דווקא ברגע שבו ההצלחה הצליחה שוב לסתום את הביקורת התמידית שמופנית לעבר משפחת גלייזר, החליטה המשפחה לעשות את הצעד שכנראה השחית לחלוטין את היחסים שלה עם האוהדים המסורים של מנצ'סטר יונייטד אשר בבעלות המשפחה.
דווקא אחרי הזכייה של טמפה ביי באקנירס (הקבוצה השנייה שבבעלותם) בסופרבול ואחרי שיונייטד חזרו להיות רלוונטיים באנגליה ובאירופה, משפחת גלייזר החליטה ללחוץ על ההדק שהיה עתיד לשים מסך ברזל בין האוהדים למועדון.
הניסיון של הגלייזרים להקים ליגת על אירופאית, ליגה סגורה, בלי עולות ובלי יורדות שהייתה כמעט מייתרת את הליגה המקומית, הוכיחה שגם לאחר עשור וחצי של בעלות, הגלייזרים עדיין לא הבינו את הכדורגל עד סף דעתו, את הקשר המיתי בינו לבין העיר שבה הוא משוחק לבין האוהדים שמלווים את הקבוצה, מה אפשר ומה אסור לעשות, ושבכדורגל אירופאי הכסף והתאווה יכולים לקנות כמעט הכל, אבל רק כמעט.
התגובה של האוהדים לא איחרה לבוא. ההתפרצות שלהם למגרש וההפגנה שערכו שם לפני המשחק מול ליברפול (שבוטל ונדחה בסופו של דבר) הייתה רק המנה הראשונה – כוחות המשטרה והאחראים על האצטדיון יכולים למנוע הפגנות כאלו בעתיד. אבל העובדה שאוהדי יונייטד הצליחו לרתק את השחקנים ואת האוטובוס ולא לתת להם להתקדם לכיוון המגרש היא קו אדום. כוחות הבטחון לא יכולים למנוע הישנות של מקרה כזה במרחב ציבורי. אוהדי השדים האדומים רמזו שהפעם הם הולכים עד הסוף. זה הם או הגלייזרים.
עניין של זמן
לא ברור איך מלקולם גלייזר הצליח היכן שמיליארדים מפורסמים אחרים כמו רוברט מקסוול ורופרט מרדוק כשלו בהשתלטות על אחד ממועדוני הספורט המפורסמים, ממותגים, עשירים ויצרני ההכנסות הגדולים בעולם. מזל ועיתוי לבטח שיחקו לטובתו. גלייזר ובניו, טריים אחרי ניצחון בסופרבול עם טמפה ביי ולאחר שהצליחו לגייס כסף ציבורי לבניית אצטדיון פוטבול בטמפה, החלו לרחרח לגבי השקעה במועדון אירופאי בדיוק באותו זמן שבו התגלעו חילוקי דעות בין שני בעלי האחוזים הגבוהים ביותר המועדון לבין המנג'ר אלכס פרגוסון.
שלושת הגברים היו הבעלים של הסוס "רוק אוף גיברלטר", והמריבות לגבי הבעלות על הסוס גרמו לשני הבעלים האחרים לנסות ולהדיח את פרגוסון מתפקידו כמנג'ר. לוועד המנהלים היה ברור מי חייב להישאר במועדון.
6 צפייה בגלריה
עוד לפני הרכישה ב-2005, אוהדי יונייטד ממש לא רצו את הגלייזרים אצלם
(צילום: getty images)
הגלייזרים קנו 2.9 אחוזים במרץ 2003. לאחר שמונה חודשים הם החזיקו כבר ב-15 אחוז ממניות המועדון. באוקטובר 2004 הם החזיקו כמעט בשלושים אחוז מהמניות. במאי 2005 הגלייזרים קנו את 28.7 אחוזי המניות של חברת "קיוביק אקספרשן (שהייתה שייכת לשני הג'נטלמנים שהתעמתו עם פרגוסון). ועם 57 אחוז מהמניות הם הפכו לבעלי השליטה במועדון. חודש לאחר מכן הם העלו את שליטתם מעל ל-75 אחוז, מה שאיפשר להם להוציא את מניות הקבוצה מהסחר בבורסה. בסוף יוני הגלייזרים החזיקו בשליטה מלאה במועדון. שווי המועדון היה אז 790 מיליון פאונד. בתוך חודשיים עלה ערך המועדון בכמעט שמונה אחוז.
מספר ימים לאחר מכן המשפחה הגיעה לעיר. 300 מאוהדי יונייטד קיבלו אותם בזעם. מאה שוטרים הפרידו בין האוהדים הזועמים לבין הבעלים החדשים. "תמות גלייזר, תמות", הם צעקו. אחרים צוטטו לעיתון כשאמרו ש"הגלייזרים הם האויב של מנצ'סטר יונייטד".
