יוליה צ'רנוי (40) – קליעה
התגובה הראשונית שלי לדחיית המשחקים הייתה אכזבה. הגעתי שלישית באליפות העולם, וידעתי שלטוקיו אגיע מוכנה ואהיה טובה. אחרי עשר דקות זה כבר עבר. כספורטאים שהם גם נכים אנחנו מתייחסים לחיים קצת אחרת, ואני יודעת שכמישהי חדשה בענף יש לי עוד זמן להתאמן.
האמת, שאפילו יצא מזה משהו חיובי. בגלל הדחייה הוספתי מקצוע חדש בקליעה - ירי ברובה אוויר בעמידה, ואנסה להתחרות בו במשחקים. בשנה הקרובה יהיה לי הרבה זמן להתאמן, ואני מקווה שיהיו תחרויות לקבל את הניסיון התחרותי, אני מתפללת לכך.
ברגע שהתחיל הסגר, הבאתי את הנשק הביתה וציירתי נקודה על הקיר. חודשיים שלמים שכבתי על השטיח וראיתי את המטרה, זה הגיוני? היו רגעים קשים, כי נשק זה במטווח ובית זה בית. פתאום החזקתי את הרובה בבית ושאלתי את עצמי "מה אני עושה"? חוויתי סערת רגשות, הנשק היה על הספה. חמש דקות מאוחר יותר זה כבר החמיר, הבן שלי ישב על אותה ספה. חשבתי שזה לא הגיוני שהמצב הזה נורמלי, מה הולך פה?
מנטאליות זה פול גז בניוטרל. אני שמחה שיש לי מאמן מדהים כמו גיא סטריק, והקליעה מלמדת אותך להיכנס למצב ולירות כאן ועכשיו. לא נתתי לראש לרוץ ולהגיע למחשבות אחרות. אני לא יודעת לנבא אם המשחקים יתקיימו ב-2021, אני עושה את המקסימום שלי. אם יהיה לזה ביטוי בשנה הבאה - לא יהיה אדם מאושר ממני.
נדב לוי (41) – בוצ'יה
אתה ממתין למשחקים ארבע שנים, ובניגוד לאולימפיאדת ריו, שם השגתי את הקריטיריון לפני המשחקים - הפעם השגתי אותו הרבה יותר מוקדם. התאמנתי עם תוכנית מסודרת במשך שנה וחצי, ואז הגיעה הדחייה. ברגע שהבנתי שאין השנה משחקים עשיתי סוויץ' בראש ולא התעסקתי בזה יותר. לדעתי זה ישפיע לטובה, אגיע יותר מוכן. אני לא יודע כמה טורנירי הכנה יהיו בדרך, אבל אפשר רק לקוות לטוב.
אני לא אחד שרואה את הרע, תמיד אופטימי. נכון שלא משחקים, ויש בעיה של חדות משחק. אבל אחרי הזריקה הראשונה אני יודע שאכנס לעניינים, וצריך לזכור שהתנאים שווים לכולם. כמו שאני לא משחק, ככה גם השאר. ברמה המנטאלית, אני והמאמן ברוך חגאי היינו צריכים להתמודד. היו חודשיים שלא ידענו מה יהיה, ושמרנו בהם על מורל גבוה והתרגשות. ברגע הדחייה זה הרגיש כמו לרדת מ-100 ל-0.
אני מאמין שבסופו של דבר המשחקים יתקיימו בשנה הבאה. אולי בסוג של בועה, שנכנס אליה הרבה קודם. אני מקווה שהחיסון יגיע הרבה לפני כן, ושיהיה קהל עם הפרדה למגרש, העיקר שיהיו אנשים. זה יהיה מבאס להתחרות ככה באולמיפיאדה, אבל ימצאו פתרון. אני סומך על היפנים.
אגיע מבחינה מקצועית ומנטאלית מוכן הרבה יותר. כבר הייתי באולימפיאדה לפני ארבע שנים, הפעם זה ייראה אחרת. אני בא במטרה לקחת את הטורניר, ויש ציפיות גדולות.
ליהיא בן דוד (24) – כדור שער
מהתגלגלות האירועים כבר הבנו שזה הולך לכיוון של דחייה. זה נותן עוד שנה להתכונן ולהגיע יותר חדים ויותר טובים, למרות שקשה לשמור על דרייב גבוה. מחזיקים את הראש מעל המים ועושים תחרויות בארץ, מנסים לצאת מהקופסה עד שיחודשו הטיסות והתחרויות הבינלאומיות.
ברמה האישית שלי, זה הגיע בנקודה די טובה. העמסתי על עצמי מבחנים של תואר ראשון ואימונים, ועכשיו אני יכולה להקדיש לאימונים יותר. אימצתי גישה שונה, אני לא מתאמנת כי זו הכנה למשחק שיגיע עוד מעט. אני לא יודעת מתי יהיה המשחק הבא. אז אני מתאמנת בשביל להתאמן, כדי להשתפר.
באמונה שלי יהיו משחקים. אני לא יודעת איך הם ייראו, אבל אני כן יודעת איך אנחנו ניראה. הנבחרת תגיע חד משמעית יותר מוכנה, ובתור קפטנית אני משתדלת לעשות יותר שיחות ולארגן פעילויות חברתיות לקבוצה. אנחנו שומרים שהחברים לא יורידו את הראש, ולא יתעסקו באם תהיה או לא תהיה אולימפיאדה. אני מאמינה שהכל התחבר ושנראה מהנבחרת חצי גמר ומעלה, עם פודיום.
אמיר לוי (42) – בדמינטון
התחושות מעורבות. עבדנו מאוד קשה עד הקורונה, והיינו כבר צעד וחצי לתוך אישור המשחקים. הרוח במפרשים קצת ירדה, אבל עכשיו משקיעים ומנסים לבנות תוכנית ארוכת טווח, מקווה שהתוצאה תהיה טובה. אני משחק בקטגורית יחידים שמקצה שמונה כרטיסים. אני מקום רביעי, ונלחם ומאמין שאהיה בפנים. בתחרות הבאה אני מקווה שאבטיח את המקום שלי, אם אגיע לפחות לרבע הגמר.
מהבחינה המנטאלית, זה הכרחי ששחקן ידע להתמודד בחוסר ודאות. בענף יחידני נאלצים להתמודד עם זה ומנסים לחזור לעניינים. אלה שישרדו הם אלה שישקיעו באימונים ובתהליך התחזוקה. אני רואה חברים שלי בעולם שכן מראים סימני ייאוש, ומצהירים שאחרי המשחקים יפרשו. חלק עלו במשקל, אבל בנבחרת שלנו מנסים להישמר ומצבנו יחסית טוב.
החשש שהמשחקים יבוטלו עדיין מרחף. אני מאמין שזה לא יהיה אותו הדבר. אני בכושר שיא אבל הגוף שלי מראה סימני בגרות, וזה מעורר שאלות לגבי ההמשך שלי ברמות הגבוהות. אני מתפלל שזה יקרה, אבל זה לא תלוי בי. התחרות תהיה טריקית, בפורמט יש שחקנים שמגיעים מהזוגות, חלקם פחות טובים ויש גם כאלה שניצחתי. אני יודע שאני יכול להגיע לפודיום. בתחרות האחרונה בברזיל ניצחתי את השני בעולם, ומול המדורג ראשון התחרות הייתה צמודה מאוד. אי אפשר לדעת מה הלחץ יוציא מאיתנו.
