עם שבר ביד, שבעיקרון מאלץ אותו לסיים את העונה, וסיכות מהדק בראש אחרי שקיבל מכה חזקה בחצי גמר היורופקאפ, קפטן עירוני נס ציונה, טל דן, לא מתכוון לוותר אפילו על דקה אחת מהניסיון להשיג תואר ראשון בקריירה עם קבוצתו ב-11 העונות האחרונות, בטח כשמדובר בתואר אירופי - הערב (ראשון, 21:00) מול אוסטרוב הפולנית.
"אמרתי לעצמי שאסור לי לוותר", מספר דן על הרגע שבו קיבל את המרפק לפניו וירד לחדר ההלבשה. "אני כבר כאן, קיבלתי החלטה לשחק עם יד שבורה, לא הייתי מוכן לשבת בג'ינס על הספסל באירוע כזה חגיגי של המועדון שלי, זה לא משהו שקורה כל יום. 1,500 ילדים מסתכלים עליי בנס ציונה, רציתי לתת להם השראה, רציתי שיראו אותי ויבינו שאסור לוותר, לא משנה כמה מהמורות יש בדרך".
סיכנת את עצמך מבחינה בריאותית.
"יש מחיר להצלחה. רציתי שיסתכלו עליי ויבינו שאני פה בשביל המועדון הזה, אעשה הכל כדי שהקבוצה והמועדון הזה יצליחו".
דן הוא זן נדיר בכדורסל הישראלי. לא שחקן שנודד מקבוצה לקבוצה, ולא אחד שמחפש את היוקרה. תנו לו להרגיש בנוח והוא מסודר, וזה בדיוק מה שנס ציונה סיפקה לו.
הפורוורד הישראלי בן ה-34 אמנם התחיל את דרכו המקצועית במכבי ראשון לציון, אבל מהר מאוד התגלגל אל הקבוצה מהעיר השכנה. הפעם הראשונה שבה הגיע למועדון הייתה בשנת 2008, אבל אחרי עונה הוא עזב לאליצור אשקלון, ובהמשך למכבי אשדוד והפועל עפולה, ואחרי שלוש שנים הבין שרק בנס ציונה הרגיש בבית. מ-2011 הוא לובש ברציפות את המדים הכתומים.
"כבר הרבה שנים אני אומר שלא אפרוש עד שאביא תואר לנס ציונה", מספר דן. "ועד שנעמיד את המועדון הזה בשורה אחת עם המועדונים הגדולים בישראל, יש עוד דרך ארוכה לעשות. אני שמח שהערב יש לנו אפשרות ראשונה להתחיל ולעשות את זה. אני מאוד מתרגש, זאת חוויה בלתי רגילה, גדלתי יחד עם נס ציונה".
אתה מופתע שנשארת כל כך הרבה שנים במועדון?
"במקרה שלי זה מובן מאליו. אני חושב שאין יותר חשוב מלהרגיש בנוח במערכת, עם מאמן, עם צוות שתומך ורוצה בהצלחתך. בית זה סוג של משהו שנדיר בכדורסל הישראלי למצוא, ובכלל בספורט, אבל זה מצרך מאוד חשוב לכדורסלנים שרוצים למצוא את דרכם ברמות הגבוהות".
מה כל כך במיוחד בקבוצה הנוכחית?
"אנחנו תחרותיים ברמה מאוד גבוהה, יש פה כישרון בידיים וברגליים של הרבה מאוד שחקנים. אנחנו קבוצה שמחה ומאוד נהנים לשחק יחד. הכימיה השתלטה עלינו. החיבור הזה נוצר ב'בועה' בפולין, התחברנו גם בתור בני אדם ולא רק כשחקנים. יש פה הרבה פייטרים וכאלה שרוצים שהקבוצה תצליח. ראו את זה בעיקר בחצי הגמר".
מעבר לסיפור של דן, ישנו סיפור נוסף שהתרחש מאחורי הקלעים רגע לפני חצי הגמר. שחקן הקבוצה, וויין סלדן, איבד את חברו הטוב טרנס קלארק בן ה-19 שנהרג בתאונת דרכים מספר שעות לפני המחשק נגד פארמה. למרות ההודעה המטלטלת הצליח סלדן להצטיין ואף קלע את שלשת הניצחון.
דיברת איתו?
"ברור, בעיקר לפני המשחק. ניסיתי להסביר לו שהמגרש זה המפלט שלנו, צריך לשים את כל הצרות שלנו ביחד, כל מה שקורה בחיים האישיים שלנו. כשעולים על המגרש צריך להתנתק מהכל ופשוט לשחק על אוטומט במצבים האלה, ואני שמח שהוא הצליח לעשות את זה כי הוא היה מאוד חשוב בניצחון".
לסיום, איך מניפים גביע עם יד אחת?
"אני מניח שמישהו כאן יצטרך לעזור לי. עוד לא אגיד את מי בחרתי כדי לא למנחס. אנחנו עוד לא שם, יש לנו עוד 40 דקות להילחם, אבל המטרה שלי היא להניף גביע".
