ייתכן ששרון מימר הוא מאמן מעולה, אולי טקטיקן בחסד, אולי מוטיבטור ממש טוב, אבל אנחנו כנראה לעולם לא נדע את זה, כי מימר מדלג מקבוצה לקבוצה, והערב הוא עורך בכורה בבני סכנין - הקבוצה השישית שלו בחמש השנים האחרונות. כמעט כל שבוע מצפה לו מפגש "פיקנטי" מול "האקסית" אותה אימן בעבר, ואולי אף יחזור אליה בעתיד.
אריק שרון נהג לומר: "פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה, העיקר שתישאר על הגלגל", ומימר בהחלט נמצא על הגלגל. הבעיה היא שבגלגל הקטן הזה נמצאים איתו רק ניסו אביטן, עמיר תורג'מן, מנחם קורצקי ולאחרונה אפשר לספור שם גם את אלישע לוי שעשה קאמבק מזהיר. אותם מאמנים נמצאים בקבוצות שמשחקות בדרך כלל באותה טקטיקה הישרדותית של "נשחק בונקר וננסה להעיף כדורים למעלה". פשוט כי אין למאמנים ברירה אחרת, צריכים נקודות ומהר. אסור אף פעם להפסיד, וכבר במחזור הרביעי הם מרגישים את הבוס יושב להם על הראש.
אחוזי ההצלחה של מימר לא רעים ביחס לקבוצות אותן הוא אימן, בערך 40 אחוזי הצלחה בכל אחת, וכשהוא אימן את בית"ר היא נראתה ממש לא רע, מלבד ההפסד הקבוע באירופה שסיים את דרכו במועדון. מי יודע, אם היה עובר עוד סיבוב מוקדמות בליגה האירופית ושורד חצי עונה תחת אלי טביב, היום הוא היה נחשב ל"מאמן בכיר", כמו רוני לוי לדוגמה, ולא נע על ציר חדרה-כפר סבא-בני סכנין.
מעמד המאמן לא קיים, מדובר בביטוי מיושן כמו טלפון קווי. בעלי הקבוצות שאבו מקבוצותיהם כל סממן לאופי שאפשר להזדהות איתו. אין שחקני בית ובמקומם ממחזרים שחקנים שנפלטו מהקבוצות הגדולות. הזרים חותמים בסוף אוגוסט, יורדים לספסל באוקטובר, ובתחילת ינואר הם כבר משוחררים. המאמן גם הוא זמני. הוא בעצם לא מאמן אלא עוזר מקצועי לבעלים. אין לו זמן אמיתי לבנות משהו.
אולי הוא חלם בלילה שייתנו לו זמן כמו יורגן קלופ בליברפול, או ז'אן פיירו גספריני באטאלנטה, שנמצא במועדון מ-2016, השנה בה מימר קיבל את הקבוצה הראשונה שלו בליגת העל, והוא חלק בלתי נפרד מהנסיקה שלה לצמרת הכדורגל האיטלקי. זה כמעט קרה עם ניסו אביטן והפועל חדרה, אבל הוא חתם בהפועל תל אביב. לפי ההתנהלות של חדרה אביטן צדק, הוא לא היה נשאר שם עוד הרבה זמן בכל מקרה ובטח בדצמבר כבר היה מקבל את מכתב הפיטורים.
אנחנו נמשיך עם העמדת הפנים כאילו בכדורגל הישראלי יש "מאמנים" שתפקידם "לאמן" ולא להעביר אימונים כמו מורים לספורט לעיני הבעלים שקובע את ההרכב. אותם מאמנים ימשיכו ללבוש מעילים ממותגים עם ראשי התיבות של השם שלהם, ממש כמו ז'וזה מוריניו ופפ גווארדיולה, וימשיכו לקבל ביקורת מהפרשנים בטלוויזיה על חילופים כאלה ואחרים ועל "ניהול המשחק" שלהם. כאילו לא למדנו כבר שבכדורגל ובחיים תהליכים קורים לאט. אי אפשר להפוך את כפר סבא-סכנין-חדרה-בני יהודה למועדונים מובילים ביום אחד. אולי הבעלים שלהן בכלל לא רוצים את זה.
לבעלים כיף שיש להם צעצוע ביד, וכל פעם אפשר להחליף בו את החלקים. מאוהבים בשליטה ובטח גם בכותרות נוסח "האיש החזק במועדון פיטר את המאמן בשיחת טלפון". כותרות שנותנות להם ארומה של בעלי עסקים רציניים, שמכנסים "ישיבות דחופות" אחרי הפסדים ומתלבטים בין "מועמדים" לתפקיד המאמן, כאילו הם הולכים לגייס מנכ"ל. ממש כמו חברות שנסחרות בבורסה.
למאמנים אין ברירה אלא להשתתף בגלגל האכזרי הזה, שרון מימר ודומיו הם הקורבנות של השיטה בזמן שהאשמים האמיתיים נמצאים מאחורי הקלעים. בעל כורחם, רוב מאמני ליגת העל ויתרו על המקצוע שלהם בשביל לשרוד.
