בלי שום הודעה מוקדמת האצן אמרי פרסיאדו, שזכה שמונה פעמים באליפות ישראל בריצות 100 ו-200 מטר, העלה אתמול (שני) בפייסבוק פוסט ארוך בו הוא הודיע על פרישה בגיל 26 בלבד. את אדני הזינוק הוא החליף בקריירה חדשה בתחום הנדל"ן, והולך בעקבות אימו.
פרסיאדו הוכתר חמש פעמים לאיש המהיר בישראל (האחרונה ב-2019) ומחזיק בשיא של 10.38 שניות ב-100 מטר (רחוק 18 מאיות משיא ישראל של אלכס פורחומובסקי). בשנה שעברה איבד את הבכורה לכישרון הצעיר בלסינג אפריפה (17). במרחק הכפול הוכתר לאלוף שלוש פעמים, ושיאו האישי עומד על 20.99 שניות. בנוסף, ב-2017 זכה במדליית זהב במכביה בריצת 100 מטר.
"חשבתי על הפרישה כבר הרבה זמן", סיפר פרסיאדו בראיון ל-ynet. "האנשים הקרובים אליי ידעו ופשוט לא העזתי להגיד את זה. הם ניסו בכל זאת לשכנע אותי לחזור אבל הבינו את הסיטואציה".
למה דווקא עכשיו?
"אין טיימינג נכון לפרוש. פשוט הדחקתי את זה, באמת לא היה לי את האומץ. לא מזמן הייתי בחתונה של חבר מהענף וראיתי שם את כולם, וזה פשוט שוב עורר בי רגשות. אמרתי לעצמי 'די, אני לא יכול להתלבט כל כך הרבה', אז עשיתי קאט וזהו".
איך אתה מסכם את הקריירה שלך?
"יש תחושת פספוס קלה. אי לי ספק שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי, אבל עם זאת אני חושב שכן הגעתי להישגים. הייתי אלוף ישראל מעל שמונה פעמים במקצועות אישיים".
מה זה אומר פספוס?
"בגלל שבסך הכל לאחר שנה וחצי של אימונים כבר רצתי 100 מטר בזמן של 10.50 שניות, תוצאה די מרשימה לתקופה כל כך קצרה. יש אנשים שלא רצים את זה בקריירה שלמה, ואני פורש כשהשיא שלי הוא 10.38 שניות, ככה שאי אפשר להתכחש שלא מומש הפוטנציאל שלי, אין בכלל ספק. אין לי גם את מי להאשים, בטח לא את המאמן שלי. אולי המעבר לארה"ב לא היה כל כך חכם, בשיא הקריירה עברתי ולא התקדמתי שם. אבל זה בדיעבד, ובדיעבד כולם חכמים".
אולי החלטת לפרוש כי הפכת עכשיו למספר 2 עם הפריצה של אפריפה?
"אני לא רואה את עצמי כמספר 2. הפסדתי לגל ארד ב-2018 וגם אז לא ראיתי את עצמי ככה. כשהתחריתי בארץ לא הפסדתי בשום אליפות, ואז כשחזרתי מארה"ב הייתי כבר על אדי הדלק האחרונים. לא הייתי בשיא הכושר, ועדיין השיאים שלי היו טובים יותר מהאחרים".
"הייתי באופוריה מטורפת בזכייה הראשונה"
פרסיאדו מספר שבשנה האחרונה נכנס לתחום הנדל"ן, ובמקביל השקיע פחות ופחות באתלטיקה. "לצערי הרב לא נתתי 100 אחוז ובספורט אי אפשר לעשות את זה", הסביר.
גם לקורונה היה חלק מזה?
"לא יותר מדי, זה לא שהיו לנו 30 אלף צופים ביציעים. רק כשהרמה תהיה גבוהה יותר יגיעו צופים".
אז איך מתקנים את זה?
"זה עניין של תרבות. אין כאן תרבות של אתלטיקה, האנשים בארץ לא אוהבים את המקצועות האלה, אוהבים כדורגל וזה מה שרואים, כי זה מה שלימדו אותם לאהוב. פה לא נחשפתי לאתלטיקה לפני שהתחלתי להתאמן בגיל 18. זה צריך להתחיל בבתי ספר ובגנים, תמיד רציתי להשתתף בתחרויות אתלטיקה בגיל צעיר ולא ידעתי איך מגיעים לשם, ידעתי שאני מהיר ולא ידעתי מה לעשות עם זה ולכן התחלתי מאוחר".
מה הרגע הכי זכור בקריירה?
"ללא ספק אליפות ישראל הראשונה שזכיתי בה ב-2014. התחריתי מול אסף מלכה וניצחתי עם 10.50 שניות, זה הגיע משום מקום. הייתי באופוריה מטורפת ועד עכשיו אני זוכר את זה כאילו זה היה חלום. עד אז אף אחד לא ספר אותי. רצתי 10.7 ו-10.8 שניות ופתאום שבוע לפני אליפות ישראל רצתי 10.54 שניות. זה היה מאוד מרגש, הייתי אז מאוד תמים עם הרבה אדרנלין ומוטיבציה".
איך אתה רואה היום את האתלטיקה בארץ?
"אוסף של אנשים עם הרבה מוטיבציה ורצון להצליח. לצערי הרמה פה היא לא כמו באירופה או בעולם. זה בעצם מה שדחף אותי לפרוש. מאוד קשה להגיע מפה לרמות אולימפיות".
היית רוצה לתרום לענף?
"אולי בפן הניהולי, אבל אין לי את התשובות לצערי. אבל גם זה לא במשרה מלאה, כי עכשיו אני 100 אחוז בנדל"ן".
