בבועה באורלנדו יש עדיין פתיתי קונפטי שלא הספיקו לטאטא מהפרקט אחרי האליפות הכי עצובה בהיסטוריה של ה-NBA, והנה מתחילה עוד עונה. היא תהיה שונה מכל מה שהכרנו – עלייה לפרקט אחרי פגרה קצרה מתמיד, 72 משחקים בעונה הסדירה, טורניר סוף העונה לקביעת שתי העולות האחרונות לפלייאוף מכל אזור. אבל כפי שלמדנו בסיום העונה המאולתר האחרון, הקבוצות לא נותנות לרעש הזה להפריע להן, או יותר נכון לחוסר הרעש בהיעדר האוהדים, ומספקות ללא הרף תצוגות אישיות וסיפורים גדולים.
ליגת ה-NBA חוזרת, פרויקט מיוחד:
אז מה צפוי בעונה הזו? הקלפים עורבבו מחדש כבר בתחילת הקודמת, אבל רק עכשיו יחולקו. כלומר – השילוב של קווין דוראנט וקיירי ארווינג בברוקלין, שתחילת דרכו נדחתה בגלל הפציעות של צמד הסופרסטארים, אמור לשנות את יחסי הכוחות בליגה, עם כניסה של סופר-קבוצה נוספת לעניינים. על הנייר, נראה שיש 6 קבוצות, 3 מכל אזור, שיכולות לדבר ברצינות כרגע על תואר, למרות שגם ביניהן יש פערים.
מי נשאר מחוץ לרשימה? במערב ויתרנו על דאלאס של לוקה דונצ'יץ', שמסוגלת בסגל הנוכחי להגיע במקרה הטוב לגמר האזורי. במזרח לא התייחסנו לטורונטו שחזרה לממדים של טרום-קוואי לנארד, כלומר, אין לה מה שנחוץ כדי ללכת עד הסוף. אז הנה שמונה הגדולות:
מערב
לוס אנג'לס לייקרס
בקיצור: האלופה המכהנת במצב רוח מעולה. לברון ג'יימס ירגיש העונה הרבה יותר נוח אחרי שהצליח לקחת טבעת בקליפורניה, אנתוני דייויס שהלחיץ כמה אנשים במועדון סגר על חוזה ענק חדש, והסגל שנבנה שם שווה בקלות אליפות נוספת. אל-איי גם הוסיפה לעצמה את אלמנט ההרתעה: אם לפני הפלייאוף הקודם עוד היו ספקות בנגע לחיבור של שני הכוכבים וליכולת של הצוות המשלים, אז כעת לכולם ברור שהלייקרס עוצמתיים ושפרנק ווגל הוא מאמן מבריק.
שינויים: הקו של הלייקרס בפגרה היה לעדכן גרסה עם שחקנים צעירים ורעבים. אחרי מה שעשה בפלייאוף, קשה לוותר על ראז'ון רונדו, אבל במקומו הגיע הדינמיט הגרמני דניס שרודר, גם רכז מצוין וגם סקורר טוב יותר מרונדו שיכול לעשות עוד קפיצת מדרגה. עוד ותיקים כמו ג'אבייל מגי, דווייט האוורד אייברי ברדלי ודני גרין עברו הלאה, והוחלפו בסנטר המוכשר מונטרז הארל מהקליפרס ובסקורר המוכח ווסלי מת'יוז. יוצא הדופן הוא הסנטר מארק גאסול (35), שכבר לקח אליפות עם טורונטו לפני שתי עונות ויכול עדיין לתרום לווגל הרבה.
יתרונות: יש להם את לברון ודייויס. קייל קוזמה, קנטביוס קולדוול-פופ ואלכס קארוזו נותנים עומק נפלא. יש להם את לברון ודייויס. ישחקו תחת פחות לחץ להביא הישגים העונה. יש להם את לברון ודייויס.
