זהו זה. הסתיימו 30 עונות מאז החל באופן רשמי עידן הזרים בכדורגל הישראלי. אחרי סדרת כתבות שעסקה בכל תפקיד על המגרש בנפרד, עכשיו הגיע הזמן לבנות הרכב המשלב את כל העמדות יחד.
מה יהיה בהרכב הזה? הזרים הראשונים בשנות ה-90, והצטיינות החלוצים האפריקאים לאורך השנים - גם כשהתקציבים כבר החלו לרדת. ואפילו, כמה שחקנים שהתאהבו והשתקעו בארץ:
שוער
אלכסנדר אובארוב (ברית-המועצות - מכבי ת"א)
לא מעט שוערים זרים טובים שיחקו בליגה הישראלית, אבל אין ספק שוינסנט אניימה הניגרי ואלכסנדר אובארוב הרוסי היו מעל כולם. האמת שבכתבה שהוקדשה לשוערים בלבד, הענקנו דווקא לאניימה יתרון מזערי. בסקר הקוראים אניימה קיבל 39 אחוזים לעומת 38 של אובארוב. כל אחד מהם ראוי. אובארוב שלט עם שלוש אליפויות ושני גביעים. לאניימה היו שתי אליפויות ושני גביעים. עוד יתרון של אובארוב בכך שהוא מזוהה עם קבוצה אחת, מכבי ת"א, ואילו הקריירה של אניימה בארץ מתפרשת על שלוש קבוצות - בני יהודה תחילה, הפועל ת"א ומכבי ת"א. תוסיפו לכך את סיפור החיים של אובארוב, שבנוסף לתארים הפך ישראלי לכל דבר. הוא למד עברית ושימש גם כמאמן שוערי הנבחרת הלאומית. עבורנו, הוא מזמן לא זר.
מגן ימני
ג'ון פנטסיל (גאנה - מכבי ת"א, הפועל ת"א)
מכבי תל אביב אליה הגיע לראשונה, זכתה עמו כמתנייד בין הספסל למגרש, באליפות אחת. אחר כך עלה בשורותיה לשלב הבתים בליגת האלופות. בהפועל ת"א שקיבלה אותו בעסקת חילופין נדירה בין שתי התל אביביות הגדולות, הוא זכה בגביע. במקרה אחר, היה דומיננטי בהצלת הפועל מנשירה לליגה הלאומית.
אי אפשר לשכוח כיצד אחרי כל שער במונדיאל במשחק הניצחון של גאנה על צ'כיה 0:2, הוא רץ עם דגל ישראל במגרש. הוא סיפר לאחר המשחק כי רצה להביע בכך את אהדתו לישראל ולתושביה: מבחינה רגשית שלנו, רק על העובדה הזו, מגיע לו מקום בין 11 הזרים הטובים. אגב, במשחק הזה הבטיחה גאנה את עלייתה לשמינית הגמר.
בלמים
רומן פץ (אוקראינה - מכבי חיפה)
פץ, מראשוני הזרים בארץ, העלה ב-1993 את מכבי חיפה על המפה באירופה. זה היה בזכות שער נדיר מ-35 מ', בניצחון על טורפדו מוסקבה 1:3 בגביע המחזיקות. הוא היה בלם הלהקה של גיורא שפיגל במכבי חיפה 1993/4, הנחשבת כמלהיבה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, ועשה עבודה מצוינת עד שנפצע בצורה קשה. כל ניסיונותיו לאחר מכן לחזור לשיאו עלו בתוהו. סיפור טראגי, אבל פץ הטביע חותם בשנים הראשונות והחשובות של עידן הזרים בארץ.
