צפו בראיון עם שלוש הנשים שעשו היסטוריה
(צילום ועריכה: עוז מועלם )
לראשונה בתולדות הספורט הישראלי, שלוש נשים מכהנות בתפקידי יו"ר במינהלת ובאיגודים. למרבה ההפתעה, היה קל לתאם איתן פגישה משולשת. יו"ר מינהלת הנשים בכדורסל, הילה קניסטר בר־דוד, יו"ר איגוד ההתעמלות כנרת צדף ויו"ר איגוד הכדורמים רויטל כהן־גלוסקא התייצבו ברצון לשיחה משותפת על המקצוע.
"זה אולי ההבדל בינינו לבין הגברים", מסבירה צדף. "אנחנו לא עסוקות בלדבר על עצמנו. יש לנו בדיחה במשרד על איך גברים בספורט אומרים כל הזמן 'אני ואני'. אם תספרו תגלו שהמון".
כהן־גלוסקא: "ככה גם בחרתי את מאמן נבחרת הנשים בכדורמים: הגבר הראשון שלא אמר רק 'אני', זכה בתפקיד".
קניסטר בר־דוד: "אנחנו באות ממקום של לשנות סדרי עולם ולא ננוח עד שזה יקרה".
השלוש, שפועלות בשדה גברי מאוד, הגיעו נחושות לומר את שעל ליבן. כהן־גלוסקא וצדף היו ספורטאיות פעילות. קניסטר בר־דוד הגיעה לספורט רק לפני שמונה חודשים. "הגעתי לאחר שנים רבות של עיסוק בקידום מעמד הנשים. יום אחד הגיעו אליי ואמרו לי שמינהלת הנשים בכדורסל מדממת, עם רגל אחת בקבר. מתוך אחריות כלפי נשים, בעיקר כשאני רואה את חוסר השוויון הצורם, הלכתי על זה. אני רק כחצי שנה בתפקיד, אבל לא אוותר".
צדף: "אני בת למורה לחינוך גופני והספורט זרם בבית שלנו, כחינוך ואז ככלי בדרך למטרה. שיחקתי בנבחרת ישראל בכדורגל, אבל עניין אותי מה שמעבר. הניהול, הבנייה, תקציבים, רווחת הספורטאים וקידום נשים. התחלתי מחצי משרה במרכז הפועל לצד היותי מורה, עד שהגיע המנכ"ל יורם אורנשטיין ואמר לי: 'או משרה מלאה או כלום'. ההורים שלי חשבו שלא כדאי שאעזוב את משרד החינוך, אני חשבתי אחרת. בסוף זה הדבר הכי טוב שקרה לי. משם גם הגעתי לתפקיד באיגוד".
כהן־גלוסקא: "גדלתי בקיבוץ, להורים שעסקו בכדוריד. התחלתי בשחייה ובגיל 24 הגעתי לווינגייט. כשראיתי את הבנות משחקות כדורמים, הלכתי לשחק איתן. בהמשך ניהלתי את נבחרת ישראל וכשהיו"ר התפטר, הציעו אותי לתפקיד. כבר ארבע שנים אני עושה שם סדר".
"אי־השוויון זועק לשמיים"
בספורט הישראלי אתן היוצאות מן הכלל.
קניסטר בר־דוד: "נשים חוששות, אומרות שזה עולם גברי, שוביניסטי, אגרסיבי. ממתגות את זה וזה לא נכון. לכן דרושות נשים חסרות פחד ואנחנו כאן כדי לעשות את השינוי".
כהן־גלוסקא: "בהתחלה לא היה לי נוח בתפקיד. חשבתי שבראש צריך לעמוד עו"ד או איש עסקים ש'עשה משהו בחיים'. מי אני שאבוא להילחם על תקציבים. כולם היו גברים חזקים שרגילים לעשות מה שבראש שלהם, וזה היה לקפוץ ראש לבריכה".
צדף: "עכשיו אולי מתחילה להתאסף נבחרת אחרת. בעבר, נשים חשבו בקטן. בישראל נהוג לתת לנשים פירורים ושהן תשבנה בשקט. אנחנו היום לא מסתפקות בפירורים - או הכל או כלום".
השאלה היא האם שוויון בין ספורט גברים לנשים בכלל אפשרי, גם ב־2020?
