מה אתם רואים מולכם כשאתם מסתכלים על נובאק ג'וקוביץ'? דניל מדבדב ראה סיכוי. הוא כבר שיחק בגמר של גראנד סלאם, ב-2019 בניו יורק נגד רפאל נדאל. מדבדב הפסיד, אבל סיים את המשחק עם חיוך מלא תקווה. עוד מעט השלישייה תפרוש, הוא סינן לעצמו, העתיד ורוד. לגמר באוסטרליה נגד ג'וקוביץ', מדבדב הגיע כפייבוריט לכאורה: הוא ניצח את ג'וקוביץ' שלוש פעמים, כולל המפגש האחרון ביניהם.
נולה היה גם פגיע עם הפציעה המסתורית שלו וכל רכבת ההרים הנפשית שהוא עבר השנה. ג'וקוביץ' כיבה על מדבדב את האורות. הוא עישן אותו ואחרי זה זרק את הבדל על הרצפה ורמס עם העקב של הנעל. זה היה משחק טניס בין אחד עם מחבט טניס לאחד עם מטקה. מדבדב יצא מהמשחק הזה מדוכא קשות, מושפל. הוא אפילו לא קרוב להיות איפה שהוא חושב שהוא נמצא. לפעמים אתה מסתכל על ג'וקוביץ' וכל מה שאתה רואה זו פאטה מורגנה.
מה נובאק ג'וקוביץ' רוצה שתראה כשאתה מסתכל עליו, שנתיים-שלוש לפני שהוא הופך רשמית הטניסאי הגדול בכל הזמנים? אור וצל, זה מה שהוא נותן לך לראות. זו הייתה שנה קשה לתדמית של הסרבי: טורניר הקורונה המטופש שהדביק את משתתפיו ואת משפחתו של ג'וקוביץ' בקורונה, התקרית העוד יותר מטופשת באליפות ארצות הברית, האמירות הטיפשיות שלו נגד חיסונים. שנה קשה למי שמשווע לאהבה, להכרה.
סך כל הפרסים בטורניר אוסטרליה עלה השנה בכמעט שבעה מיליון דולר, עלייה של עשרה אחוז, אבל הפרסים לזוכים ולמתמודדים בגמר צנחו בכמעט שלושים אחוז. הפרסים למפסידים בשני הסיבובים הראשונים עלו בכמעט 17 אחוז.
כדי לעשות תעלול כזה, אתה צריך להיות רובין הוד. לגנוב מהעשירים ולחלק לעניים, אבל איזה מין רובין הוד זה הג'וקוביץ' הזה שנלחם עבור החלוקה מחדש של הפרסים? גונב מעצמו ומחלק למי שאין להם? איזו מידה של חולצה קונה מי שלובש את הלב שלו על השרוול?
עוד יום במשרד
על מה נובאק ג'וקוביץ' רוצה שתסתכל? אולי על העובדה שהוא הולך לשבור את השיא של פדרר לזמן הרב ביותר כמדורג מספר 1? אולי על הגראנד סלאם ה-18, שניים מאחרי נדאל ופדרר? אולי על העובדה שזו הזכייה התשיעית שלו בתשעה גמרים באוסטרליה? אם ג'וקוביץ' היה בן תמותה רגיל, הוא אולי היה מבקש ממך את הסטטיסטיקות הללו. לא, ג'וקוביץ' יושיב אותך על הטוסיק ויגיד לך: תסתכל איך זכיתי בטורניר הזה. והוא יעביר את הווידיאו חמישים פעם אחורה כדי שתסתכל, שתראה איך הוא ניצח בכל משחק בטורניר הזה בלי שום טניס שמיימי (חוץ מהחזרות הסרבים), בלי חבטות להיילייט, בלי נקודות ארוכות. הוא הפך את אליפות אוסטרליה ליום במשרד.
אבל מה שג'וקוביץ' באמת עשה באליפות הזו היה פלא. ברגל שמאל הוא רדף, וברגל ימין הוא בעט בעוקבים אחריו. בפורהנד הוא אמר לשני הגדולים: אני תכף בתחנה שלכם. בבקהאנד הוא אמר לצעירים שדופקים להם על הגדרות: תרגיעו, הזמן שלכם עוד לא הגיע. אולי זה מה שאתם רואים כשאתם מסתכלים על נובאק ג'וקוביץ', הרודף והנרדף.
מה נדאל ופדרר רואים כשהם מסתכלים על ג'וקוביץ'? עציץ. זה מה שהם רואים. שנים שהם עסוקים בטנגו המופלא שלהם. השור עם לב האריה, מאירופה של השמש, עם הטניס הגברי, הלוחם, האני אכופף אותך עד שתישבר, תתנפץ על המשטח בבמה הכי גדולה. ומולו הרקדן מהאלפים, הצייר שצבע מחדש את משטחי הטניס, האדריכל שחידד מחדש את הזוויות של המגרש, האסתטיקן. שנים שהם רקדו, צעד זה וצעד לכאן. מצטערים נובאק, אבל זו לא בעיה שלנו שאנדי מארי לא הופיע לדייט שקבעתם. עציץ.
הביט בעיניים כלות בימין נגד שמאל, במדע נגד האמנות, קריאטיביות נגד פרגמטיזם, כשרון מעולם אחר נגד תחרותיות מעולם אחר. ושניהם אוהבים אחד את השני! ואפשר להיות שמח כשאחד מנצח וכשהשני מנצח להיות שמח קצת יותר או פחות, אבל לא ממש עצוב. את מי אתה אוהד? את מכבי או הפועל. ג'וקוביץ' חייך את החיוך הממזרי שלו ופירק את הצמד וכל אחד מהם לרסיסים. מה התכונה הכי חזקה של נדאל, חוזק מנטלי ופיזי? ג'וקוביץ' רוצץ אותו. נדאל גמר את המשחקים שלו נגד הסרבי כשהוא מותש, מכווץ ומיובש. זה כמו לנצח את לארי דייויד במיזנתרופיה.