חסרונות: לא ברור איך הפגרה הקצרה תשפיע על לברון וכמה מנוחה יקבל בעונה הסדירה. הסגל חזק מאוד גם בלעדיו, אבל העניינים יכולים להסתבך פה ושם. מעבר לכך, שחקני החיזוק הגיעו בעמדות משמעותיות, ואם לא ישתלבו טוב הקבוצה תיפגע.
סיכויים: מעולים. בניגוד לקבוצות קודמות של לברון, הסגל מאוזן ומספק לו תמיכה.
הימור: עוד אליפות.
לוס אנג'לס קליפרס
בקיצור: ההפסד בחצי גמר המערב לדנבר, אחרי יתרון 1:3, היה כבר טראומתי מדי עבור אנשי המועדון. הם התמכרו לקונספציה לפיה קוואי לנארד יביא להם אליפות בהליכה יחד עם פול ג'ורג', וחטפו את המציאות בפנים. דוק ריברס שילם על המחיר על כך שפיספס פעם אחר פעם לאורך השנים, והקליפרס מנסים מחדש עם הצמד הגדול שלהם, רק שהפעם טיירון לו יהיה על הקווים.
שינויים: הארל עזב דווקא ללייקרס, ואת מקומו בחמישייה יתפוס סרג' איבקה הוותיק שעזב את טורונטו, סנטר שמביא איתו ערימות של ניסיון ואיכות. אולי פחות אתלטי, אבל מתאים יותר לשאיפות של הקליפרס. ג'מייקל גרין ולנדרי שאמט, שלא תרמו מספיק, עברו הלאה, ובמקומם תמצאו את הצרפתי ניקולה באטום, כבר בן 32 ואחרי פציעות, ולוק קנארד. באטום יכול להתברר בסיטואציה מסוימת כהברקה, כי בשארלוט יצא לו החשק מכדורסל, אבל הוא כבר לא יחזור למה שהיה פעם. ועדיין, השינוי החשוב ביותר הוא בעמדת המאמן.
יתרונות: נקודות, נקודות, נקודות. קוואי, ג'ורג', השחקן השישי האדיר לו וויליאמס, איבקה. הקליפרס מותאמים לקצב החדש של הקליעה ב-NBA ויכולים להמטיר אש על היריבות. יש שם גם המון רצון לתקן את הפשלה של העונה שעברה, והקבוצה תהיה טעונה.
חסרונות: עול של ציפיות. מהרגע בו קוואי וג'ורג' התחברו, כולם מחכים לראות דברים בלתי סבירים מהקליפרס, וזה לא ממש קרה בעונת הבכורה. בפלייאוף במיוחד הם לא התבררו כשילוב מכריע. לא יהיה קל לשחק במאני-טיים כשכולם מחכים לחתוך את הקבוצה.
סיכויים: לא רעים. החלקים שם, רק צריך להרכיב אותם בזמן אמת, משימה שהקליפרס תמיד נופלים בה.
הימור: הפסד בדרבי בגמר במערב ופירוק החבילה של שני הכוכבים.
גולדן סטייט ווריורס
בקיצור: השאלה במקרה הזה היא כמה אתם מאמינים בכך שהצוות שנבנה סביב סטף קרי מאז האליפות הקודמת שווה ערך לקליי תומפסון אחד. עם קליי, זו קבוצה מטורפת, אבל הוא יחמיץ עונה שנייה ברציפות אחרי שקרע את גיד האכילס. בלי קליי, יש הרגשה שמשהו מהכוח של פעם אבד – אבל תהיה טעות לבטל לגמרי את הסיכוי של הווריורס. הסגל נהדר, ויש שם פוטנציאל לעונה גדולה.
