הליצן
ברקוביץ' מתפטר ממועמדותו
נאום מגוחך כזה לא ידענו מאז מסיבת העיתונאים שבה מינה איל ברקוביץ' את עצמו לוועדת האיתור והכריז על מינויו העתידי למאמן הלאומי. פה אחד! "התכונה הכי טובה שהייתה לי בתור שחקן זו ראיית משחק", סח השבוע המגלומן. "מה שאני רואה במגרש אף אחד אחר לא רואה". את העובדה שלא באמת ספרו אותו הוא גילה אחרון.
"פתאום אני קורא שיש ועדת איתור עם כל הקומבינטורים. אלי אוחנה מביא את החבר שלו ואלי כהן מביא את החבר שלו וההוא מביא את החבר שלו", התבכיין החוצפן, ויש בזה משהו. רק חבל ששכח איך כ"בעלים" בהפועל ראשל"צ הוא מינה את אחיו למאמן, את אביו לגזבר, את בתו למאמנת כושר ואת מקורבו למנהל בית הספר לכדורגל - בשכר משודרג. כשהאוהדים מחו נגד המאמן, האח הגדול אירגן לו קבוצה אחרת, וכשבנו לא השתלב בליגת העל, אבא'לה ניצל את קשריו כדי לארגן עבורו קבוצה. עד כדי כך הוא סולד מניצול קשרים וסידור ג'ובים למקורבים.
"לפני חודשיים נפגשתי עם יו"ר ההתאחדות ונתתי לו את האני מאמין שלי", סיפר השבוע, והשאלה היא באמת: האם להאמין לאני מאמין שלו? כשהגיע להפועל ראשל"צ, למשל, הוא אמר שבכוונתו להישאר שם "עד גיל 80". בחודש מארס האחרון הגיע פרופ' ברקוביץ' לגבורות גם בתחום המדיצינה וחזה: "עד 1 באפריל לא ידברו יותר על קורונה". מה שהוא רואה, אף אחד לא רואה.
"יושבים שם אנשים שלא אימנו בחיים", ליגלג על ועדת האיתור מי שלא אימן קבוצת בוגרים בחיים, ואז הגיע לקטע סוחט דמעות. "הזיכרון שהכי חקוק לי בחיים זה שעמדנו בשורה, וראיתי את חיים רביבו ואלון חזן בוכים בהמנון", שיחזר הרגשן הלאומי, שדורש מביברס נאתכו הצ'רקסי לשיר "נפש יהודי הומיה", והוסיף: "אם אני מאמן נבחרת, הקפטן ישיר את ההמנון". כן, זה אותו פטריוט שהכריז פעם, אחרי שנופה מהסגל: "אני רוצה שהנבחרת תפסיד".
"המאמנים כל הזמן אומרים לשחקנים קודם כל ללכת אחורה, אני רוצה את כולם קדימה", חשף השבוע ברקוביץ' את שיטת המשחק שבה הוא דוגל. סיבה טובה לחזור לדברים שכתב לפני 18 שנה, אחרי שהנבחרת ב"כיכובו" התקשתה מול מלטה. "אם הייתם שואלים אותי לפני המשחק, הייתי קונה 0:1, ולא משנה נגד מי", אמר בסיום הטקטיקן, שרוצה את כולם קדימה.
ואז הגיע השיא. "כל הגוטמנים, הקשטנים ואלישע, עם כל הניסיון בעולם, מיליון משחקים, לאן הם הגיעו עם הנבחרת? כשהם מגיעים למגרש, הם עושים קקי במכנסיים". על הסגנון המחורבן אפשר בהחלט לדלג, לא על עזות המצח. את השרפים והנילסנים, משום מה, שכח הקשקשן להזכיר. וגם עוד בעלי ניסיון שהשתתפו בכמה טורנירי מוקדמות, מונדיאל ויורו, אך כשלו שוב ושוב - הברקוביצ'ים, הרביבואים והבנינים.
נכון, היו ה־0:5 על אוסטריה, שהתברר כחסר משמעות, וה־2:3 בצרפת, שמבחינת נבחרתנו התרחש עמוק בגארבג'־טיים. לצידן גם חטפנו חמישיות והפסדים מביכים לנמושות היבשת, ובמשחקים המכריעים באמת - הברקוביצ'ים עשו במכנסיים. שלא לדבר על צמד התבוסות המחפירות מול דנמרק, שלפניהן חלק מהשחקנים ויתר בכלל על המכנסיים.
"לאן נעלם ‘הקוסם’?" ליגלג למחרת בעל הטור אלי אוחנה על מס' 10 של ישראל, שהיה מהחלשים במגרש. שנתיים אחר כך הכניע אנדראס הרצוג האוסטרי את הברקוביצ'ים בדקה ה־92, ועוד מונדיאל ירד לטמיון. "איך עשינו את הטעות הזאת בשנייה האחרונה? אולי זה חוסר מזל", קונן הקפטן ההמום והקשקשן של ישראל. לפחות ההרצוגים לא עשו במכנסיים.
