איש הקהילה מאיר בוסקילה, שהלך שלשום (שלישי) לעולמו בגיל 73 לאחר מאבק במחלה קשה, הותיר את העיר באר שבע אבלה. בוסקילה לא היה מאמן או שחקן עבר, אך הפעילות הספורטיבית שלו בשכונה ד' צפון בעיר, שנחשבה לאורך שנים לאחת השכונות הקשות בארץ מבחינה סוציו-אקונומית, הצילה רבים מגורל עגום וגם הולידה קריירות כדורגל מפוארות של שחקנים כמו אליניב ברדה, אלמוג כהן ואופיר דוידזדה ואפילו של השופט מאיר לוי. על פעילותו קיבל בוסקילה ב-2001 את אות יקיר העיר.
שמו של בוסקילה היה ידוע בשל פעילויות הכדורגל שיצר במתנ"ס נירים, שממוקם כפנינה בלב שכונה ד' צפון. בצל מצוקת מגרשים חריפה בבאר שבע לאורך השנים, הוא דאג לשמר ולפתח אותם כאילו מדובר בגינתו הפרטית. המקום שימש כמפלט לבני נוער בסיכון גבוה, והוא דאג לגייס ספונסרים שאיפשרו לכל מי שרצה לשחק כדורגל לעשות זאת בצורה מסודרת ולקבל מלגות לציוד ספורט מלא.
הוא ניהל כמעט לבדו ליגות של ילדים, נוער ובוגרים. בכל שנה, בזמן חול המועד פסח, נערך במקום טורניר בהשתתפות אלפים ומשחקי הגמר שלו נערכו ביום חגיגות המימונה. מעבר לכך, בכל קיץ הוא הוביל גם טורניר קט-רגל ("המונדיאל של בוסקילה") שנערך בשכונה ומשך אליו קהל של אלפים שהגיעו כל ערב לראות את כוכבי הכדורגל הכי גדולים בארץ (למשל חיים רביבו ומשה גלאם) משחקים על מגרש אספלט נגד שחקנים חובבנים.
כל טורניר תועד בצורה מסודרת ובסיומו הופקה חוברת חגיגית לסיכום הטורניר עם סטטיסטיקה קבוצתית ואישית. באמצעות הטורניר יכלו שחקנים חובבים להציג את יכולתם והטורניר שימש להם כקרש קפיצה. אחד המקרים המפורסמים הוא של הבלם יניב אלול, שבלט מאוד ביכולתו באחד הטורניר, וצד את עינו של אייל לחמן, ששימש בזמנו כמאמן הפועל באר שבע. לחמן התרשם מאוד מביצועיו של אלול וביקש ממנו להתייצב לאימוני הקבוצה באצטדיון וסרמיל, וכך החל אלול את דרכו המקצוענית.
9 צפייה בגלריה
בוסקילה עם ראשי עיריית ב"ש בעבר יעקב טרנר ודוד בונפלד. יקיר העיר
(צילום: שי מוגילבסקי)
"מאיר התעקש ששרף ייקח אותי"
אליניב ברדה, שנולד בשכונה ד' ואביו חיים נחשב לחבר אישי קרוב של בוסקילה, עשה את צעדיו הראשונים במגרש שלו. "בשביל מאיר הכדורגל היה כלי חינוכי איתו הוא משך ילדים כדי שלא ידרדרו למקומות אחרים", סיפר ברדה. "היה קל מאוד אז לילדים ליפול, ומאיר לא נתן להם. הילדים ראו בו כאב ואהבו אותו. הוא היה דואג שלאף ילד לא יחסר כלום כדי לשחק כדורגל. כשגדלתי מאיר היה מבקש ממני לבוא לשחק אצלו בטורניר - וכשהוא מבקש אתה מגיע. היה חשוב לו שילדי השכונה ייקחו דוגמה משחקנים שגדלו אצלו והפכו למקצוענים. זה הראה שגם הם יכולים להגיע לשם".
אלמוג כהן, קפטן מכבי נתניה, חייב את הקריירה שלו באופן אישי לבוסקילה. כהן, שגדל בבירת הנגב, נזכר בסיטואציה ששינתה את חייו: "כשהייתי בן 12 וחצי הוא התקשר לאבא שלי ואמר לו ששלמה שרף הגדול מגיע למגרש בנירים כדי לבחון שחקנים. היינו המון ילדים שם. מאיר תמיד התלהב מהיכולת שלי, בעיקר להקפיץ כדורים על הראש. שלמה התמקד בכמה שחקנים ולא בי. מאיר התעקש ששלמה יבחן גם אותי. הוא ממש דחף אותו פיזית ואמר לו: 'תסתכל על הילד הזה'".
