אולי זה לא רק צירוף מקרים ששני הדברים קרו באותו השבוע. בגיל 33, אדינסון קבאני יצטרך לצאת שוב לדרך חדשה. פריז סן ז'רמן הודיעה השבוע שקבאני (כמו גם חברו לקבוצה, הבלם הברזילאי תיאגו סילבה) לא ימשיך במדיה, ועכשיו השאלה היא לאן.
במקביל, האיש שעלה לגדולה במדי נאפולי והיה כוכב הזכייה שלה בגביע האיטלקי ב-2011/12, התואר הראשון של הקבוצה מזה 22 שנה ולמעשה מאז שדייגו מראדונה עזב, ראה השבוע את דריס מרטנס, בן גילו וכוכב פחות גדול ממנו, הופך למלך השערים בכל הזמנים של המועדון מדרום איטליה. קבאני עצמו מדורג חמישי בטבלה הזאת. 104 שערים יש לו במדים התכולים. מרטנס רק ימשיך להתרחק ממנו, ובאופן סמלי גם ימשיך להגדיל את הפער העצום ביניהם מבחינת אהבת הקהל הנאפוליטני.
ויתר על כס המלכות המסוכן
קבאני התחיל את דרכו האירופית בפאלרמו. פחות משתי עונות הוא שיחק במדי דאנוביו בליגה הראשונה באורוגוואי לפני שנרכש על ידי הסיציליאנים. הפריצה שלו לתודעה הייתה באליפות דרום אמריקה לנבחרות צעירות ב-2007, ושמות של מועדונים גדולים כמו יובנטוס ומילאן הביעו התעניינות. אבל בינואר 2007 הבעלים השנוי במחלוקת של המועדון מאוריציו זאמפריני. הסכום: פחות מחמישה מיליון אירו.
זה אומנם התחיל במפץ גדול, עם שער פשוט עצום בוולה מ-25 מטרים בהופעת הבכורה כמחליף במרץ של אותה השנה מול פיורנטינה, אבל ההמשך היה פחות חלק. הוא נאלץ להיאבק על מקום בהרכב עד סיום העונה השנייה בקבוצה. הזינוק הגיע רק בשתי העונות הבאות, בהן כבש בסך הכל 27 שערי ליגה שהקפיצו אותו לנאפולי השכנה. ואיזו קפיצה זו הייתה.
הוא הגיע כמושאל, כשרק על דמי ההשאלה קיבל זאמפריני חמישה מיליון אירו - יותר ממה מסכום ששילם כשרכש אותו. 26 שערי ליגה היו לו בעונת 2010/11, הראשונה שלו במדי הקבוצה. עונה לאחר מכן, אחרי שנרכש תמורת עוד 12 מיליון אירו, הוא נעץ 23, וה-29 שהוסיף בעונה השלישית, בה היה מלך השערים של הליגה, כבר גרמו לנאסר אל חלאיפי וסן ז'רמן לפתוח את הארנק ולשלם לנאפולי קרוב ל-65 מיליון אירו.
קבאני, שכבר היה על מסלול ודאי להיות המלך של נאפולי, ויתר על התענוג תמורת הכסף הגדול והרצון לזכות בתארים ולהיות חלק מהפרויקט השאפתני של המיליארדרים הקטארים. הפוטנציאל הענק משך אותו החוצה. ואולי, משהו בו לא רצה למלוך במקום בו המלכות כל כך מסוכנת. בנאפולי הכדורגל הוא הכל. מלך הקבוצה הוא מלך העיר וכולם יודעים איך זה נגמר עבור מראדונה בזמנו. אולי, רק אולי, משהו באגו הרעב ובאופי החם של האורוגוואי אמר לו שזה הזמן ללכת, גם כדי לשמור על עצמו. פ.ס.ז', למרות הכסף הגדול, היא לא בדיוק מוקד החיים בעיר תוססת כמו פריז, ולמרות הלחץ להישגים מצד הבעלים, הוא האמין שיוכל לבוא ולשחק שם כדורגל, להיות כוכב, ולחיות את החיים.
היציאה לפריז הייתה יציאה לדרך חדשה ביותר ממובן אחד. קבאני, נוצרי אוונגליסטי אדוק, הודיע באותה שנה כי הוא מתגרש מאשתו ואם שני ילדיו, אשר ממנה, כך על פי הודעתו, היה פרוד מאז השנה הקודמת.
עונה אחת קודם לכן נחת בעיר האורות אחד, זלאטן איברהימוביץ'. השבדי מבוגר בשש שנים מקבאני, וזה הסתדר מכמה בחינות: הראשונה, ווינר בסדר הגודל הזה, עם ניסיון במעמדים הכי גדולים, מגדיל את הסיכויים לזכות בליגת האלופות. השנייה - הוא לא יהיה שם לנצח.
והתוכנית הזאת נראתה בדרך להגשמה. הפיגורה של זלאטן היתה מספיק מסיבית והסבלנות של קבאני עדיין לא הייתה קרובה לפקוע. העלייה בתפוקה הייתה עקבית מעונה לעונה: בשלוש הראשונות, לצד זלאטן, הוא כבש 16, 18 ו-19 שערים. זה היה בדיוק מה שרצו ממנו כל עוד זלאטן החזיק בבכורה. אומנם היו דיווחים על יחסים עכורים בין השניים, אבל הם הכחישו זאת (זלאטן עם המון הומור, כמו בווידאו המצורף כאן למטה) ולא הראו שום סימן לכך על המגרש.
התגובה המצחיקה של זלטאן לשאלה על היחסים עם קבאני
כינור שני נצחי
ב-2016/17, העונה הראשונה שלו במועדון ללא איברהימוביץ', הוא התפוצץ עם 35 שערי ליגה. עונה אחר כך, בינואר 2018, הוא גם הוכתר רשמית למלך פריז כשכבש את שערו ה-157 במדי המועדון, הפך לכובש השערים הגדול בתולדותיו והדיח מהפסגה את אותו זלאטן.