מוראד מגמדוב (רוסיה - מכבי פ"ת)
אם עשרה אחוזים מהזרים המגיעים ארצה, היו נותנים תפוקה ויכולת כמו מוראד מגמדוב - אין ספק שרמת ליגת העל הייתה גבוהה יותר. מכבי פ"ת קיבלה אותו, מהקבוצה הרוסית מחצ'לקה בהיותו בן 22. הוא שיחק במדיה במשך 16 (!) עונות והיה לעוגן שלה. מרכז ההגנה של הלוזונים אוייש בשחקן עם אישיות והבנת משחק מיוחדות. מגמדוב רשם 481 הופעות בליגת העל, הכי הרבה של זר כאן. רק מספר הופעות בנבחרת רוסיה הצעירה, טרם הגעתו למלבס, מנעו את הופעתו לתקופה ארוכה בנבחרת ישראל משום שזה נגד את חוקי פיפ"א. גם הוא השתקע והמשיך את מרכז חייו בישראל. דוגמה לזר כפי שזר צריך להיות.
מגן שמאלי
פיטר מסיללה (דרום אפריקה - מכבי חיפה)
שני מגינים שמאליים בלטו לאורך התקופה: פיטר מסיללה ממכבי חיפה ואנריק סבוריט ממכי ת"א. שניהם מחזיקים בשתי אליפויות כל אחד. מסיללה, בלט ביכולתו ההתקפית שסידרה לקבוצתו 13 בישולים בעונת 2009/10. אוהדי מכבי מכבי חיפה כינו אותו מסי-ללה, על שם כדרוריו של מסי. משחקו היה לא רק יעיל, אלא גם הנאה אסתטית. לא פלא שהתחנה הבאה שלו הייתה חטאפה הספרדית, אם כי דרכו לא צלחה שם.
קשרים
ריימונדס ז'אוטאטס (ליטא - מכבי חיפה)
מטובי השחקנים שהגיעו בתחילת המילניום. הליטאי דחף את המשחקים לקצב גבוה, והיווה תעודת ביטוח אחרונה בהגנה לפני הבלמים. כשמדברים על הניצחון המדהים 0:3 על מנצ'סטר יונייטד (למרות ששחסרו לה מספר כוכבים), מדברים בעיקר על היכולת של ז'וטה. לא נבהל מהחבורה של סר אלכס, הבקיע שער מדהים וקיבל בסיומו את הציון המושלם 10. הוא היה פקטור בשתי אליפויות תחת אברהם גרנט, ולאחר מכן הראה נוכחות ישראלית פיזית בשלב הבתים.
דרק בואטנג (גאנה - בית"ר ירושלים)
ארקדי גאידמק שם את הכסף, ודרק בואטנג שם את החותמת על עליונותה של בית"ר ירושלים במחצית השנייה של העשור הראשון במילניום. הוא נאבק על מקומו בנבחרת הזרים מול סרגיי קנדאורוב, שחקן משפיע בפני עצמו, אך זה שהיה בורג מרכזי בשתי זכיות של בית"ר באליפות, היה מה שהכריע את הכף ביניהם. קשר אמצע, חזק וטכני, שהבקיע במדי בית"ר גם שמונה שערים. מסוג בשחקנים שתמיד ינצחו בתיקול את היריב.
ג'ובאני רוסו (קרואטיה - הפועל ב"ש, הפועל חיפה, בית"ר ירושלים, מכבי ת"א ומכבי חיפה)
נבחר מסיבות רבות וברוב גדול, לקשר הזר הטוב ביותר ששיחק אי פעם בארץ. אחד מקומץ שחקנים שמבחינה מקצועית זינק דווקא בישראל. נבחרת קרואטיה ומאמנה אוטו באריץ', בחרו בו להרכב ליורו 2004 בזכות משחקיו בישראל ובמדי מכבי חיפה בליגת האלופות. לפחות בשלוש קבוצות כאן הותיר חותם. בהפועל ב"ש בשער הניצחון במספרת בגמר על מכבי ת"א, אחר כך שוב עם אותו מאמן, אלי גוטמן, באליפות ההיסטורית של הפועל חיפה עם תרומה של 13 שערים. וכמובן במכבי חיפה - פרק נהדר שלו שכלל שלוש אליפויות. נשאר לחיות בישראל.
