מדי רציני, זו הייתה ועידת זום שלא הייתה אמורה לעניין צופים רבים (מה גם שבקטורו הזכירה את המקרה בראיון שלא עשה רעש בחודש שעבר), אבל הציבור היווני נדלק למחרת אחרי שאיגוד השייט יצא במתקפת נגד חסרת רגישות כלפי ההאשמות. בקטורו לא נקבה בשם האדם, אך סגן נשיא האיגוד, אריסטידיס אדמופולוס, התפטר לאחר שטען שהאשמותיה מכוונות כלפיו, הכחיש אותן והוסיף כי המקרה גורם נזק לאיגוד, שאנשיו הוסיפו שמן למדורה. אגב, התביעה באתונה כבר פתחה בחקירה בנושא, למרות שלפי החוק היווני חלה התיישנות על המקרה (עברו 15 שנים מאז שהתרחש לטענתה), ובקטורו כבר העידה בפניה.
חשוב לציין את ההגדרה של האווירה בה פועלת תנועת MeToo# ביוון, לפי ה"גרדיאן": "בקטורו תרים את המסך מעל נושא שנחשב לטאבו ביוון ולא הוזכר בתקשורת". הסוציולוגית אליקי מוריקי אמרה לעיתון הבריטי: "מבחינה מוסדית, מדינית ופוליטית, החברה היוונית השתנתה באופן ניכר ב-40-30 השנים האחרונות, אבל למעשה, היא נותרה מאוד פטריארכלית, מסורתית ושמרנית". קבוצות נשים ביוון טענו כי קיימת מנטליות בעייתית ביחס לנשים, וכי הרשויות מפנות עין מהטרדות מיניות. בדיווח אחד נטען כי מעטות הן הנשים היווניות שמדברות על הנושא בפומבי או חושפות מקרים שעברו, במיוחד אם מעורב במקרה גבר בעל כוח שהטריד אותן. ובתוך הקונטקסט הזה, בקטורו לא סתם "הרימה מסך" אלא פוצצה בועה של שתיקה, ועודדה המוני נשים להיחשף בזו אחר זו כדי לשנות את התרבות היוונית ואת החשש שמלווה את המתלוננות.
לא מדובר בתופעה ייחודית ליוון. ממש במקביל להתפרצות המחאה שהובילה בקטורו, הגיע לשיאו סיפור מקביל שמתרחש בדרום-קוריאה. שים סוק-הי (23), כוכבת החלקה מהירה שזכתה בארבע מדליות אולימפיות (שתיים מזהב), חשפה ב-2019 כי מאמנה בעבר, צ'ו ג'אי-בום, התעלל בה מינית כאשר הייתה נערה וכי הגישה נגדו תלונה. בנוסף, שים סיפרה כי צ'ו נהג להכות ולקלל אותה מאז שהייתה בת שבע. היא חששה לדבר על כך במשך שנים בגלל תרבות הספורט הקוריאנית (שנוצרה מתוך הנהגים הפטריארכליים של החברה עצמה), בה נבנתה היררכיה ברורה שנתנה כוח מוחלט למאמנים גברים, וגרמה לשים לחשוש מכך שאם תתלונן נגד מאמנה הקריירה שלה תסתיים.
שים החליטה לדבר רק אחרי שתנועת ה-MeToo# בספורט הקוריאני התחילה לצבור כוח, אך המקרה שלה היה הבולט ביותר - ואחריה נחשפו ספורטאיות רבות מענפים שונים, כמו ג'ודו, טאקוונדו והיאבקות, שהעלו האשמות דומות נגד מאמניהן. בנוסף, כמו ביוון, החלו להישמע קולות על הצורך בשינוי הנהלים בחברה הפטריארכלית שדוחקת נשים הצידה, ומאות אלפי אנשים חתמו על עצומה הקוראת להאריך את עונש המאסר של המאמן צ'ו, שבתחילה נידון לשנה וחצי בכלא לאחר שהואשם בהתעללות פיזית בשים. ביום חמישי האחרון, אחרי שהורשע גם בהתעללות מינית, עשר שנים וחצי נוספו לעונשו.
בהקשר זה ראוי לציין כי גם ביפן עושים בימים אלה חשבון נפש רציני, אחרי שדוח מזעזע שפורסם בשנה שעברה חשף התעללות שיטתית שעברו דורות רבים של ספורטאים צעירים על ידי המאמנים שלהם. ילדות ונערות רבות שהתראיינו למחקר סיפרו על התעללות מינית שעברו, אך גם פיזית ומנטלית, במערכת ספורטיבית שקידשה את ההישגים והעלימה עין מהתנהלות פסולה. כך שבמקרה של יפן ודרום-קוריאה, מדינות ספורט מפוארות שמתגאות בהישגים שלהן, היחס לנשים הוחמר עוד יותר במסגרת הפעילות הספורטיבית, כשהן מקבלות זאת כמובן מאליו ומפחדות שייפגעו מקצועית אם יתלוננו.
