לשחקני מנצ'סטר סיטי יש קטע קבוע. כששחקן חדש מגיע לאימון, בין אם מדובר במישהו מבחוץ שחתם בקבוצה ובין אם בשחקן נוער שקיבל הזדמנות להתאמן עם הקבוצה הבכירה, הם מוצאים נקודת זמן לעצור את האימון ולצרוח על הטירון שהוא חייב לרוץ, תוך שהם מנפנפים בידיים לכיוונים שונים. ברוב המקרים, מתוך בלבול, השחקן פשוט ישאל לאן לרוץ. התשובה של כולם תהיה "מה זה משנה? דה בריינה כבר ימצא אותך".
זה כל מה שצריך כשמשחקים ליד קווין דה בריינה – לרוץ. הוא יזהה לאן, הוא יחשב את הנקודה אליה כדאי לשלוח את המסירה, הוא ייגע בכדור בכזו אמנות כדי שייעצר בדיוק במקום המתאים. "החלום של החלוצים", קרא לו הארי קיין - והחלום יכול להגשים אחד כזה בשבת ולזכות לראשונה בליגת האלופות. מול צ'לסי, הקבוצה האנגלית הראשונה שלבש את מדיה.
בעוד חודש יהיה דה בריינה בן 30. ביום ההולדת העגול הקודם חתם בצ'לסי, חשב שיגיע איתה לגמר הצ'מפיונס מתישהו, אבל בפועל יש כאלה שלא זוכרים בכלל שהיה שם. בעונה הראשונה הושאל לוורדר ברמן. בשנייה הגיע ז'וזה מוריניו, ודה בריינה סיפר בספר שלו שהמאמן דיבר איתו רק פעמיים.
התקשורת הראשונה הייתה כשהודיע לבלגי שבכוונתו להשאיר אותו בסגל. בפעם השנייה קרא לו למשרד והחל להקריא את מספר חילוצי הכדור של שחקני ההתקפה, במטרה להראות לדה בריינה שהוא לא עובד הגנתית. בפועל, המספרים היו נמוכים כי דה בריינה הופיע רק במשחקים בודדים, מוריניו השתמש במספרים מוחלטים ולא ממוצעים, דבר שעשה עימו עוול. התגובה של דה בריינה הייתה בקשה לעזוב. המיוחד לא זיהה את הכישרון של מי שהיום הוא השחקן הכי מיוחד שיש.
אמנות המסירה
מה כל כך מיוחד בדה בריינה? הוא לא שחקן שמופיע בעמדה מסוימת במגרש. אין כאן כוונה לומר שהוא יכול לשחק בהרבה עמדות, זה ברור ויש לא מעט שחקנים כאלה, אלא שלא משנה היכן ישרטטו את המיקום שלו בתרשים הקבוצה, זה לא מאוד רלוונטי. דה בריינה משחק במקומות בהם הוא מרגיש שיש שטח אותו הוא יכול לנצל. בכל רגע במשחק הוא יזוז לאותו שטח, לא משנה היכן הוא.
שימו לב לתרשים שמראה היכן דה בריינה נגע בכדור בשני משחקי חצי הגמר מול פריז סן־ז'רמן: יש חלוקה כמעט שווה בין האזורים השונים בקישור ובהתקפה. מובן שיש השפעה מסוימת למערך של הקבוצה, אבל לא כמו על שחקנים אחרים. למשל, העונה דה בריינה משחק גם כחלוץ מדומה ולכן נמצא פחות באזור הקלאסי של פליימייקר, במרכז המגרש.
קצת אחרי שעזב את ברצלונה אמר פפ גווארדיולה שאי אפשר להפוך כל אחד לחלוץ מדומה כי "לא כל אחד הוא מסי". עבור פפ, דה בריינה הוא הכי קרוב למסי שיש, בטח בהיבטים מסוימים, בטח בכל מה שקשור לאמנות־העל שלו – המסירה.
עוד לא נוצרה המסירה שדה בריינה לא יכול לספק אותה יותר טוב מכל אחד אחר. המגוון מושלם - במתפרצת או במשחק שוטף של הנעת כדור; בשליחה לעומק בין שני שחקני יריב או עם כדור רוחב ישירות לרגל; על הדשא או באוויר, קצר או ארוך. אבל זו לא רק המסירה עצמה, כלומר הביצוע הטכני, אלא יש שלושה דברים נוספים שהופכים את היכולת הזו לעילאית: תנועה ללא כדור כדי לפנות עצמו למסירה, זיהוי השטח הפנוי במקומות שונים במגרש עם ההבנה שלשם כדאי למסור, ומחשבה מהירה, מאוד – דה בריינה רואה את המשחק לפני כולם.
"קשה לתת תיאור של הכישרון שלו", אמר בעבר מאמן נבחרת בלגיה רוברטו מרטינס. "מעולם לא עבדתי עם פליימייקר שיכול לעבוד בקצב מהיר יותר מהמשחקים. אנחנו רגילים לפליימייקרים שמאטים קצת את הקצב, לוקחים שתי שניות לחשוב, שתי שניות למצוא את המסירה הנכונה. דה בריינה רואה את המסירה עוד קודם, לפני כולם. אין אף שחקן שיכול לדייק במסירה יותר ממנו – כל כדור לרחבה הוא בדיוק באותה רמת דיוק. קווין לא עובד במערך כזה או אחר אלא פועל לפי השטח הפנוי, שלו ושל החברים לקבוצה. הוא עשה מהפכה בתפקיד הפליימייקר".
פרפקציוניסט מגיל 8
אי אפשר להגיע לרמת דיוק כזו בעקביות כזו סתם כך. דה בריינה כבר קיבל את הכינוי "הפרפקציוניסט", מתאים מאוד לאופיו של המאמן שלו גווארדיולה. דה בריינה חייב ששחקנים ירוצו כל הזמן, ללא הפסקה. הוא עצמו עושה את זה, מסרב להוריד לרגע את הקצב של המשחק, ובניגוד לפרימדונות התקפיות, לוחץ על היריב ללא הפסקה כשהוא בלי הכדור. הפרפקציוניזם היא תכונה שזיהו אצלו בגיל צעיר. בגיל 8 דה בריינה הילד דרש לעבור למועדון שמתאמן יותר ברצינות. דויד הובר, שהיה הקפטן של גנק כשדה בריינה שיחק שם, ולפני כמה שנים הופיע גם בהפועל באר־שבע, סיפר שזיהה אצלו את התכונה הזו כבר באימון הראשון יחד.
את הדברים האלה, ואחרים, רואים אצל דה בריינה רק במגרש. "היצירתיות שלי באה לידי ביטוי רק בכדורגל", הוא סיפר פעם, "מחוץ למגרש אני הפוך לגמרי. תבקש ממני למשל לצייר משהו לילדים שלי ותראה את הדבר הגרוע ביותר בחיים שלך. אני כמו מוזיקאי או צייר שיש להם את הדבר שלהם, וזהו. זה הדבר שלי".
הדבר הזה הוא אמנות שמעטים מסוגלים לייצר, ובשבת אותה אמנות יכולה להביא למנצ'סטר סיטי גביע אלופות ראשון. השחקנים שלה רק צריכים לרוץ למקומות הנכונים – דה בריינה כבר ימצא אותם.