שינויים: עונת הנפל הקודמת, בה הכוכבים ניסו להחלים, הובילה לבונוס ענק – הבחירה השנייה בדראפט בה גולדן סטייט לקחה את הסנטר ג'יימס ווייזמן. הוא מוסיף ממד שלא היה לקבוצה גם בשנים הגדולות – אתלט אדיר עם נוכחות אמיתית בצבע, שרק בגלל ששיחק מעט בקולג' (עונש על עבירות רישום) לא נבחר ראשון. הסמול פורוורד קלי אוברה הגיע מפיניקס אחרי העונה הטובה בקריירה, וקנט בייזמור ובראד וונאמייקר מוסיפים עומק.
יתרונות: כל הצעירים שעול העונה הקודמת נפל עליהם רק הרוויחו מכך. שחקנים כמו אריק פסקל ודמיון לי קיבלו דקות מההפקר, צברו ניסיון וגם אם המעמד שלהם ישתנה השנה, הם מרחיבים את הרוטציה. כשקרי, דריימונד גרין ואנדרו וויגינס ינוחו, קר יודע שיוכל לסמוך על כמה שחקנים משלימים שרצו תחת השיטה שלו. אה, וגם יש בקבוצה את קרי, שממש טוב בקלוע.
חסרונות: כושר משחק יהיה עניין מרכזי. קרי וגרין ישבו בצד המון בשנה האחרונה, וגם התבגרו קצת, ולא בטוח איך הגוף שלהם התמודד עם הפציעות. מעבר לכך, ועד כמה שוויגינס ו-ווייזמן שחקנים מצוינים, תומפסון פשוט חסר. אין עוד שחקן בסגל עם טאץ' כזה ויכולת להתפוצץ למשחקים של 60 נקודות בלי למצמץ.
סיכויים: לא טובים. הסגל מרשים, אבל התחרות במערב חזקה מדי וקליי חסר מדי.
הימור: קרי שוב יסבול מפציעה במהלך העונה, גולדן סטייט שוב תהיה רחוקה מהתואר.
דנבר נאגטס
בקיצור: במקרים כמו של דנבר אפשר לדבר על תקרת זכוכית, אבל המציאות היא שהשנתיים האחרונות היו ניצול של יותר מ-100 אחוז מיכולות הקבוצה, והתקרה נופצה. מקום שני במערב ב-2019, שלישי ב-2020, ובעונה שעבר גם גמר מערב. אי אפשר לצפות מהם ליותר, אבל הם מצפים – והיכולת שלהם להקשות על כל יריבה גדולה כאנדרדרוג היא לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. ג'מאל מארי וניוקלה יוקיץ' התבססו כסופרסטארים שאפשר לתלות בהם תקוות בעונה מושלמת.
שינויים: כאן דנבר לא עשתה מספיק בשביל להתקדם עוד צעד. ברשימת העוזבים יש שמות חשובים, במיוחד ג'רמי גרנט ולצידו טורי קרייג, וג'מייקל גרין מהקליפרס לא מסתמן כמישהו ששווה קפיצת מדרגה בתנאים הקשים של צמרת המערב. אבל יש מהלך אחד שעשוי לשנות את התמונה – הרכז הארגנטינאי פקונדו קמפאסו הגיע בכושר שיא מריאל מדריד, והתאקלמות מהירה ב-NBA שווה לדנבר עוד כוכב.
יתרונות: אין פה כבר ניסוי וטעייה – זו תהיה העונה השישית של מייקל מלון כמאמן הראשי, וטביעת האצבע שלו ניכרת. בכל עונה אפשר היה לראות שיפור הדרגתי והתקדמות. ישנה גם הרגשה שאפשר יותר, בגלל שמארי (23) ויוקיץ' (25) צעירים מאוד ויכולים עדיין לשפר עוד אלמנטים במשחק שלהם.
חסרונות: כדי להתחרות ברצינות על אליפות צריך לעבור קודם כל את היריבות הגדולות במערב, וכאמור, הסגל לא שודרג מספיק. בעיקר נראה שאין למלון ספסל איכותי שיכול לספק נקודות. הכוכב השלישי כביכול, מייקל פורטר, הוא שחקן מאוד לא יציב.