ובחזרה ליוון: הנשים שקיבלו כוח מבקטורו הגיעו מכל שכבות החברה: אלו היו ספורטאיות, כמו שייטת אחרת, מרינה פסיכוג'יו, שטענה כי בכיר באיגוד הטריד אותה בתחילת שנות התשעים, מדליסטית הכסף בקפיצה לגובה מאטלנטה 1996, ניקי באקויאני, ועוד שחיינית ושחקנית כדורמים שטענו שרופאים ביקשו מהן להתפשט לגמרי בשביל זריקה או בדיקה בברך; אלו היו סטודנטיות, יותר מ-100 מהן, שאזרו אומץ להתלונן נגד פרופסור באוניברסיטת סלוניקי שלפי הטענות התעלל בהן מינית; ואלו היו המוני נשים יווניות שבימים האחרונים הציפו את הרשתות החברתיות בסיפורים על חוויות איומות שעברו, מה שמעולם לא הרגישו בנוח לשתף, תחת התיוג metisofia# ("אני לצד סופיה"). והכל בזכות בקטורו, שאילצה את יוון להכיר בבעיה ולא להסתיר אותה עוד.
והיופי הוא שהממסד לא מנסה להשתיק אותה, אלא דוחף אותה קדימה. לפני מספר ימים בקטורו הוזמנה לארמון הנשיאותי וערכה מפגש עם קטרינה סאקרולופולו, האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד נשיאת יוון. הנשיאה אמרה בהתרגשות: "אני מקווה שהחשיפה האמיצה שלה תפרוץ כמו רוח סערה ותעיף מהדרך את הצביעות ואת ניסיונות ההסתרה". ראש הממשלה קיריאקוס מיצוטאקיס הוסיף: "סופיה שברה את שלשלאות הפחד וההשתקה, וסללה את הדרך לכך שהאשמה תעבור מהקורבן לתוקף. בכך היא הפכה לאלופה של אחריות, עבור כולנו. הגיע הזמן לעקור מהשורש את התופעה של התעללות מצד בעלי כוח כלפי מי שחלש מהם". סגנית שר העבודה, מריה סירגלה, הייתה אחת מהתומכות הבולטות בבקטורו, ואמרה כי המעשה שלה שווה יותר מכל המדליות שהביאה ליוון.
בזמן שביוון מנסים לעכל את גל החשיפות, איגוד השייט חוטף מכל כיוון. מספר חברי הנהלה התפטרו בעקבות אירועי השבוע האחרון, וספונסרים בולטים הסירו את חסותם מפעילות האיגוד. זה עוד אחרי שבשנה החולפת ראשי האיגוד הואשמו על ידי מספר שייטים (כולל בקטורו) בניהול לקוי, ובכך שיצרו אווירה אלימה ורעילה באימונים.
אה, עוד לא סיפרנו לכם בכלל איך בקטורו הגיעה לריו 2016, מה שסידר לה גם דגל ביד. בתור ספורטאית מבוגרת יחסית באותה תקופה (36), היא כבר יצאה ממעגל המתחרות בדגמים הקודמים שלה, אבל הרעב לא נגמר. שבועיים לפני גביע הנסיכה סופיה בפלמה דה מאיורקה, תחרות מבחן אולימפית, היא התקשרה לשייט שהכירה והציעה לו להתחרות יחד על קטמרן, דגם משותף לאישה וגבר, אחרי שלא יצרה חיבור עם השותף הקודם. אותו אדם, מיכליס פאטניוטיס, השתתף בלונדון 2012, אבל לאחר מכן הפך לצלם שייט והחל בלימודי הנדסת חשמל. הוא השתכנע, ואחרי שבועיים בלבד של אימונים משותפים, בקטורו ופאטניוטיס השיגו כרטיס אולימפי.
זו אנקדוטה קטנה שמעידה על הנחישות והרעב לניצחון של סופיה בקטורו. היא עברה שנים ארוכות של טיפול והתמודדות אישית לפני שמצאה את הכוח לדבר, אבל הרגישה שהייתה חייבת, כי אף אחת אחרת לא עשתה זאת. עכשיו היא הקול של כל היווניות, שמרגישות בזכותה בטוחות יותר לצעוד קדימה ולדבר על הטרדות מיניות. אין לדעת לאן הגל הזה יגיע, אבל טוב שיש שייטת שמנווטת את העסק.