"לא הייתי הכי מוכשר שם, אבל בגלל שמאיר התעקש שרף לקח אותי לפנימייה חדשה שהוקמה בשיתוף בית"ר טוברוק", המשיך כהן. "זה קרה בזכות הדחיפה של בוסקילה, אני חייב לו את זה. מבחינתי מאיר זה איש של נתינה. הוא היה מבקש ממני לבוא לעשות מופעים של הקפצה על הראש. תמיד הייתי רואה אצלו קבוצה של ילדים שנכנסים לאכול. הוא היה נותן לך תחושה שהמקום הוא שלך בדיוק כמו שהוא שלו. היה לו לב שאין היום לאנשים. כשכבר הייתי מקצוען, הוא ביקש ממני להגיע לשחק בטורניר קט-רגל. הצטרפתי לקבוצה ואחרי שני משחקים, בא אליי המאמן של מכבי נתניה בזמנו, ראובן עטר. מסתבר שהיו לו קרובי משפחה בבאר שבע. ראובן אמר לי שאם אמשיך לשחק שם ואסכן את עצמי, הוא ישבור לי את העצמות. אז הייתי חייב להפסיק. מאיר כמובן קיבל זאת בהבנה".
אופיר דוידזאדה, מגינה השמאלי של מכבי תל אביב ובעל עבר בהפועל באר שבע, גם התחיל את דרכו אצל בוסקילה. "כל פעם שהיה טורניר הייתה סוג של התרגשות. תמיד חיכינו לזה. זה היה שם דבר. לזכות בטורניר היה נחשב לדבר רציני. כולם היו מדברים על זה. אני זוכר אותו כאדם שתמיד נתן הכל מהלב. הוא בא מאהבה לכדורגל", נזכר דוידזדה.
לא רק כדורגלנים החלו את דרכם המקצועית אצלו. גם מאיר לוי, אחד משופטי הכדורגל הבכירים שהיו בארץ, החל את דרכו באותו מקום. "הייתי בן 16, עוד לפני שעשיתי קורס שופטים, והגעתי למגרש בנירים", מספר לוי. "הייתי עם חולצת שופט שלקחתי מדוד שלי. באתי לבוסקילה והוא מיד שאל אם אני רוצה לשחק, עניתי לו שאני דווקא רוצה לשפוט. הוא אמר לי שיבדוק ונתן לי לשפוט משחק ילדים בטורניר המימונה. אחרי המשחק הוא ניגש אליי ואמר לי: 'תבוא ביום שישי לשפוט בוגרים'. חשבתי שזה מוקדם מדי. השופטים האלה היו אנשים מבוגרים ומנוסים, חלק אפילו קציני משטרה. אבל מאיר נסך בי ביטחון: 'אל תדאג, אתה תאכל את המשחק הזה כמו גרעינים'".
"אחרי תקופה קצרה הוא גם שלח אותי לקורס שופטים של ההתאחדות, שהוא אירגן באופן אישי ונערך אצלו במתנ"ס. מבחינתי נולדתי כשופט אצלו. לאורך השנים אף פעם לא שכחתי מאיפה באתי והייתי מגיע לטורניר שלו. טורניר המימונה היה בכלל קרנבל גדול. זה היה יום חג לכל מי שהשתתף", אמר לוי והוסיף: "אצל מאיר הכדורגל היה מהרגש והיום כבר אין את זה. האהבה שלו לכדורגל פשוט הצילה ילדים מגורל עגום. הייתה לו תכונה מיוחדת: הוא ידע לזהות שילד הולך לכיוון הפשע והוא היה מושך אותו לכדורגל. מאיר לא חשש להתעסק עם הילדים הכי קשים והכי אלימים. ראיתי אותו תופס ילדים בידיים, קובע להם עובדה ומביא אותם בכוח לאימון. הוא ידע להחזיק הרבה מאוד ילדים כאלה במסגרת טובה. כל ילד יכול היה להגיע ולהשתתף גם בלי לשלם. מעבר לזה הוא גם היה מוצא להם תעסוקה אחרת".