סיכויים: קלושים. רק המחשבה על הגעה לגמר מערב נוסף נראית מופרכת.
הימור: חזרה למציאות עם עונה סולידית והדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף.
מזרח
ברוקלין נטס
בקיצור: הנה זה מגיע. כל מי שצפה במשחק ההכנה מול וושינגטון (כלומר, כל אזרחי ישראל פלוס אוהדי ברוקלין) נכנס לטירוף מהיד הרכה של קווין דוראנט וקיירי ארווינג, שנראו מעולה בכל היבט של המשחק. הם חזרו לכושר, חזרו לעצמם, וברוקלין קיבלה את מה שחלמה עליו. המזרח, שהיה פתוח לגמרי בעונה שעברה וסיפק המון הפתעות, התהפך על הראש, ואם לא יהיו עוד פציעות בדרך, כל דבר פרט לגמר הפלייאוף ייחשב ככישלון עצום עבור הנטס שנבנו עבור מטרה אחת בלבד.
שינויים: לא משמעותיים. בברוקלים פשוט חיכו בסבלנות שדוראנט וקיירי יהיו כשירים. גארט טמפיל וג'סטין אנדרסון לא מהווים עזיבות רציניות, ומצד שני מאוד מעניין לראות שחקן משלים נהדר ותיק כמו ג'ף גרין מגיע בשביל לעבות את הסגל, יחד עם לנדרי שאמט.
יתרונות: אחרי שלברון ודייויס לקחו אליפות, אין ב-NBA שני שחקנים רעבים, מתוסכלים ועצבניים יותר משני הכוכבים של ברוקלין. לקיירי ודוראנט נמאס מהביקורות על כל דבר – שילוב הכוחות, המעבר בין קבוצות ברדיפה אחרי טבעות, האישיות – והם רוצים לסתום את הפה לכולם עם תואר. מדובר גם בחברים טובים מחוץ למגרש, מה שצפוי לעזור לשיתוף הפעולה. יש לצידם צוות מסייע מעניין מאוד.
חסרונות: עוד לא דיברנו על סטיב נאש עד עכשיו. הבכורה שלו כמאמן ב-NBA היא עניין משונה: מצד אחד, נראה שגאון כדורסל כמוהו נועד להיות מאמן מצליח. מצד שני, עלולה להיווצר בעיה קשה בהיררכיה לאור הציטוטים המוזרים של קיירי על כך ש"לקבוצה לא יהיה ממש מאמן ראשי", ולפעמים גם דוראנט והוא יאמנו. למרות המעמד שלהם, זו התבטאות חצופה ומכוערת שמצטרפת למהלכים של לברון ג'יימס בעבר ולחוסר הכבוד הגובר של סופרסטארים כלפי מאמנים. אם נאש לא יתפוס שליטה, ברוקלין תהיה בלגן אחד גדול. עוד בעיה היא הנטייה של שני הכוכבים לפציעות.
סיכויים: אדירים. אין עוד קבוצת כוכבים אמיתית במזרח, ובגמר הפלייאוף הכל יכול לקרות.
הימור: יגיעו לסדרה המכריעה אבל לא יזכו בתואר.
בוסטון סלטיקס
בקיצור: עידן גורדון הייוורד הסתיים בקול ענות חלושה. הוא הגיע ב-2017 ככוכב שובר שוויון, נפצע קשה ברגלו תוך פחות משש דקות בבכורה ומאז לא חזר לעצמו. לא מדובר בשינוי גדול מבחינת בראד סטיבנס, אבל היה ברור שהסלטיקס יבצעו צעד דרמטי כלשהו אחרי ההפסד הכואב למיאמי בגמר המזרח, בעונה בה נראה היה שהדרך לגמר הפלייאוף סלולה עבורם. הם ממשיכים בחזון של המאמן, עם תיקונים קוסמטיים, בתקווה שהפעם זה יספיק לאליפות.
