כשהיה ילד, דוד פיזנטי והקרובים אליו חשבו שהוא בכלל יהיה חקלאי. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה, בה נולד, אבל במקביל החל להשתעשע עם הרעיון להיות כדורגלן, כשהשתייך למחלקת הנוער של הפועל חדרה. בסופו של דבר הוא סיים כאחד הכוכבים הגדולים ביותר שהיו בישראל בשנות ה-80.
קפיצת המדרגה של "פיזה" הגיעה בגיל 17.5 כשעבר למכבי נתניה, עמה זכה בשתי אליפויות. לאורך הקריירה הוא שיחק בכל תפקיד על המגרש פרט לשוער, ובשיאו הגיע לפ.צ. קלן הגרמנית ולק.פ.ר האנגלית. אם שאלתם את עצמכם לאן הוא נעלם מהרדאר, אז כיום הוא מתפרנס מאימונים אישיים לצעירים ובוגרים.
הוא גרוש ב-13 השנים האחרונות, אב לדנה, בתו מנישואיו לוויקטוריה קודריצקי, אלמנתו של כוכב בני יהודה ניקולאי קודריצקי שנהרג בתאונת דרכים. לאחר גירושיו ממנה התחתן שוב והתגרש בשנית. כמו כדורגלנים רבים, הפרישה שלו שהגיעה בגיל 34 במדי עירוני ראשון לציון, לא הייתה לגמרי חלקה עבורו: "יכולתי לשחק עד גיל 40 אבל פציעה בקרסול גמרה אותי ולא יכולתי להמשיך. חוויתי תקופה קשה בחיים שאחרי הכדורגל. בלילות הייתי קופץ מתוך שינה, חלמתי על התקופה שהצלחתי בכדורגל, על הימים היפים שעברתי, אבל לאט לאט החלומות דעכו. מפעם לפעם אני עדיין חולם, אבל פחות ופחות".
פיזנטי מסביר את הגורמים לקשיי ההסתגלות לחיים שאחרי הפרישה: "זה סיפור אחר, פתאום אתה נמצא בחוץ. הייתי משוכנע שבגלל שהייתי טוב בכדורגל החיים יהיו טובים איתי, אבל זה שונה לגמרי. מה שמרוויח שחקן זה לא מה שמרוויח מאמן ילדים או נוער, אבל כמו תמיד הסתגלתי בסופו של דבר. תמיד שרדתי ותמיד הייתי עם הראש מעל פני המים, לא הגעתי למצב שהיה חסר לי אוכל. היום כבר ברוך השם אני מלמד, אני מאמן באופן אישי, עשיתי זאת גם בבתי ספר ולמזלי השכלתי להוציא תעודת הוראה במכון וינגייט ולכן הצלחתי לעבוד עם בני נוער".
מתי הרגשת שאתה הופך לשחקן משמעותי?
"זה התחיל במכבי נתניה. היו לי שני מאמנים נהדרים, יענקלה גרודמן ז"ל ומוטל'ה שפיגלר שייבדל לחיים ארוכים, ועוד עונה אחת נהדרת עם שמוליק פרלמן ז"ל. היינו קבוצה נפלאה, השגנו תוצאות מטורפות, זו הייתה קבוצה שזכתה גם בגביע האינטרטוטו וכל יום זו הייתה חוויה נהדרת, עם שחקנים נפלאים. זו הייתה חבורה ששחקנים בה אהבו אחד את השני ועזרו אחד לשני. תחשוב רק על הבלם חיים בר, או שוער כמו איציק ויסוקר, פודי חלפון בקישור וחלוץ נפלא כמו דוד לביא". אבל מעל לכל אלו, לדבריו, עמדו שניים: "שני האחים גדי ועודד מכנס, לא היו שחקנים כמותם באף קבוצה".
ההצלחה הגדולה שלך הייתה שהגעת לקבוצות בגרמניה ואנגליה?
"אל תשכח שהייתי גם 10 שנים בנבחרת ישראל עם 30 הופעות, אבל כמובן שהתקופה השנייה בקריירה שלי, כשהפכתי למקצוען אמיתי, הייתה בגרמניה בפ.צ. קלן בבונדסליגה. בזכותו של מוטל'ה שדחף אותי. סיימנו במקום השני אחרי באיירן מינכן. מוטל'ה שליווה אותי שאל אותי אז אם אני מבין שאני נכנס לקבוצה שהיא 'נבחרת שאר העולם'. הם קנו אז את כל הקפטנים של אירופה. יש 11 קפטנים ואני צריך למצוא את עצמי ביניהם. כדי להיכנס להרכב הייתי צריך לתת 1,000 אחוז ולמזלי הצלחתי. אתה יכול לבדוק בעיתונות הגרמנית של התקופה ההיא כמה פעמים קיבלתי את הציון 10. תאמין לי, הכל אמיתי, הצטיינתי בהרבה משחקים".