החאפרים
תעודת הגמר של ההתאחדות
"תוצאת סיום: הפועל באר־שבע 3 - מכבי פ"ת 0". כך, באותיות קידוש לבנה על רקע תמונת אבוקסיס וז'וזואה החוגגים, בישרו עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של ההתאחדות עם סיום גמר גביע המדינה. בלי ספק, הדרך ההולמת והאופיינית ביותר לציון תום העונה, ומגיע להם ח"ח על החובבנות והחפיפניקיות.
האם גם אחראי המדיה בהתאחדות מחויב לצאת להפסקת שתייה, ולכן החמיץ החלטה של ה־VAR? ייתכן, אבל רק בסיוע תגובות וגיחוכים של טוקבקיסטים, השער שהרעיד את הרשת (החברתית) נמחק. ותודה לוועדת האיתור של הגול השלישי, שנזקקה רק ל־25 דקות כדי לפרסם את המסקנות.
המהתלה
כריס פרום גיבור ישראל
"זה כמו שמייקל ג'ורדן יצטרף למכבי ת"א", הודיע המיליארדר חובב הפרסום שישלם לו 5 מיליון יורו בשנתיים, סילבן אדמס. "אפשר להשוות לכך את ההחתמה של לאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו באחת מקבוצות ליגת העל", התפעם הכתב בערוץ הקלישאות, "זה כמו שלברון ג'יימס יחתום במכבי", דיקלם ב"זום" מגיש מבודד ודלוח. שטויות.
פרום הוא ללא ספק מגדולי רוכבי האופניים בדורנו, ולמרות היותו גם מטפס בחסד עליון, הקריירה שלו כבר בירידה. לא סתם ויתרה עליו קבוצת הצמרת "אינאוס" כרוכב מוביל. לקבוצת "יזראל סטארט־אפ ניישן" הוא יצטרף בגיל 36, ולהזכיר אותו בנשימה אחת עם ג'ורדן, למשל, זו היסחפות פראית. אכן, מדובר באחד מענקי הדור, אך מכיוון שלא זכה באחד מחמשת ה"מונומנטים" (מרוצי האופניים החד־יומיים) היוקרתיים, שמו אינו נכלל ברשימות עשרת הגדולים בכל הזמנים.
אבל הבלוף הגדול יותר הוא דווקא בהשוואה להחתמה בקבוצה ישראלית. הרוכב הבריטי יגיע פה ושם לביקור, יספר שיש לנו ארץ נהדרת, יגיד פלאפל במבטא אוקספורדי, והתקשורת אולי תארגן צילום של פרום אוכל מפרום. הוא לא יגור כאן ולא ישחק מדי שבוע בליגה המקומית. סקוטי ווילבקין וג'יימס פלדין, לעומתו, הם מלח הארץ. סביר להניח שאפילו לא יחווה את אירוע האופניים הלאומי שלנו: יום כיפור.
קבוצות הרכיבה, למגינת ליבה של יזראל חרטא ניישן, לא מייצגות מדינות. בתחרויות הגדולות אין דגלי לאום או המנונים. עם זאת ב־2012, כשברדלי וויגינס הפך לבריטי הראשון שזוכה בטור דה פראנס, התייצבה למרגלות הפודיום בשאנז אליזה הזמרת לזלי גארט, ושרה לכבודו את "אל נצור את המלכה". אז מי יודע, אם פרום קשישא יפתיע וינצח שוב בפריז, אולי ישלחו לשם את עדן בן־זקן שתשיר לכבודו את "התקווה". ואז ברקוביץ' יצעק שזו בושה, כי מי שלא שר את ההמנון לא יכול להוביל קבוצה ישראלית.
השכונה
דובר האיגוד מלמד עיתונות
חגי סגל הוא דובר איגוד הכדורסל, שאוהב להעלות תמונות בפייסבוק לצד סלבס (כולל טילטיל!). החל בספטמבר ישמש הדובר גם כ"מנהל מקצועי" ב"קורס עיתונאי ספורט והפקת אירועי ספורט" שייערך באשקלון. עם המרצים נמנים גם כמה כתבים מערוצים שאמורים לבקר את האיגוד (כולל שירי אלג'ם!).
האם הקורס מכשיר את עיתונאי העתיד להיות דוברים? איך מסתדר ניגוד העניינים? מסגל לא התקבלה תגובה. "לא הבאתי אותו לקורס בגלל שהוא דובר האיגוד, הוא היה חלק מהבנייה שלו", הסביר לי אתמול מנהל הקורס גבי גל. המחיר: 3,800 שקל עבור 18 מפגשים, אבל את השיעור הכי חשוב בתקשורת הספורט השכונתית שלנו כבר קיבלתם בחינם. ומי יודע, לטקס הסיום אולי יגיע אפילו טילטיל.
מילה זו מילה
"כשמוריניו נפרד מאינטר, זוכר אותו ומטראצי בוכים בכי מרורים"
בוני גינצבורג בוכה על הלב שנשפך.