מיותר לציין שכל אחת מהעונות האלו הגיעה כמובן גם עם אליפות צרפת, אבל מיותר גם לציין שלא בדיוק זו הייתה פסגת השאיפות של חלאיפי. גם לא של קבאני. עם כל הכבוד לאהבת האוהדים ולהישגים האישיים המרשימים, הבעלים חשב בגדול יותר. ואז הגיע ניימאר.
222 מיליון הוא מספר שכל אוהד כדורגל בעולם כנראה מכיר. הוא מציין את הסכום ששולם, באירו, על הכוכב הברזילאי כשנרכש מברצלונה. וכשהוא הגיע, עם כל הרעש והצלצולים, הגיעו גם הצרות של קבאני. הוא אמנם נשאר באותה עונה מלך השערים של הקבוצה, גם בגלל הפציעות הבלתי פוסקות של ניימאר וגם כי כאשר זה כן שיחק הוא תופקד בעמדה חופשית, כשהוא נוטה לחפש שטחים פתוחים באגף. המיקום הזו איפשר לו לבשל במספרים גבוהים – גם לקבאני חובב הרחבה (ניימאר כבש בעונה ההיא בליגה 19 שערים ובישל 13 ב-20 הופעות). אבל הוא הרגיש, ממש מהרגע הראשון, איך הקליקה הברזילאית בסגל מתחילה לסגור עליו.
התקרית המפורסמת ביותר הייתה זו בספטמבר 2017, בניצחון 0:2 על ליון, רק קצת יותר מחודש אחרי הגעת ניימאר. השניים נראו מתווכחים ונאבקים על הכדור לקראת בעיטת פנדל, כשבסופו של דבר קבאני, בועט הפנדלים הקבוע של הקבוצה עד אז, הוא זה שבעט – והחמיץ - למורת רוחו הבלתי מוצנעת של הברזילאי. הדיווחים סיפרו שהיה צורך להפריד פיזית בין השניים בחדר ההלבשה של הקבוצה, וברור היה באיזה צד הולכים לעמוד סילבה, מרקיניוס, דני אלבס, תיאגו מוטה ולוקאס מורה – אם הם יודעים מה טוב להם כחברים בנבחרת לאומית בה ניימאר כל כך דומיננטי, ועוד בשנת מונדיאל. אחר כך קבאני וניימאר יצאו בהצהרות, נרפות למדי, שהעניינים נופחו מעבר לכל פרופורציה, אבל הקשר ביניהם אף פעם לא היה חם – לא במובן החיובי של המילה.
ניימאר היה זה שספג את מרבית הביקורות על התקרית ההיא, גם כי הוא מושך יותר אש באופן מסורתי וגם כי ההתנהלות שלו הייתה מוחצנת יותר לעיני המצלמות - אבל גם קבאני לא בדיוק נהג שם באצילות נפש. ובכל אופן, שוב, גם על המגרש, ההיעדרויות הרבות של ניימאר, בעיקר משלבי ההכרעה של ליגת האלופות, הדגישו את העובדה שקבאני, כנראה, הוא לא האיש שיכול להוביל את המכונה הזאת לתואר הנכסף - זכייה בליגת האלופות.
שמו של קיליאן אמבאפה לא הוזכר כאן עד כה, אבל הוא הגיע לקבוצה במקביל לניימאר, במעין "השאלת קש" כדי להתמודד עם תקנות הפייר-פליי. גם מהזווית הזו, של העתיד הנושף בעורפו אם תרצו, קבאני התחיל להרגיש את הלחץ. עונה אחר כך, הגיל כנראה באמת התחיל לדבר כי קבאני סבל מפציעות שריר שונות בחלקים נרחבים שלה, ולראשונה בקריירה האירופית שלו מאז הפך לשחקן מוביל, נאלץ להחמיץ משחקים רבים. גם בעונה הזו, שתיזכר לעד כעונת אליפות הקורונה של המועדון, הוא הירבה להיפצע, ובשלב מסוים אף עורר עליו את כעס הצוות המקצועי שחשד ב"פציעות חשק". זה קרה בעיקר אחרי שמאורו איקרדי נחת במועדון, החל לקבל יותר ויותר הזדמנויות ולייצר נתונים מפחידים של יחס בין כיבושים לדקות משחק. אם עד עכשיו קבאני הסתכל על העולם שמחוץ לפ.ס.ז' דרך החלון, הרי שעכשיו הוא התחיל לראות אותו גם מכיוון הדלת עצמה. יכול להיות שה-200 העגול בטור השערים שלו בקבוצה, ב-301 הופעות בכל המסגרות, יהיה גם המספר הסופי.
מה הלאה? בינתיים הפלירטוטים הרציניים מכולם הגיעו מכיוון אתלטיקו מדריד וצ'ולו סימאונה. התחושה היא שיש משהו באש הבוערת בשניהם שיכול לעבוד יחד. הקולצ'ונרוס גם ישמחו מן הסתם להעמיד ליד התקווה הגדולה שלהם לעתיד, ז'ואו פליקס הצעיר, פיגורה מהמדרגה של קבאני, שאולי בשלב זה של הקריירה גם יוכל למחול על כבודו ולשמש כמנטור.
אלא שכרגע, במיוחד לנוכח המצב הפיזי הלא יציב שלו, דומה שגם פרישה עלולה לעמוד על הפרק. קשה להאמין שזה יקרה לפני עוד ניסיון אחד לזרוח. ימים יגידו אם והיכן יתרחש הניסיון הזה.
