האיש המהיר ביותר בישראל אי-פעם אלכס פורחומובסקי (48) חי כבר 15 שנים במוסקבה. "למרות שאהבתי את המדינה, האנשים והספורטאים בחמש השנים שחייתי בה, היה לי קשה להתנתק מהסביבה הקרובה שלי ברוסיה. משפחה, חברה, עבודה. עד היום אני לא יודע אם עשיתי את הדבר הנכון כשחזרתי לרוסיה", אומר מי שקבע ב-1999, על הבמה המרכזית באליפות העולם בסביליה, את השיא הישראלי ב-100 מטר, 10.20 שניות.
עוד בפרויקט מצאנו את האפיקומן:
האליפות ההיא בסביליה חרוטה אצלנו עוד יותר הודות לריצת השליחים 4X100 מטר. במושגי המרחב והזמן, ברור כי הייתה זו ריצה חד פעמית שספק אם תשוחזר בעשרות השנים הקרובות על ידי נבחרת ישראלית. הרביעייה בכחול-לבן הדהימה בשיא חלומי עבורנו, 38.81 שניות, הייתה קרובה מקום אחד בלבד וחמש מאיות מהגמר. ומרשים לא פחות: היא הקדימה בדירוג את ג'מייקה(!) שלפני הופעת אוסיין בולט כמובן (קבעה במקצה אחר 38.86 שניות). בנוסף, הותירה מאחור מעצמות רבות מסורת כספרד וגרמניה, מדינות שבין האתלטיקה שלהן לשלנו מפרידות שנות אור. עוד נחזור לריצה המסחררת ההיא, סיבותיה והרכב רציה.
היום פורחומובסקי, נשוי לילנה שעובדת באחד מערוצי הטלוויזיה המקומיים, אב לאיבן (25), דימיטרי (14) ואיליה (5). בראיון ממוסקבה הוא אומר: "אני עדיין שומר על קשר עם הרבה חברים בארץ. מתכתב באינטרנט עם גדעון יבלונקה, אחד מחברי רביעיית השליחים, ואלכס אברבוך". אגב, סביליה 99' הייתה האליפות בה התגלה העולה החדש אברבוך, שהדהים עם זכייה במדליית ארד היסטורית בקפיצה במוט (5.80 מטר). רק כמה שבועות לפני כן עלה מסיביר ולחובבי האתלטיקה כאן היה ידוע אז רק על דני קרסנוב שהגיע אתו לגמר. אברבוך סייע לנו להגיע לפורחומובסקי השבוע.
טיסה ישראלית על המסלול בסביליה
אז למה אותה ריצה הייתה חד פעמית? הרבה קשור להרכב הרביעייה – פורחומובסקי כמובן, יבלונקה, טומי כפרי ורפי יער. נדיר שבישראל רצים באותה תקופה שלושה ספרינטרים מתחת ל-10.30 שניות. אמנם למעשה רק שנה מאוחר יותר יבלונקה הצליח לרדת מ-10.30 שניות כשקבע 10.29 שניות, אך הפוטנציאל מן הסתם היה שם.
פורחומובוסקי: "כולנו היינו אז חדים מאוד וגם חברים. מאמנת הרביעייה הייתה מירה דוידוביץ' ועבדנו קשה מאוד. עקב העובדה שהשתתפו 23 נבחרות שקבעו קריטריון היו מוקדמות ומיד גמר. שמונה הראשונות בזמנים עלו מהמקצים. אנחנו סיימנו במקום הרביעי במקצה, אך הזמן שלנו היה רק התשיעי. מקום אחד מהגמר, חמש מאיות אחרי דרום אפריקה, מדינה שהאתלטיקה בה ברמה גבוהה".
ראוי לציין, אצן העבר דייק במרחק של ישראל מהגמר (חמש מאיות), אך הכרטיסים חולקו בצורה מעט שונה: נערכו שלושה מקצי מוקדמות, כאשר השתיים הראשונות מכל מקצה עלו אוטומטית ובנוסף שתי המפסידות המהירות. ישראל סיימה שלישית במקצה השני, אך הדרום אפריקאים, שזינקו במקצה השלישי, סיימו עם 38.76 שניות, כאמור תוצאה עדיפה מהרביעייה בכחול-לבן, והשאירו אותה בחוץ, נגיעה מהגעה היסטורית לגמר אליפות העולם.
בתיאור האירוע במגזין "עולם הריצה" (שכבר לא קיים) פרופסור אורי גולדבורט, שסיקר את האליפות למגזין, כתב: "רמי (ז'מיאן) צעק לטומי (כפרי): 'אתם יודעים מה עשיתם? שלושים-ושמונה-שמונים-ואחת'".