צדף: "כשחוקקו את חוק ייצוג הולם, לא היו מספיק נשים ליישם אותו בהנהלות. מצאתי את עצמי יושבת כמעט בכל איגודי הספורט, כי נשים לא היו מוכנות להגיע. בסוף אמרתי שזה לא הגיוני. צריך נשים שיבואו לתפקידים הבכירים".
קניסטר בר־דוד: "בישיבה בטוטו אמרו לי: 'אף אחד לא צופה בכן', ועניתי: 'תנו לנו תקציב זהה ואני מבטיחה שיצפו'. לא ביקשנו יותר רק להתחיל בשוויון ואז תראו למה אנחנו מסוגלות".
צדף: "יש הרבה הצקות. בהתחלה הייתי עושה את עצמי לא שומעת, עד שיום אחד אמרתי שאני מחזירה. שיפחדו ממני, שלא ידברו איתי. מי שחושב שאי־אפשר שיהיה שוויון הוא מהדור הישן".
קניסטר בר־דוד: "הפערים הם בשעות שידור, במגרשים, בשעות הלא סבירות שנשים מקבלות. אלה פערים יותר משמעותיים מכסף הגישה, כאילו עושים לנו טובות. אין שוויון במדינה הזאת. אתה יודע איך נראה חדר הלבשה לשופטות? אי־השוויון זועק לשמיים".
5 צפייה בגלריה
העפילה לשתי אליפויות אירופה רצופות. נבחרת הנשים של ישראל בכדורמים
(צילום: איגוד הכדורמים)
צדף: "בשבוע שעבר הייתה לנו תחרות התעמלות בינלאומית ראשונה בזום. הייתי צריכה להתחנן שישדרו, וזה כשאנשים צמאים לספורט".
יש עליכן יותר ביקורת מאשר אם גבר היה מכהן בתפקיד?
כהן־גלוסקא: "בטח. אני מקבלת פידבקים מגברים שאני מקדמת רק אג'נדה נשית. הם לא מצליחים להבין שזו אסטרטגיה של המדינה, לא שלי".
קניסטר בר־דוד: "ממני קצת חוששים כי אני עונה ולא נותנת לזה מקום. אבל כשאתה יושב מול גורם ממשלתי ורואה את הזילות וחוסר הרצון לתרום לספורט הנשי את זה צריך לשנות".
צדף: "אצלי זה חדש להם שאישה מנהלת ויכולה לשלוט באיגוד".
"לינוי אשרם כמותג ולא אנה ואלזה"
האג'נדה לקידום ספורט נשי לא מצטמצמת לגופים שבאחריותן. "הייתה פריצת דרך עם 'אתנה', אבל עד שלא נחנך מלמטה, לא יהיה שוויון", אומרת כהן־גלוסקא. "זה צריך להתחיל מחקיקה. למשל, שעירייה שמקימה מתקן תהיה חייבת לחתום חוזה מול המדינה על הקצאת שעות שוויונית לגברים ולנשים".
קניסטר בר־דוד: "משרד הספורט צריך להבין את הפערים. כדורסל גברים, למשל, מקבל בין 14 ל־20 מיליון שקל בשנה, ואילו כדורסל נשים שישה מיליון, וזה אחרי בג"ץ".
צדף: "אשמח כשאראה בנות שלא ירצו חולצות של אנה ואלזה, אלא של לינוי אשרם. שירצו מותג של ספורטאית, כמו הילדים בגנים שמגיעים עם חולצות של מסי ורונאלדו".
נראה שנשים פחות רוצות להגיע לספורט עוד מגיל צעיר.
כהן־גלוסקא: "זה קשור לחינוך בבתי הספר. צריך לחנך שם נשים להיות עם שרירים וכתפיים. להיות מנהיגה בגיל צעיר ולא לתת לגברים כוחניים להשתיק אותה".
קניסטר בר־דוד: "רציתי להביא קבוצות כדורסל לדבר בבתי ספר עם תלמידים ותלמידות, אבל אין אישור ממשרד החינוך. אני מקווה שהבת שלי תגיע לספורט במקום להיות בטיק־טוק".
צדף: "נשים לא מגיעות לספורט כי המגרשים גרועים ואין אופק. תראה מה קורה בכדורגל הנשים בארה"ב. אם אני אצליח להשיג לנערות מלגה לתואר ראשון, להראות לה שיש לה אופק, היא תגיע לשם".
