מדריד היא עיר בעלת היסטוריה ותרבות כדורגל ענפה, בעיקר הודות לריאל ואתלטיקו מדריד. אבל לצד שני מועדוני הפאר עטורי התארים, יש גם את ראיו וייקאנו, שאמנם לא נחלה הצלחות רבות כמו של אחיותיה הגדולות, אבל בהחלט יכולה להתגאות בסיפורו הייחודי של ארגון אוהדים השרופים 'לוס בוקאנרוס', שלא מסתיר את עמדתם הפוליטית: שמאל, מעמד פועלים מאוחד והתנגדות ברורה לפאשיזם, גזענות ושנאת זרים. אמנם נסיעה לסנטיאגו ברנבאו או לוונדה מטרופוליטנו הם דבר מובן מאליו לחובבי הכדורגל שמבקרים בעיר הבירה הספרדית, אך בחלקה הדרומי-מזרחי, נמצאת שכונת וולקאס ובה אצטדיונה הביתי של ראיו, הביקור בהם הוא חובה לכל אוהד כדורגל.
סיפורה של קבוצת האולטראס הזו מתחיל בשנת 1992, כששבעה אוהדים של ראיו וייקאנו החליטו להקים ארגון עם אידיאולוגיה ברורה. הם בחרו בשם זה בזכות קרבות מים שנערכים בשכונה מדי שנה בתאריך 15 ביולי (מאז 1981 בשל גל חום שפקד את מדריד). כמו כן, המועדון ידוע גם בשירת La Vida Pirata (חיי הפיראט) – שיר על פיראטים, אשר על שמו נקראים הבוקאנרוס. אבל הארגון לא צמח בשנתיים הראשונות, אבל לאט לאט השתלט על היציעים.
"יש רק מילים טובות לומר על הבוקאנרוס, בגלל הדרך שהם תומכים בקבוצתם. הם תמיד שרים ומריעים, לא משנה אם הקבוצה מנצחת או מפסידה. הערכים שעליהם מושתת הארגון נותן כבוד לכל אדם ומאפשר לו להרגיש שווה ערך לאחר. מדהים לראות שמעבר לזה שהם נושמים וחיים כדורגל, מדובר בארגון לא אלים, המחויב חברתית לקהילה ממנה הוא בא ומראה שהחיים הם לא רק כדורגל", נכתב על הבוקאנרוס, שמקפיד להניף את דגלי הרפובליקה של פעם ולא את דגל ספרד המסורתי.
יש שיעידו שכדי לסקר את התצוגות וההפגנות של הבוקאנרוס, לא יספיקו 24 שעות, משום שמדובר בכמה מהרגעים הזכורים של הכדורגל הספרדי כולו. הנה כמה מאותן נקודות ציון בהיסטוריה של הארגון.
לוס בוקאנרוס נגד רומן זוזוליה
סיפור שהעניק ללוס בוקאנרוס כותרות עולמיות התרחש בינואר 2017, בשל עימות בין חברי הארגון לרומן זוזוליה, שהוחתם בהשאלה מריאל בטיס. הבוקאנרוס טענו שהחלוץ האוקראיני הוא ניאו-נאצי, בשל תמונה שפורסמה ברשת, ממנה עולה תמיכה בימין הקיצוני במדינתו. זוזוליה מעולם לא הכחיש את היותו לאומן, אבל כן דחה את הטענות על היותו ניאו-נאצי. ארגון האוהדים שמזוהה מאוד עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, הבהיר מיד כי שחקן המזוהה עם הימין הקיצוני לא יכול להיות חלק מהמועדון.
הפגנות נערכו מול משרדי ראיו, במשחקי הקבוצה ובמתקן האימונים, במטרה להעביר להנהלה את המסר שכף רגלו של זוזוליה לא תדרוך באצטדיון. ואכן, ההשאלה בוטלה והחלוץ נאלץ לבלות חצי שנה מחוץ למגרשים, עד שחתם באלבסטה בסיום אותה עונה.
אמנם היה מי שביקר את המהלך, שכן לא מדובר בעדות מוצקה מספיק כדי להאשים את זוזוליה בצורה כה חמורה, אבל אוהדי לוס בוקאנרוס טענו כי יש בידם מסמך בן תשעה עמודים עם עדויות על נטיותיו הפאשיסטיות והגזעניות של האוקראיני, הן מעולם לא פורסמו ועם התרת חוזהו – נגנזו.
הדעות חלוקות על מי בדיוק צודק או לא בסדר בסאגה, אך מה שברור הוא שלוס בוקאנרוס היו מרוצים מהתוצאה והראו שכוחם והשפעתם בראיו וייקאנו לא מוטלים בספק. שנתיים לאחר מכן, כשזוזוליה חזר עם אלבסטה למפגש מול ראיו, זכרו לו האוהדים המקומיים את המקרה, קיללו אותו וגרמו להפסקת המשחק ולאי חידושו.
המאבק בגדולות וברשויות
לוס בוקאנרוס, יחד עם אינספור תומכים אחרים ברחבי ספרד, כבר זמן רב לא מרוצים מהסיקור שזוכות לו הקבוצות הספרדיות 'הקטנות' בשידורי הלה ליגה בערוצי טלוויזיה בספרד, כשרוב עסקאות החסות הגדולות והמכניסות כלכלית נרקמות עם ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד וברצלונה.