שנים שנובאק ניסה להיכנס. הערס הסרבי. האיש שכולם אוהבים לשנוא (ב-2011 עיתונאי הולנדי שאל ברעל ארסי את ג'וקוביץ' במסיבת עיתונאים האם לא קל יותר לייצג את שווייץ מאשר את סרביה). יש פה רק ספסל לשניים ואין מקומות לעמידה. טורף הפסגות, כינו אותו. שנים שהוא ניסה להיכנס ביניהם. לקבל חצי טנגו פה, שליש רומבה שם. העוינות של הקהל כלפיו במשחקים נגד שניהם הייתה מטונפת. ואז ג'וקוביץ' עשה מה שאנשים כמוהו, מחבל הארץ שלו, עושים לנובורישים מאירופה: אם הם לא מקבלים אותם, הם בונים את מועדון הריקודים הכי טוב בעולם משלהם, וגורמים לאחרים לבוא אליו. מה ג'וקוביץ' רואה כשהוא מסתכל על נדאל ופדרר? תפאורה עתידית.
הצגה של טירוף
מה רואים הצופים כשהם מסתכלים על ג'וקוביץ', חוץ מהמובן מאליו? כשהצופה הנורמלי בא לראות את ג'וקוביץ' הוא בעצם בא לראות את היריב, או אולי את המשחק הבא. צופה נורמלי לא בא לראות את ג'וקוביץ'. צופה נורמלי משלם מחיר מופרז, מחפש שעה חנייה, לוקח משכנתא כדי לקנות שתייה ותותים עם קצפת. הוא בא קצת לברוח. מהעבודה, מהשגרה, מהבעל או מהאישה, מהילדים, מהלחץ. הוא בא לברוח, בעיקר מעצמו. פדרר זה אסקפיזם טהור. בשביל פדרר הכל שווה.
ג'וקוביץ'? ג'וקוביץ' זה הגיהינום. זה לשלם את כל המחיר הזה ואת כל דרך התלאות, כדי לראות את החיים שלך נפרשים מולך במצב צבירה של משחק טניס. הוא נופל, כואב לו, הוא צמא, הוא צריך הפסקה, הוא נותן לעצמו אגרוף וצועק על עצמו שהוא נתן לעצמו אגרוף, ואז משתמש באגרוף העצמי כדי להטריף את עצמו. מי יכול לראות דבר כזה? ככה אני נראה? אלו הם החיים שלי? איפה רוג'ר או רפאל? יש החזר? ואתה יושב שם ממוגנט, כי מעולם לא הייתה כזו הצגה בספורט, מעולם לא שילמו אנשים רבים כל כך כסף רב כל כך, כדי לראות סוג של תשקיף של עצמם על המגרש. רגע, זה אמיתי מה שאני רואה? הוא באמת קיבל התמוטטות עצבים על המגרש? מי שבא לראות את ג'וקוביץ' ידע בדיוק מה הוא מקבל: בן אדם בהפרעה שמשחק טניס גאוני. "לפעמים האמוציות שלי כל כך חזקות שאני מתרוקן מאנרגיה", הוא אמר פעם, "וכשאני זורק את הכדור למעלה לסרב אני חש בסחרחורת ומרגיש שאני הולך להתמוטט". התמוטטות עצבים? צ'ק. התקפי חרדה? צ'ק. מי שהלך למשחקים של הסרבי לא לוקח איתו תוכניה למשחק, הוא צריך את המבוא לפסיכיאטריה.
מה רואה ההיסטוריה, חברי היכל התהילה של הטניס, כשהם מסתכלים על ג'וקוביץ'? הם רואים את השחקן היחיד חוץ מרוד לייבר שהחזיק את כל תארי הגראנד סלאם בבת אחת. הם רואים שחקן שב-2011 רשם את אחת העונות הגדולות בתולדות הענף, וארבע שנים לאחר מכן גימד את ההישג הזה. אתם יכולים להיות בטוחים שיש לו בחגורה לפחות עוד שנה אחת כזו.
פדרר ונדאל הבינו מהר מאוד מה הסוד לניצחון על ג'וקוביץ'. שאין סוד. שהשחקן היחיד שיכול לנצח את ג'וקוביץ', היחיד שיכול לו להתנחל לו בראש, זה רק הוא עצמו. בכל משחק נגדו, פדרר, האמן הווירטואוז, לא הבין מה זה הסט הזה. הוא בא לשחק טניס ונכנס לסט של בית משוגעים כשמולו מתמודד רנדל מקמרפי. כל הצופים היו בעד פדרר, הוא הגיש פעמיים כדי לזכות בטורניר, והתמוטט. אתה נועל נעלי טניס, שם את השתייה, מגבות והמחבטים בתיק, לובש את הז'קט, עונד את הסרט לשערך. אתה מתכונן למתפרה ומגלה שנכנסת למכבסה.
אם הטריק הכי גדול של השטן היה לשכנע את העולם שהוא לא קיים, אז מה התכסיס הכי גדול של אלוהים? שגרם לכל כך הרבה אנשים להאמין במשהו שהם לעולם לא יראו, כולל השטן? מה אתה רואה כשאתה מסתכל על נובאק ג'וקוביץ'? איש עממי או טניסאי שמיימי? השטן או אלוהים? מה שאתם רואים כשאתם מסתכלים על נובאק ג'וקוביץ' הוא בדיוק את מה שאתם לא אמורים לראות.