"אני, דוד פיזנטי מפרדס חנה, באצטדיון הברנבאו"
ובכל זאת, היה רגע אחד שפיזנטי נזכר בו והיה זוהר יותר מהאחרים. "השיא היה כשהייתי הישראלי הראשון, עוד לפני אלי אוחנה ששיחק בבלגיה, ששיחק בגמר גביע אופ"א, בשנת 1986. היו לנו שני משחקים נגד ריאל מדריד, בברנבאו ואח"כ בברלין, והפסדנו בסיכום 5:3. תחשוב שאני, דוד פיזנטי מפרדס חנה, עומד באצטדיון הברנבאו ושאגות של אוהדי ריאל מפוצצות לי את הראש. אחרי התקופה בגרמניה חזרתי ארצה, שיחקתי חצי שנה בהפועל ת"א ואז קיבלתי הצעה לשחק בפרמייר ליג באנגליה. שם הכינוי שלי היה סאני בוי, משום שהגעתי אחרי שהשתזפתי בארץ. ק.פ.ר הייתה קבוצה מדהימה, מלאה בכוכבים וזו הייתה חוויה אדירה. עשרות משחקים חוויתי. לא אשכח את אצטדיון אנפילד, כשאני שומע את השירה האדירה של אוהדי ליברפול של 'You'll Never Walk Alone'. זו הייתה צמרמורת ובראש חשבתי רק איך אפשר לנצח פה בכלל".
צפו בשער אדיר של פיזנטי מול ווסטהאם
למרות שאין לו שום קשר לכדורגל, הסיפור המפורסם ביותר של פיזנטי בתקופתו בק.פ.ר הוא "פרשת החומוס". בצהובון הבריטי "ניוז אוף דה וורלד" פורסם ראיון עם אישה, שמזדהה בתור דוגמנית, וטוענת לקשר רומנטי עם השחקן הישראלי כשגולת הכותרת היא שהוא אוהב למרוח על גופה חומוס וללקק אותו.
"הכל בולשיט, שקרים. העיתון שפירסם את זה נתבע על ידי המועדון והפסיד", טוען פיזנטי. "לא היה כדבר הזה, אבל אחרי שפורסם כולם התחילו לקשקש, שקר וכזב. העובדה היא שהם הפסידו במשפט, חשוב לי שיידעו מי היה פיזה האמיתי".
בתקופה שלך היו שחקנים אחרים שהצליחו באנגליה. אבי כהן ז"ל, רוני רוזנטל, אייל ברקוביץ, יוסי בניון.
"תשאל את רוני רוזנטל מה אמרתי לו כששיחקנו בנבחרת. הוא שאל אותי אם כדאי לשחק בחו"ל, אמרתי לו 'קח כל דבר שיציעו באירופה בשתי ידיים, שם תבין ותהיה מקצוען אמיתי'. ונכון, רוני היה באנגליה פנומן, היתה לו הצלחה כמו שהייתה לאלי אוחנה בבלגיה, וברור שאבי כהן היה כוכב בליברפול, שלא לדבר על אייל ברקוביץ שמבחינת כדורגל הוא עשה באנגליה דבר שהרבה שחקנים לא הצליחו ואולי גם לא יצליחו, הוא היה פיצוץ מבחינה מקצועית. וכמובן חיים רביבו, שמדברים עליו עד היום בספרד ובטורקיה ואי אפשר בלי להזכיר את יוסי בניון שהיה אדיר, בזכות כל אותם שחקנים, וכמובן שגם אני, קבוצות חושבות גם על שחקנים ישראלים כדי לרכוש אותם. כמובן שהיו גם כאלה שהיו פלופ, אבל בוא נעזוב אותם".
מה הרגע הכי מטורף שהיה לך בחו"ל?
"אני לא אשכח את היום ששלחו אותי כנציג ק.פ.ר לקוקטייל של כל נציגי הליגה והיו שם אומנים כמו רוד סטיוארט, אלטון ג'ון, פיל קולינס, מדונה, אדי מרפי ועוד אחרים. באתי עם פפיון וזה היה ערב שלא אשכח אותו בחיים, כולם דיברו אחד עם השני והיה כיף לא נורמלי".
אתה צופה בליגה הישראלית?
"לא הרבה. הייתי בעיקר במשחקים של מכבי נתניה, אבל אני מאוכזב מהכדורגל. חבל, אבל הכדורגל שהיה פעם הוא לא הכדורגל היום ואני מצטער על זה. תחשוב רק על משחקים שהיו אז כמו שמשון נגד בני יהודה, גידי דמתי מול אהוד בן טובים, והיום אתה יכול רק לראות רק קבוצות כמו קרית שמונה משחקת נגד רעננה, איך אפשר להשוות את אותה רמה".
מי לדעתך יהיה כוכב העתיד של ישראל?
"יש אחד שאני מתלהב ממנו, שזה מנור סולומון. אתה רואה בחור צנוע עם יכולות פנומנליות שהשקיע באמת הרבה כדי ללמוד את המקצוע הזה, כדורגל. הוא שחקן מקצוען אמיתי ומתייחס במאה אחוזים למשחק".
