תדמיינו בעלים של קבוצת כדורגל שמפטר מאמן נבחרת לשעבר אחרי שלושה מחזורי ליגה, בעלים שבמחזור השביעי הוא כבר זורק את המאמן השני שמינה ומוריד לספסל את המנכ"ל שלו כדי שינהל את המשחקים הבאים. תדמיינו אותו ממשיך עם האלתורים ומשאיר את הקבוצה בלי אוטוריטה מקצועית על הקווים עד המחזור ה-16 ואז חוטף שלישייה מהמאמן אותו זרק במחזור השלישי. תדמיינו שהוא יורד לדשא בהפסקת המחצית וצורח על השופט.
תדמיינו בעלים שמוכר את השחקנים הבולטים שלו לכל המרבה במחיר, מנחית אחרים על הראש של המאמן ומתערב בהחלטות מקצועיות בעקביות. בעלים שלא סופר את האוהדים שלו ומבטל את המחאה שלהם בטיעונים וביטויים מזלזלים.
תדמיינו בעלים שהוגש נגדו כתב אישום (כפוף לשימוע) בעבירות של מרמה, ורישום כוזב והוא נחשד בהלבנת הון על רקע הפעלת מזנונים באצטדיוני כדורגל.
ועכשיו תדמיינו שלא קוראים לו ברק אברמוב אלא, נניח, חמד בן חליפה.
שלא תהיה טעות: לדעתי חייבים לבחון היטב את כל סימני השאלה המטרידים סביב עסקת בית"ר ירושלים לאיש העסקים מהאמירויות, לדרוש תעודת יושר ולהגיע כמה שיותר עמוק בבדיקת האינטרסים הסמויים מן העין. אבל מה עם סימני השאלה והאינטרסים אצל הבחורים הטובים שלנו? מה עם העיקרון של עשירי עירך קודמים?
התסביך של אטוולד
כמה אנחנו אוהבים מאמנים עם דעות מוצקות, תפישה מקצועית ברורה, כאלה שאפשר להדביק להם את המילה "פילוסופיית משחק" מבלי להרגיש עקצוץ בגוף. ריימונד אטוולד הוא כזה. הבעיה של מאמן מכבי נתניה היא שהפילוסופיה המגובשת שלו נתקלת לפעמים במציאות ואז איך לומר זאת בעדינות: זה כמו לראות תאונת הדרכים בהילוך איטי כשכל המעורבים והצופים מזהים מראש מי עומד להתרסק ושיש נזק ברור לשאסי.
או במילים אחרות: ההתעקשות של אטוולד על הנעת כדור בין הבלמים לשוער, למגינים במכבי נתניה היא דוגמטיות מהסוג המעצבן ביותר. או שהמאמן ההולנדי התאהב בקונספט ומרגיש שהוא חייב ללמד את הילידים מהמזה"ת איך אמורים לשחק כדורגל או שהוא תקוע בתסביך אגו ולא מסוגל להודות בטעות הראשונית שלו.
הרעיון התיאורטי יכול לעבוד כשיש לך בלמים שלא רק נראים כמו וירג'יל ואן דייק, אלא גם משחקים כמוהו. כשהנעת הכדור צריכה לעבור בין ואן דר קאפ, אקיניימי, ג'אבר ועמוס זה פחות תורם ליצירת מרווחים בקישור ויותר לעלייה בדיווחים על לחצים בחזה בקרב תושבים מבוגרים באזור נתניה רבתי.
כרגע מכבי נתניה נראית כמו קבוצה שהמאמן שלה התמכר למוטו החלול המוכר מתוכניות ריאליטי "תלך עם האמת שלך" ואין סביבו אף אחד שייקח אותו הצידה וילחש: "אחי, אתה דוהר ב-200 קמ"ש עם הראש לתוך הקיר".
קלינגר, די עם הפרצופים
הפרסונה של ניר קלינגר היא של טיפוס לוחם, עקשן, ווינר, אחד שלא מוותר. בתור שכזה, כבר אפשר להפנות את החצים שכוונו (בצדק) אל הניסנובים אל עמדת המאמן? הפועל ת"א של אחרי פגרת הסגר השלישי היא קבוצה שקיבלה שחקני חיזוק בכלל לא רעים, הובילה 0:2 מול הפועל חיפה והצליחה לשמוט את היתרון בדרך לתיקו ולהתבססות במקום האחרון.
בעונת קורונה כזו, עם רמת כדורגל כל כך בינונית, בליגה שבה שני ניצחונות הופכים כל קבוצת תחתית למועמדת לפלייאוף עליון, ראוי לדרוש מקלינגר שישאיר בבית את הפרצוף המיוסר ויביא למגרש יותר ניצחונות. אחרת אנחנו עלולים לתהות אם הוא באמת כזה ווינר כמו שהוא אוהב לספר.
ועוד שלוש קטנות:
- ליאל עבדה שם ראש, אבל את הנשמה בשער הניצחון של מכבי פ"ת שם דניאל גולאני. אחרי ספרינט סילוני (בתוספת הזמן!) לשחרר הגבהה כל כך מדודה זה שיחוק אמיתי.
- אחרי הפגרה הכפויה, לא רק שקיבלנו הרבה גולים, פתאום כל השחקנים גם מדייקים בפנדלים. מה ששבועיים עם פלייסטיישן בבית עושים לבנאדם.
- מתי מחזירים את הליגה הלאומית?
