בטור הבא אפרט מדוע אין עתיד ורוד לספורט בישראל. לא רק שלא נתקדם, לצערי נחזור אחורה כאשר מדינות אחרות יעקפו אותנו בסיבוב. השבוע חגגנו 21 שנה לניצחון 0:5 על אוסטריה, וכולנו יודעים שתוצאה כזאת כבר לא תחזור. ב-20 השנים האלו אוסטריה התקדמה בצעדי ענק מבחינה ספורטיבית, ולא רק בכדורגל. תראו למשל את הטניסאי דומיניק תים.
מה הסיבה להבדל? אי-בניית מתקנים. אני לא מתכוון לאצטדיונים לקבוצות, אלא למגרשי ספורט פשוטים ועממיים בכל שכונה חדשה שנבנית וקמה. בתור אחד שגר בחיפה, אני יכול להעיד שבשכונה הענקית (אלפי יחידות דיור) שמוקמת לידי יגורו אלפי ילדים, שהם פוטנציאלית דור העתיד שלנו בספורט - אבל לא יהיה להם מגרש ספורט נורמלי מתחת לבית, בו יוכלו לגלות ענף שהם אוהבים ולהתנסות בו.
בזמן שבחו"ל ישנה מדיניות ברורה של בניית מגרש ספורט על כל כמות בניינים מסוימת בשכונה, אצלנו שכחו את הנושא. אם תשאלו את יוסי בניון, למשל, איפה התחיל לשחק כדורגל, הוא יגיד שבשכונה, אבל הדור של היום יותר מפונק, כי יש לו יותר פיתויים טכנולוגיים. לכן ממשלת ישראל חייבת לבנות מגרשי ספורט רבים וקרובים עבור הילדים, כדי שירדו למטה וישחקו.
לפני שילד נרשם לאגודה מקצועית הוא מגלה בשכונה מה הוא אוהב, אבל מדינת ישראל מונעת את זה מילדינו יותר ויותר. הם נשארים בבתים לראות טלוויזיה ולשחק בסוני פלייסטיישן. אם ממשלת ישראל לא תחייב את הקבלנים וראשי הערים להקים מגרשים על כל 4-6 בניינים, אנחנו רק נלך אחורה. לטעמי זו פשוט שערורייה על גבול ההפקרות. ואחרי זה שלא יבואו בתלונות שהספורט הולך אחורה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
