בערך 40 דקות לפני שריקת הפתיחה, בזמן שהשחקנים עלו לחימום האחרון, צייץ מאור קנדיל המושעה: "חיה פצועה היא החיה הכי מסוכנת". מכבי תל אביב לא ממש פצועה, יותר חולה, אבל שחקני זלצבורג בריאים כך שחוש הריח עדיין עובד אצלם. במחצית הם הריחו את הסכנה. החיה הוכנעה.
מכבי הפסידה, אבל איכשהו יצא לקנדיל יופי של דימוי. חיה לאו דווקא במובן של כדורגל עוצמתי אלא בהקשר של יצר הישרדות. עם הגב לקיר ומטוש בפה, האלופה הישראלית הציגה רוב הזמן מאבק והתגוננות השמורים רק למי שנמצא בצרה אמיתית – החושים התחדדו, הריכוז עלה, האדרנלין זרם. אפילו שער הגיע, ואחד שהכל - ההשתחררות של מתן בלטקסה, הבישול של אילון אלמוג, ההקפצה של דן ביטון – היה יפה בו. אבל אז הגיעה הבדיקה השנייה.
מכבי כבר נכוותה מכך השבוע. כמו בבדיקות הקורונה כך גם במשחק – הבדיקה הראשונה הייתה טובה, ומכבי ירדה ליתרון במחצית, אבל הבדיקה השנייה סיפרה משהו אחר. בחיפוש אחר הנגיף יצאה קודם תוצאה שלילית ואז הרבה חיובי. בחיפוש אחרי מקום בליגת האלופות יצא בהתחלה חיובי, אבל אחריו, אחרי שאולי היו כאלה שפיתחו תקוות, בא השלילי, בהקשר של ספיגה כפולה שמוציאה את הקבוצה לאוסטריה עם סיכוי נמוך להמשיך לליגת האלופות.
כבר התבלבלנו עם כל השלילי/חיובי, אז אפשר לומר באמצעות מילים אחרות: למכבי יש דברים טובים לקחת מהמשחק הזה. לאו דווקא לגומלין אלא בכלל לעונה. הסימנים האלה – לא שיעול או חום אלא בעיקר יצירתיות – מגיעים מהחלק ההתקפי. אלמוג הרשים, מאוד, וטל בן חיים שהיה מסוכן כשנכנס, הזכיר אולי בפער הראשונה מאז החזרה את הדברים שעשה בעבר. ומעל כולם, ללא ספק, ניצב דן ביטון שמחפש כל הזמן את השער ויכול לאיים גם במסירה וגם בבעיטה. ביטון, לפחות כרגע, הוא המועמד המוביל לתואר הרכש הישראלי של העונה.
אז נצפו סימני חיים בחלק ההתקפי. כמה מפתיע, כשמצרפים שחקנים חדשים אפשר לעשות דברים יפים. בחלק האחורי, לעומת זאת, לא צורף אף אחד, היו רק עזיבות, וכך זה גם נראה. לא מדובר ספציפית על המשחק הזה, כיוון ששחקנים כמו דומיניק סובוסלאי (יעבור בשנה הקרובה תמורת עשרות מיליונים) ופטסון דאקה הם באמת ברמה גבוהה, אלא במובן הרחב יותר. כן, היו דברים טובים אתמול בערב, אבל שאף אחד לא יסתנוור, כמה נורות אזהרה המשיכו להבהב.
איתן טיבי ושרן ייני דווקא עשו את העבודה, אבל בלי שלושת הזרים המצטיינים מהעונה שעברה מכבי פגיעה מול כל יריבה. לשניים, אנדרה ז'ראלדש וז'איר אמאדור, לא הגיע מחליף, ונדמה שעל השלישי, אנריק סאבוריט שלא שיחק בגלל הנגיף, יורגוס דוניס בונה לא מעט כבלם, מהלך ששם את אופיר דודזאדה בהרכב. מכבי דייקה רק בשתי הגבהות מתוך 11, אבל בעיית המגינים, גם בן ביטון בימין וגם דוידזאדה בשמאל, היא קודם כל הגנתית. בשער הניצחון של זלצבורג דוידזאדה פשוט נעצר, בלי שום סיבה נראית לעין, כאילו קרן לייזר דמיונית הקפיאה אותו לכמה שניות.
דוניס אמר לפני המשחק שהמצב אינו תירוץ. זו הייתה הגישה הנכונה, אבל כן צריך לתת לו הנחות. לאוסטרים היו אפשרויות לשנות, ושינוי כזה, הכניסה של סקו קוייטה, היה משמעותי. לדוניס לא היו הרבה ברירות ועדיין, אם איתי שכטר לא ממהר מול השוער, מכבי הייתה יוצאת מהערב הזה טוב בהרבה. אותו דבר אם השופט מייקל אוליבר היה נוהג אחרת. בפעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר "באנגליה לא שורקים על זה", תיזכרו באוליבר בבלומפילד.
ולדימיר איביץ' היה מאמן מושלם עבור מכבי, לליגה. במשחקי נוקאאוט הקבוצה שלו נראתה אחרת. אתמול, אגב, הוא הודח עם ווטפורד בגביע הליגה על-ידי ניופרט מהליגה הרביעית. דוניס עוד לא ניצח פה משחק ליגה, אבל הקבוצה מוכנה למשחקי נוקאאוט. זה נכון גם להפסד אתמול.
האם זה יעזור בגומלין? הסיכוי לא גדול, אבל בכדורגל בצל הקורונה אי אפשר לדעת. מספיק ששחקן זלצבורג אחד נדבק, אחריו רוב הקבוצה, והנה מגיע הפסד טכני ו-2:4 למכבי בסיכום. עם נתוני התחלואה בישראל כבר לא נופתע מכלום. בעצם מהחתמות חדשות אולי כן.