שינויים: הייוורד עבר לשארלוט, בראד וונאמייקר לגולדן סטייט, ובוסטון התרכזה בחיזוק עמדות בעייתיות – פאוור פורוורד ועוד סקורר. בגזרה הראשונה היא הנחיתה את טריסטן תומפסון היעיל מקליבלנד, ובשנייה בונה על צלף המכללות פייטון פריצ'רד שבחרה במקום ה-26 בדראפט. במקום ה-14 היא לקחה את הפורוורד ארון נסמית', כישרון גדול שיכול להשתלב בהרכבים שונים. גם הרכז הוותיק ג'ף טיג הצטרף.
יתרונות: גרף ההתקדמות של ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון אינסופי, ובכל שנה מדהים מחדש לראות את צמד הכוכבים של הסלטיקס. הם למדו הרבה מגמר המזרח האחרון, הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגיעו כשחקנים שמובילים קבוצה. בכלל, עם האנרגיות המטורפות של מרקוס סמארט, נבנה שם לאורך השנים האחרונות בסיס איכותי ביותר. ,
חסרונות: זה לא רק העניין שטייטום ובראון דומים מדי בסגנון והקבוצה לא הייתה מגוונת כשנתקלה באזורית של מיאמי, אלא שקמבה ווקר נעלם ברגע האמת. ההבדל בין הרכז עם היד החמה משארלוט לבין השחקן הכבוי שראינו בחלקים גדולים מדי בעונה שעברה היה קיצוני, ולא נראה שסטיבנס הצליח לשלב אותו בשיטה. במקום קבוצה של שלושה כוכבים, בוסטון עוד מחכה לווקר של הימים הגדולים.
סיכויים: זה יהיה קשה. זו קבוצה עם המשכיות וכישרון, אבל חובת ההוכחה עדיין עליה.
הימור: מקסימום גמר מזרח נוסף, כנראה שפחות.
מילווקי באקס
בקיצור: סימן השאלה הגדול והמרתק ביותר ב-NBA. השחקן הטוב בליגה בקבוצה שככל הנראה לא מסוגלת לעמוד בקצב שלו – ועדיין, הוא האמין בה מספיק כדי להשאיר ולחתום על החוזה הגדול בהיסטוריה. עם יאניס אנדטוקומבו הכל אפשרי, אבל אחרי שתי עונות רצופות של המקום הראשון במזרח שהסתיימו בלי הגעה לגמר הפלייאוף, מאוד קשה לסמוך על מילווקי. היריבות יודעות שהכל משתנה ברגע שמוצאים פתרון בהגנה ליווני.
שינויים: בלתי מספיק, אין דרך אחרת לתאר זאת. אולי יאניס מאמין בקבוצה (ובצ'ק הגדול שקיבל), אבל הפלייאוף האחרון במיוחד קרע סופית את המסכה והוכיח שאין למילווקי ערך מוסף בשביל אליפות, ולא משנה המאזן בעונה הסדירה. על חשבון רובין לופז, ווסלי מת'יוז וארסן איליאסובה הגיעו שחקני רוטציה לא מלהיבים בדמות בובי פורטיס, די-ג'יי אוגוסטין, טורי קרייג וברין פורבס, וזה אומר שבבאקס מאמינים בבסיס ובמאמן מייק בודנהולזר. על פניו, נראה שלא נעשה מהלך שישפר את הקבוצה, גם לא הטרייד שהביא מניו אורלינס את הרכז ג'רו הולידיי במקום אריק בלדסו.
יתרונות: יאניס הוא מכונת כדורסל שהורכבה בבסיס סודי ביוון. ה-MVP של הליגה עוד השאיר מקום לשיפור בעונה שעברה. כשהוא בקבוצה שלך, זה כמו לשחק עם צ'יט שהורדת מהאינטרנט. חשוב גם האמון שהביע במערכת. נראה היה שאין מניעה מנטישה שלו אחרי הפלייאוף, אבל השחקנים האחרים קיבלו מסר ברור שהוא מאמין בהם.
