אוהדי מכבי תל אביב יצאו לכיכר מלכי ישראלי ב-1977, הפועל ירושלים הניפה את גביע יול"ב כעבור 18 שנים. ברמלה, לעומת זאת, אין אחד שלא יודע מה קרה ב-24 במרץ 2011. היום (רביעי) חוגגת הקבוצה בדיוק עשור לאחד מהרגעים המכוננים בתולדות כדורסל הנשים הישראלי - הזכייה ההיסטורית ביורוקאפ.
כששואלים את חובבי הכדורגל שבנינו מי הנבחרת הטובה בכל הזמנים, נוצר תמיד ויכוח. האם זו ברזיל 70', הולנד 74' או אולי דווקא ארגנטינה של מראדונה ב-86'? גם היושבים בהיכל מנורה מבטחים לא יודעים להחליט האם מכבי תל אביב של מיקי ומוטי מרשימה יותר מזו של שאראס ופארקר שני עשורים קדימה. בכדורסל הנשים, לעומת זאת, החל מאפריל 2011 יש טאבו מוחלט. אליצור רמלה אז עשתה לכולנו את החיים קלים הרבה יותר.
"האמנתי עוד בתחילת אותה עונה שאפשר לעשות את זה", משחזרת בערגה אורנית שוורץ, אז בסגל הגלאקטיקוס שנבנה בקריית מנחם וכיום יו"ר הוועדה המקצועית לנשים באיגוד הכדורסל. "זו הייתה קבוצה שהתחברה בצורה מדהימה, גם מקצועית ובעיקר חברתית. היו ישראליות דומיננטיות, מובילות וראינו גם בגמר הגביע האחרון שהקבוצות שזוכות בתארים הן אלה שהישראליות בהן נותנות את הטון".
את הבית המוקדם צלחה בזמנו רמלה ללא שום בעיות עם מאזן 1:3 ומקום ראשון. גם בשלב 32 האחרונות (ניצחון כפול על ספרטק נוגינסק הרוסית), שמינית (שוב יריבה רוסית, שוב ניצחון כפול - מול דינמו מוסקבה) וברבע הגמר (54:78 ו-72:76 על גראן קנריה) זה לא היה קשה במיוחד. בחצי הגמר פגשה החבורה של עדן ענבר את מחזיקת הגביע המכהנת דאז, אתינייקוס היוונית, עם סופרסטארית כמו רות' ריילי בסגל. במשחק הראשון בקריית מנחם רשמו שי דורון ושות' ניצחון מרשים 59:74 שהספיק לגומלין (הפסד 88:81) - והפרס: כרטיס למשחק הגמר מול אראס הצרפתית.
הגמר נערך בשיטת בית-חוץ. רק שבמשחק הראשון בישראל רמלה, שפיגרה לאורך כמעט כל הערב, הצליחה לגרד 61:61. "זה לא משנה, בכל מקרה היינו מגיעים לצרפת רק במטרה לנצח", סיפרה דורון בסיום. "בכדורגל היו מכנים את זה שסחטנו תיקו", מחייך כיום ענבר במבט לאחור. "במשחק הראשון - ובפעם הראשונה עד אותו ערב - הרגשנו שיש קבוצה ששומרת יותר טוב מאיתנו".
"למשחק הראשון בגמר הגענו עם המון ציפיות ולחץ", הוסיפה שוורץ. "הקהל, המעמד. גם בסיום, התחושה הייתה שלא היינו טובות. ועדיין, אולי בגלל זה - כל כך האמנו שאנחנו הולכות להביא גביע. אני גם ידעתי שזו הולכת להיות השנה האחרונה שלי בכדורסל, אז בכלל התרגשתי".
לעיירה אראס, שבוע לאחר מכן, הגיעה רמלה עם משלחת שכללה 300 אוהדים וביניהם ראש העיר יואל לביא. "הייתה אווירה נדירה באולם. 3,000 איש, כולם בוורוד - בצבע התלבושת של הקבוצה הביתית", נזכר ענבר. "הגענו שעה וחצי לפני המשחק ולא היה כיסא ריק". שוורץ: "לא נבהלנו. אני זוכרת שעשינו המון שיעורי בית, דפים על דפים של סטטיסטיקה, כמו שעדן אוהב. הגענו כמו יחידה מובחרת בצבא, עם אסטרטגיה וטקטיקה".
פיגור דו-ספרתי בשלב מוקדם לא הפחיד את רמלה בגומלין. רבע שני ענק (9:28) ויכולת נהדרת של שוורץ וליקו ווילינגהאם בהגנה ושל לייני סלווין, טנישה רייט וכמובן שי דורון בהתקפה - סידרו יתרון ישראלי מהרבע השני ועד ה-53:61 בסיום. הגביע נוסע לרמלה. בכך הפכה הקבוצה לנציגה השלישית מארץ הקודש שקוטפת גביע אירופי והראשונה בתולדות כדורסל הנשים הישראלי, 12 שנים אחרי שרמת השרון הפסידה באותו מעמד לגראן קנריה הספרדית. "אירופה צהובה", שאגה אורנית שוורץ בסיום מול המיקרופונים השלופים. כיום, במבט לאחור, היא נזכרת: "הרגשתי על גג העולם. באופן אישי, חברות שלי באו לצרפת, אבא שלי, אחי, גיסתי, אריק שיבק שמלווה אותי לאורך הקריירה. כשהסתכלתי עליהם עוד לפני השריקה, חלמתי שכך זה ייראה בסיום".
אחרי טלפון מראש הממשלה, שמפניות שנפתחו בלי סוף וחגיגות בחדר ההלבשה, הגיע הזמן לאפטר פארטי. "לא היו באמת מקומות פתוחים, אז עשינו השתלטות עוינת על איזה פאב", משחזר ענבר. "השחקניות, הפמליה והאוהדים חגגו עד הבוקר. אני זוכר שהיו שחקניות שנהיו די.ג'יות, השתלטו שם על העמדה".
שוורץ מסכמת: "הודיעו לנו שהכל ב-22:00 נסגר ומצאנו מקום בלי איש אחד מהעובדים שם שדובר אנגלית. זה לא עניין. חיפשתי את המיקרופון ושמתי שירים של שרית חדד כדי להרים את האווירה. סוף מהאגדות".
