ביום שלישי מעט אחרי שהסתיימו משחקי מחזור אמצע השבוע, בשעה 23:00 לערך, התעדכנו כבדרך אגב שהליגות הישראליות יפסיקו לפעול החל משישי הקרוב. ככה בבום, הורידו את השאלטר על הספורט בפעם השלישית בתוך פחות משנה.
בהתראה של שלושה ימים, משרד הבריאות החליט שהספורט הישראלי מסוכן. היושבים בדרגים הגבוהים הועילו בטובם לזרוק עצם לקבוצות האומללות ולהכריז באדיבות שהאימונים יוכלו להמשיך להתקיים. וואו, תודה לכם על המאמץ הכביר למען הענף. אין כמוכם.
בעונה שעברה, בשיא הפאניקה של הסגר הראשון לא יכולנו לומר מילה. העולם כולו נכנס לתרדמת, זה היה אסון חוצה גבולות שהורגש בכל קצוות תבל. אם הליגות הגדולות בעולם סגרו שערים, אז שאנחנו הקטנים נפצה פה? חלילה. בסגר יום כיפור החליטו לסגור שוב. המשחקים בוטלו בקצב בגלל הדבקות שחקנים, קבוצות שלמות נכנסו לבידודים וחושך על פני תהום.
באותה עת בכדורסל כבר הבינו שאין עם מי לדבר ופנו לפתרון הליגה הבלקנית, ובכדורגל התנחמנו בעובדה שלפחות נותנים לקבוצות במפעלים האירופים להמשיך לשחק. שאר הליגה התמוטטה, חלק מהמועדונים שלא עמדו במעמסה הכלכלית הוציאו את השחקנים לחל"ת, וראינו מה קרה ברגע שהכל חזר. שבועות שלמים של שאריות קבוצות, שמנסות להתאושש ולעמוד מחדש על הרגליים.
קבוצות שמשחקות באירופה, דוגמת קבוצות הליגה הבלקנית בכדורסל וקבוצות היורוליג וליגת האלופות - ימשיכו לקיים את התחרויות כרגיל. מבורך. אבל איך בדיוק זה מתיישב עם הקביעה שמשחקים הם דבר מסוכן? אני רוצה להאמין בכל לבי שאם באמת היה סיכון משמעותי בלתת למשחקים להתקיים, היו עוצרים הכל בלי הבחנות. אבל היי, מפעלים אירופיים זה יוקרה, זה עוקף את החוק, ואוי ואבוי אם מישהו היה נוגע בהם, אז הם מוחרגים.
מה גם, שבמסגרת הליגה הבלקנית, קבוצות ישראליות ממשיכות לפגוש זו את זו, פשוט בשם אחר. אז הרסתם את השטף של הליגה המקומית, נתתם לדברים להמשיך בצורה אחרת, ואתם עדיין חושבים שנאכל את הבלוף? הבעיה מתחילה ברגע שהעם מבין שצוחקים עליו. והבדיחה הזאת לא ממש מצחיקה.
ההתנהלות של המדינה בנושא הספורט מרתיחה בכל כך הרבה אספקטים. התחושה היא שלאף אחד לא באמת אכפת מההשלכות הכבדות שנגרמות לענפים האלה. באנגליה למשל, שם משתוללת המוטציה הבריטית, החליטו להמשיך להפעיל את הליגה על פי הפרוטוקול. ארבעה משחקים נדחו בגלל נדבקים, אבל כל עוד אפשר להמשיך – ממשיכים. האחראים כאן בארץ כבר מיהרו להכריז שתכף גם הליגות באירופה ילכו בעקבותינו וייסגרו שוב. מה לא נעשה כדי להיות הראשונים במשהו?
אני לא מזלזלת לרגע במסוכנות של הנגיף. השאלה "האם יכולנו להימנע מהסגר בנקיטת צעדים מוקדמים" אמנם מהדהדת לי בראש, אבל היא לא הנושא כרגע. העובדה היא שברגע זה הגענו למצב קשה שמאלץ אותנו להינעל שוב, ועדיין, האם הספורט המקצועי צריך לשלם את המחיר על הטעויות של הממשלה? ספורט הוא דבר שצריך לקחת ברצינות. הליגות פועלות לא רק בשביל לספק צרכים בידוריים של אנשים, יש להן משמעות עצומה מעבר לכך.
לא לחינם יש פרוטוקול מסודר לליגה. במידה ויש כמות מסוימת של נדבקים בקבוצה, המשחק שלה יידחה. כבר חווינו כמה דחיות משחקים על בשרינו וזה לא היה נעים, אבל ברגע שהתאפשר החוסרים הושלמו והאיזון חזר. מרבית הקבוצות כבר חטפו את "מכת הקורונה" שלהן בסיבוב הקודם, וגם מועדונים שנאלצו להופיע בסגל חסר בלעו רוק בידיעה שצריך להמשיך וזה המצב. אם נחכה שהנגיף ייעלם לחלוטין, נוכל לפתוח את הליגה אולי בשנה הבאה, עד אז – שיתנו לשחקנים להתאמן עם קונוסים.
היחס המזלזל של המדינה לענפים השונים מורגש בצורה כואבת למדי בסיטואציה הנוכחית. זה נורא נחמד להתלהב כשקבוצות מאירופה מתעניינות בשחקנים תוצרת הארץ, ולהתרגש כשיהלום כחול לבן מגיע ל-NBA. לא פחות חשוב זה לטפח את הזירה המקומית, לדאוג לה ולאפשר לה להתפתח. עצירת ליגה בפעם השנייה בעונה כאילו מדובר בחור בבגד שאפשר להשלים בטלאים מעידה או על בורות, או האופציה הכואבת יותר – על זה שזה לא באמת מעניין אף אחד. ראשי הליגות ישבו לילות כימים למצוא פתרונות לקיצור המפעלים, קבוצות נוספות ייכנסו למשבר, ורק השם יודע איזה ליגה נקבל בחזרה בעוד שבועיים.
החיסרון של הקהל הוא דבר אחד, שלצערי כבר התרגלנו אליו והבנו שכרגע זו גזירה שניאלץ לקבל. לגבי סגירת הליגות עצמן, מלבד עוגמת נפש, דיכאון של האוהדים המתוסכלים בבית, וההרגשה שספורט מקצועי בישראל כנראה לא מספיק חשוב – לא קיבלנו כלום.