אישטוואן פישונט (הונגריה - בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, מ.ס אשדוד ובני יהודה)
ההונגרי, אנרג'ייזר בגובה 1.73, הצליח אופטימלית בשתי קבוצות מתוך ארבע שבהן שיחק כאן. הוא זכה בשתי אליפויות עוקבות עם בית"ר ירושלים ב-1997 ו-1998, כשבשנייה בהן כבש 3 שערים מכריעים בשלבי הסיום. אחד מהם במשחק השרוכים הידוע מול הפועל בית-שאן, שנגמר בתוצאה 2:3. אחר כך עבר להפועל ת"א, וגם בה הביא תפוקה מעולה, כשגולת הכותרת היא הדאבל ב-2000. בין היתר, הבקיע את השער המנצח על פארמה בחוץ, 1:2, במסע שנחשב בימים אלה כבלתי אפשרי. הפועל ת"א עם פישונט הגיעה לרבע גמר הליגה האירופית, שם הודחה בהפרש שערים ע"י לא פחות ממילאן. פישונט נודע כרואה משחק, יודע לנהל (לא מפתיע שעבר שורת תפקידי אימון בהונגריה), וסקורר ממרכז השדה.
חלוצים
יעקובו איגביני (ניגריה - מכבי חיפה)
הוא היה בן 17 כשנחת בארץ כפרויקט אישי של פיני זהבי, הסוכן הבינלאומי שרכש את כרטיסו עם יעקב שחר. לא כולם האמינו לגילו, וחיפה שלחה אותו לבדיקת אימות גיל בבית-חולים מקומי. כמה חודשים אחרי, כאשר חולקו לעיתונאים באולימפיאדת סידני 2000 דפי ההרכבים והמידעים, נוכחתי שחור על גבי לבן שאכן גילו היה 18. תרומתו למכבי חיפה הייתה יותר משתי אליפויות, וכללה נוכחות בולטת בעלייה שלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, ולהפוך לישראלית הראשונה שעושה זאת.
טוני וואקמה (ניגריה - הפועל רעננה, הפועל ב"ש)
אם יעקובו התחיל דרכו בצמרת ליגת העל בגיל 18, אצל וואקמה זה קרה רק בהיותו בן 26. וואקמה אמנם שיחק בכדורגל הרומני מספר שנים, אבל הפריחה שלו הייתה רק כשהגיע לישראל. הוא נאלץ לעשות סטאז' בהפועל רעננה, במדיה כבש 13 שערים וסיפק הרבה בישולים בשתי עונות, כדי שיכירו אותו. הסיפור המדהים הוא שיעקב שחר הביא את מאמן חיפה דאז אלכסנדר סטויאנוביץ' לצפות בווקאמה במדי רעננה, וזה פסל על הסף את אפשרות צירופו לקבוצה, בגלל שהוא חלש ברגל שמאל, כשתפקידו קיצוני שמאלי. לימים, אחרי שוואקמה עבר לבאר שבע מתוך כוונה להיאבק על המקום בהרכב, חיפה כבר הצטערה על פספוס ההזדמנות.
וקאמה הבהיר כבר בתחילה כי אין לאחד אחר בקבוצה סיכוי לאיים על מקומו בהרכב. בשלוש העונות מאז הגיע לבאר-שבע, הקבוצה זכתה בשלוש אליפויות עוקבות. הוא הבקיע 35 שערים ב-95 משחקים, ותמיד הראה נוכחות מרשימה. בהמשך, הוכיח כי גם עם "רגל אחת" - אבל מצוינת, אפשר להצליח בליגה הטורקית החזקה, והוא היה בין מובילי טרבזונספור לסגנות אליפות וזכייה גביע לאחר שעזב את ישראל.
ויש גם רשימת מחליפים. אלה השחקנים שכמעט נכנסו לנבחרת:
שוער: וינסנט אניימה (ניגריה - בני יהודה, הפועל ת"א, מכבי ת"א)
מגן: אנריק סבוריט (ספרד - מכבי ת"א)
בלם: לואיס מרין (קוסטה ריקה - מכבי נתניה)
קשר: סרגיי קנדאורוב (אוקראינה - מכבי חיפה)
חלוץ: ניקולאי קודריצקי ז"ל (אוקראינה - בני יהודה).