"הייתה ריצה מעולה, אבל הייתי מאוד מאוכזב", משחזר פורחומובסקי. "עוד חמש מאיות וההישג היה גדול בהרבה. כולנו נתנו 100 אחוז, לא פחות".
יבלונקה, כיום איש היי-טק: "ידענו שאנחנו מסוגלים, אבל לא ידענו עד להיכן אנחנו מסוגלים להגיע. כל הרביעייה השאירה את הכל על המסלול. אני זוכר 60 אלף צופים ביציעים. ספרד המארחת במקצה שלנו ורוצה לעלות לגמר. אני נתקפתי בפחד אימים בפינה שלי. אולי בזכות הפחד הוצאנו מה שהוצאנו. ידענו שאם נרוץ הכי טוב, אלכס, שעמד לרוץ אחרון, ייתן את הדחיפה האחרונה".
רפי יער, שקבע לפני האליפות שיא אישי של 10.55 שניות, זינק ראשון. אחר כך טומי כפרי, שחי כיום בהונגריה, המשיך נהדר וגם אם מסירת המקל מיבלונקה לפרחומובסקי לא הייתה מושלמת, אלכס נתן ריצה מטורפת.
פרופ' גולדבורט, שמדד מהיציע, מצא שכפרי ויבולונקה רצו את הקטע שלהם בין 9.3 ל-9.4 שניות, בריצה בזינוק נייד כמובן (זינוק נייד, שאינו דורש התרוממות מהאדנים, תמיד מקנה תוצאות יותר טובות, לעיתים אפילו קרוב לשנייה אחת מהר יותר). גם פורחומובסקי ירד את ה-9.4 שניות בדרך לתוצאה הפנטסטית לפי קנה המידה שלנו.
"הלבן המהיר בעולם"
בריצה האישית, פורחומובסקי, אז בן 27, הגיע רביעי באחד משלושת מקצי חצי הגמר, ולא העפיל. התוצאה, 10.20 שניות, עדיין מכהנת בגאון בטבלת השיאים הישראליים. בכך שחזר את התוצאה שהשיג כנציג רוסיה באליפות העולם בשטוטגרט 1993, שהעניקה לו חצי גמר, ארבע מאיות בלבד מהגמר. בסיום התחרות זכה לכינוי מפי הפרשנים: "האיש הלבן המהיר בעולם".
"אני מרגיש שהפסדתי כמה שנים כשהפכתי לאתלט רק בגיל 17", הוא נזכר. "זה היה קצת מאוחר. מתחילים הרבה יותר מוקדם. עסקתי במשך ארבע שנים באיגרוף. הייתה חסרה לי תקופת נוער מושלמת שבונה ומחשלת יותר".
1994 הייתה החשובה בקריירה שלו. בן 22 היה אז. רביעי בגמר אליפות אירופה באולם עם 6.59 שניות, כבר אז "קללת" חמש המאיות החלה והן אלו שהפרידו בינו ובין זכייה במדליית הארד. ביולי קבע במוסקבה שיא אישי ב-100 מטר, 10.12 שניות. התוצאה חיזקה את ההגדרה: "הלבן הכי מהיר בעולם". כמובן, לשמחתנו, גם היהודי המהיר בעולם.
באליפות אירופה לבוגרים נמשכה השרשרת, והוא עלה לפודיום מספר שלוש לקבל את הארד עם 10.31 שניות. בשלבים המוקדים אז השיג תוצאות טובות אפילו יותר. ואם לא די בכך, 1994 לא הסתיימה לפני שקבע שיא אישי מעולה ב-200 מטר, 20.35 שניות.
פורחומובסקי הגיע ארצה ב-1999 כחלק מ"החזון הציוני בספורט" של יו"ר מכבי ת"א דאז לוי פסבקין, שטען כי ספורטאי יהודי איכותי שמייצג את ישראל ומגיע לכאן עושה מעשה ציוני. לפני כן הייתה לו מדליית זהב אירופית אחת כשהוביל את נבחרת רוסיה עד גיל 20 לזהב במסגרת אליפות אירופה לנוער ב-1991. התוצאה הייתה 39.76 שניות.