בספטמבר 2012, הועבר משחקה של ראיו ליום ראשון בערב בשעה 21:30 (שעון מקומי) על מנת להתאימו ללוח הזמנים העמוס של ריאל מדריד. זמן קצר לפני בעיטת הפתיחה, כבו הזרקורים, במה שהתברר כוונדליזם שלא פוענח על ידי המשטרה, אך ההערכות היו שמדובר בקבוצת אוהדים שחתכו את כבלי החשמל וגרמו לתקלה כדי להבהיר כי מועדי המשחקים לא יוכתבו על פי "המועדונים הגדולים". לאחר שכל המאמצים לתקן את הנזק ולהשיב את תאורת האצטדיון, בוטל המשחק ונדחה למועד אחר.
שנה לאחר מכן, במשחק ביתי מול לבאנטה, נרשם מקרה נוסף של הבעת זעם ותסכול עקב שעת משחק מאוחרת שנקבעה בידי רשויות הכדורגל בספרד עקב החום הכבד. עד כמה מאוחר? 23:00 בלילה הייתה השעה שנקבעה והעמידה את אוהדי לוס בוקאנרוס במצב שהם לא ידעו אם לצחוק או לבכות. במשך 24 הדקות הראשונות להתמודדות, היו אלו דמויותיהן של אריק ובנץ מרחוב סומסום בעודן ישנות ביציע בתוך שקי שינה ולצידן שלט עליו נכתב 'זה זמן לישון ולא לשחק כדורגל'.
בנובמבר 2014, חברי לוס בוקאנרוס הביעו את מורת רוחם מרשויות הכדורגל הספרדיות בתצוגה ויזואלית יצירתית. הפעם, מוקד המחאה היה נוכח ההחלטה שלאוהדים יהיה קל יותר לצפות במשחקים בטלוויזיה מאשר לקחת חלק פעיל בהם. הם החרימו את 24 הדקות הראשונות של המשחק והציגו דמויות וציטוטים שונים של משפחת סימפסון, תוך שהם מכוונים למועדי משחקי הליגה ביום שני בערב.
גם אוהדי אייבר, יריבתם באותו הערב, הצטרפו למחאה והתלוננו על משך הנסיעה שעשו באוטובוס כדי לראות את קבוצתם משחקת. למעשה, מחאה על משחק בליל שני אינה דבר חדש שכן גם בגרמניה ואנגליה התרעמו על כך, בעיקר עקב העובדה שילדים לא יכולים להתלוות למשחקים כאלו כי הם מחויבים ללכת לבתי הספר ביום שלמחרת.
לוס בוקאנרוס נגד המשטרה
Esto Es Guantanamo - זה מה שנכתב על כרזה שנתלתה בסמוך לקמפו דה פוטבול דה וולקאס, אצטדיונה של ראיו. זה היה ביום המשחק מול דפורטיבו לה קורוניה בינואר 2015, בו ארגון לוס בוקאנרוס ערך מחאה נגד האלימות וההטרדות שלטענתם חוו מהמשטרה. אוהדי הקבוצה טענו כי המשטרה מנעה מהם להכניס ציוד עידוד שכלל תופים וכרזות לאצטדיון, אף על פי שמעולם לא היוו בעיה בעבר ושמדובר באוהדים שגיליון ההתנהגות שלהם נקי והם ידועים כמתנגדים לאלימות. בנוסף, במהלך המשחק עצמו, אוהדי לוס בוקאנרוס לבשו חליפות כתומות ביציעים, בדומה לאלה שלובשים אסירים במתקן הכליאה שבמפרץ גואנטנמו בקובה.
תרומה לקהילה המקומית
חוץ מהאהבה והתשוקה סביב הכדורגל, ידוע כי הבוקאנרוס וכל משפחת ראיו וייקאנו, תורמים רבות לנושאים החברתיים הנוגעים לשכונת וולקאס האהובה שלהם. בשנת 2014, תושבת השכונה כרמן מרטינס איוסו פונתה מדירתה בגיל 85. על פי איוסו, המתגוררת בשכונה כל חייה, היא לא הייתה מודעת לחלוטין למצוקה הכלכלית שלה עד שהמשטרה דפקה בדלתה יומיים לפני הפינוי. אוהדי ראיו לא נותרו אדישים למקרה ופעלו במהירות, בנחישות וברוח התנדבות כדי לסייע לאיוסו חסרת האונים. במשחק הבית מול סביליה באותה עונה, תרם המועדון חמישה אירו מכל כרטיס שנרכש, על מנת לממן את שכר הדירה של איוסו. בסופו של דבר, גיוס כל כך הרבה כסף, עד כדי כך שאיוסו הצליחה לקנות לעצמה דירה חדשה, כשנותר אפילו קצת כסף למטרות צדקה מקומיות אחרות. בנוסף, רשם האולטראס הייחודי עוד נקודת ציון כשאסף לפני אותו משחק כמעט שני טון של מזון עבור נזקקים.