קבוצת אוהדים אחרת הקימה מועדון חדש, פ.צ יונייטד אוף מנצ'סטר". החששות של האוהדים היו סימבוליים, הם לא רצו מודל הנהגה אמריקאי שלא מחובר לסמליות של הקבוצה ומה שהיא אומרת לתושבי העיר, אבל גם כלכליים. רבים חשבו שהחובות שאליהם נכנסת הקבוצה תוביל אותה לפשיטת רגל.
למזלם של גלייזרים, הם הצילו את פרגוסון, ובתמורה פרגוסון דאג להוריד את הווליום של הביקורת כלפיהם בעזרת ההצלחות במגרש. ההצלחות במגרש הכניסו למועדון עוד ועוד כסף מנותני חסות וחוזי פרסום. אבל החוב שהגלייזרים לקחו כדי לממן את ההשתלטות חולק בין המשפחה לבין הנכסים של המועדון. המועדון נכנס לחובות לראשונה מאז 1931, שיעור הריבית השנתית על ההלוואה שנלקחה הייתה 62 מיליון פאונד בנוסף להלוואה עצמה היה מדובר בתשלומים עצומים. האוהדים הבינו מהר מאוד מהיכן יגיעו המיליונים הדרושים: מכרטיסי הכניסה.
"הם מעולם לא הבינו את האמת"
ב-2010 הגיעו ההפגנות לשיאן כשבכל העיר פוזרו מדבקות וגרפיטי עם ראשי התיבות "אוהבים את יונייטד, שונאים את גלייזר". האוהדים התחילו להופיע למשחקים עם מדי הקבוצה בזהוב-ירוק של ניוטון הית', המועדון המקורי, לפני שהפך להיות מנצ'סטר יונייטד. קבוצת אוהדים, "האבירים האדומים", ניסתה לקנות את המועדון בחזרה מהגלייזרים רק כדי לגלות שהמשפחה האמריקאית העמידה את השווי שלו על יותר מ-1.5 מיליון פאונד, פי שניים מהסכום אותו השקיעו בקבוצה. כדי לכסות את החובות של המועדון, הגלייזרים הציעו למכירה מניות, אבל אז התברר כי רוב ההכנסה תיכנס לכיסם במקום ללכת להחזר חובות.
העזיבה של פרגוסון לקחה מהקבוצה גם את שכפ"צ ההצלחות על המגרש. בחמש השנים האחרונות לקחה משפחת גלייזר בכל שנה דיבידנדים בשווי של קרוב לעשרים מיליון פאונד. הכל היה מוכן לפיצוץ.
ב-18 באפריל ג'ואל גלייזר היה אחד המנועים בניסיון להקים את הסופר-ליג. האוהדים הפגינו. מאמנים ושחקנים לשעבר הביעו שאט נפש מהניסיון. שלושה ימים לאחר מכן יונייטד חזרה בה. גלייזר התנצל וטען כי "טעה". האוהדים הרגישו מרומים, עצבניים. חלקם אמרו שהם מתביישים להיות אוהדים, שהם נגעלים מהמועדון. "הגלייזרים לא טעו", אמר אחד מהם. "כדי לטעות אתה צריך לדעת את האמת. והם לא מבינים ומעולם לא הבינו את האמת על כדורגל, על מנצ'סטר, על האוהדים ועל הקשר בין שלושתם".
אולי מדובר ברגעים לא נעימים עבור אוהד מנצ'סטר יונייטד, דווקא באחת העונות הכי טובות של הקבוצה מאז העזיבה של פרגוסון. ודחייה של משחק יוקרתי נגד היריבה הנצחית מליברפול היא לעולם לא דבר נעים, אבל יכול להיות שכל התנועה להקמת הסופר-ליג הייתה הדבר הכי טוב שיכל לקרות למועדון. קו פרשת המים עבור האוהדים, הנקודה שבה הם החליטו שיש דברים יותר חשובים מהמסירות שלהם למועדון. הרגעים שבהם האוהדים עמדו על דעתם ואמרו שכדי להמשיך להיות מסורים למנצ'סטר יונייטד בטווח הרחוק צריך קצת לפגוע ביוקרתה עכשיו.
15 שנה לאחר ששרפו את הדמויות של הקונים החדשים. היחסים בין האוהדים לגלייזרים הגיעו לרמות של שיא של רעל. אד וודוורד, המנכ"ל השנוא שביתו הותקף על ידי אוהדי יונייטד לפני יותר משנה, הודיע על התפטרותו. האוהדים דורשים מודלים אחרים של שליטה וניהול (המודל מברצלונה או המודל הגרמני של 50 פלוס אחד).
הגלייזרים הם אנשי עסקים. הם לא יוותרו על הפרה הזאת, ולא על היוקרה הנלווית מלהיות בעלים של מועדון ספורט ועוד מסדר הגודל של מנצ'סטר יונייטד. ההפגנות היו רק יריית הפתיחה. ההמשך יבוא. מישהו יצטרך להתקפל. לאוהדי מנצ'סטר אין לאן ללכת.