חמש שנים התגורר פורחומובסקי בישראל . התערותו בין הספורטאים, כמו גם לימוד העברית ("היום במרחק הזמן כבר הספקתי לשכוח לא מעט", הוא טוען) הייתה לדוגמה. פסבקין: "ברור שפורחומובסקי חיזק את עולם המושגים של כפרי שכבר אז רץ 10.23 שניות, ויבלונקה. כששלישייה כזו צמודה, התוצאות משתפרות ואחד לומד מהשני".
ההישג בסביליה פתח עוד יותר את התיאבון. הנבחרת שקבעה באותה ריצה את הקריטריון כבר ראתה בעיני רוחה את האצטדיון בסידני 2000. לפני כן, בהכנות בלתי שכיחות עבור ישראלים, היא יצאה למחנה האימון בבריסביין. קונסטנטין מטוסביץ', למשל, שהשתתף בתחרות במהלך המחנה, קבע את השיא הישראלי המצוין בקפיצה לגובה, 2.36 מטר, שתקף גם היום ונמצא עדיין בדרג הבינלאומי הגבוה.
"לרוע המזל", משחזר פורחומובסקי, "הייתה לי פציעה ישנה שהתגלתה שם. לא יכולתי להתאמן בשיא החדות למרות כל הניסיונות. פסבקין, שעמד בראש המשלחת: "התגלתה פציעה מעיקה מתקופה קודמת. העובדה שלא הועמד לרשותנו רופא מיוחד עיכבה את החלמתו. הבעיה שמתן מעטפת רפואית , דבר נורמלי בכל מדינה שמתייחסת ברצינות לספורט, הייתה בבחינת מותרות. כשהגענו לסידני, הבאתי אותו לרופא נבחרת יוון, אבל היה קצת מאוחר לטפל".
האולימפיאדה צלחה פחות לאלכס, שניסה לעשות כמיטב יכולתו בריצת השליחים עם כפרי, יבלונקה והפעם כפיר גולן במקום יער. הישראלים השיגו 39.76 שניות, וסיימו במקום השישי במקצה ובמקום ה-26 בדירוג הכללי.
באליפות העולם באדמונטון 2001 העפיל לרבע הגמר ב-100 מטר, שם סיים את דרכו במקום ה-27. יותר מוצלחת הייתה הופעת רביעיית השליחים שבה הצטרפו גולן, כפרי ויבלונקה לפורחומובסקי. היא הצליחה לעלות לחצי הגמר, שם קבעה 39.39 שניות, מקום שביעי במקצה שלה ו-14 בסך הכל באליפות. אולי לא כמו בסביליה, אבל עדיין ביכולות שלא קיימות מאז, 20 שנה ויותר, בארץ.
הפנים לדור הבא
דיברנו על עתיד הספרינטים בארץ. "נכון שאומרים שבלתי אפשרי לשפר את השיא הישראלי ב-4X100. אנשים תמיד פסימיים בקשר לשבירת שיא קשה. לא יודע מתי זה יקרה, אבל האפשרות שיקומו ארבעה רצים ברמה הזו ומעליה כן קיימת. מספרים לי על הילד הזה בן ה-17, שבגיל 16.5 זכה באליפות ישראל ב-100 ו-200 מטר".
"מי המאמן שלו?", הוא שואל ומסביר שהמאמן הוא האיש שמעצב את הספורטאי. אני עונה: "המאמן של הנער בלסינג אפריפה הוא איגור בלון ממכבי ת"א".
פורחומובסקי: "אני מכיר את איגור, אני סומך עליו שיגיע עם הילד לתוצאה הרצויה. אבל כמובן שרץ אחד בלבד ברמות הגבוהות לא מספיק. מאמין שיהיו בעתיד הלא רחוק עוד כישרונות לעבוד איתם".
כשחזר לרוסיה אחרי חמש שנים החל לעבוד בהתאחדות האתלטיקה הרוסית. הוא היה בין מארגני אליפות העולם באתלטיקה במוסקבה 2013. "אחרי שהתגלו הפרשות, ההתאחדות הרוסית התארגנה מחדש. עזבתי כי רציתי לקחת מרחק. עכשיו יש לי משרד ששוקד על פיתוח פרויקטים של ספורט ברוסיה וגם בארה"ב".
במקביל, שימש כסגן יו"ר המועדון היהודי מכבי מוסקבה. "היה נחמד, אבל לא כולם היו מספיק רציניים", הוא טוען.
תוכניות בקרוב?
"אני מאמין שאחרי הקורונה אגיע לארץ לבקר את החברים".
מה הלאה, חזרה לישראל?
"כרגע זה לא הזמן לקבל החלטות. לא רע לי ברוסיה, אבל הכל עדיין פתוח".