חסרונות: תשכחו מזה. גם אם הוא השתדרג למעמד אולסטאר, קריס מידלטון הוכיח בעקביות שהוא לא טוב מספיק בשביל להיות הכוכב השני בקבוצה שרצה לאליפות. הפך לסקורר מעולה, אבל הוא לא בטופ של הליגה, ומילווקי זקוקה לשחקן אמין יותר כסגן של יאניס. הוא עושה את המקסימום ואי אפשר לבוא אליו בטענות, אלא רק לקבוצה. וכן, בסופו של דבר, בשתי העונות האחרונות יאניס לא היה טוב בפלייאוף ולא מצא דרך להתמודד עם השמירה עליו. זה דבר שיהיה חייב לשפר העונה.
סיכויים: איפשהו בין מצוינים לאיומים, אם זה הגיוני בכלל. פלייאוף מהאגדות של יאניס יכול לגמור כל יריבה, אבל ככל שמילווקי שלו מתקדמת, נראה פחות אמין שיש לו את הצוות הדרוש להצלחה.
הימור: גמר מזרח, ושוב שמועות בקיץ על עזיבה אפשרית של הסופרסטאר.
מיאמי היט
בקיצור: לא קל להציב אותם בשמינייה של הכתבה הזו, אבל אי אפשר לבטל לגמרי קבוצה שהגיעה בשנה שעברה לגמר ובהרכב חסר הצליחה לקחת שני משחקים מהלייקרס. בנסיבות שנוצרו, אין שום דבר נוסף שמיאמי הייתה יכולה לעשות, היא שיחקה ללא רבב. וגם אם יש מין הרגשה כזו של הישג חד פעמי בחסות הקורונה, ישנם דברים ברורים לגמרי: ג'ימי באטלר ובאם אדבאיו הם שחקני-על, הקליעה מבחוץ מפחידה ואריק ספולסטרה הוא מאמן מעולה.
שינויים: ג'יי קראודר, אולי השחקן היחיד שאפשר לומר עליו שאיכזב במיאמי בפלייאוף, עבר לפיניקס, ופורטלנד קיבלה את אלוף ההטבעות לשעבר דרק ג'ונס. לא אבידות גדולות עבור ההיט, שהתחזקו בשחקני הגנה חשובים: אייברי בראדלי, מו הארקלס והפורוורד הניגרי פרשס אצ'יווה שנבחר במקום ה-20. בסך הכל, שיפור קל בסגל, אבל בעיקר שמירה על הקיים.
יתרונות: המשך של הקטגוריה הקודמת. מיאמי שמרה על הבסיס, כולל חוזה ענק חדש לאדבאיו, ובעונה שעברה אי אפשר היה לפספס את הכימיה הקבוצתית הנדירה שיש שם. יש לה גם רוטציה מעניינת, שמשלבת שחקנים ותיקים, כוכבים בשיאם וילדים מוכשרים, ובתקופות מסוימות נהנית מפריחה של שמות שונים ולא בהכרח תלויה רק בקליעה של באטלר.
חסרונות: לא תמיד הכל מתחבר. אחרי עונה בה הכל הלך כמו שצריך ברגעים הנכונים (פרט לפציעות בסדרת הגמר, אבל לא לכך הכוונה), צפויה ירידה טבעית. שחקנים שתפסו את כולם בהפתעה כמו טיילר הירו ודאנקן רובינסון יזכו ליחס שונה מהיריבות. צריך לזכור גם שכשאדבאיו פצוע, מיאמי מאוד רכה בצבע.
סיכויים: אפסיים. הברק לא מכה פעמיים.
הימור: תמשיך להיות כיפית לצפייה, אבל זה לא שווה הגעה לשתי הסדרות האחרונות.
