ישראל יכולה לסכם בגאווה את ההישגים שלה בענפים האולימפיים בשנת 2020. להגשמת מטרת העל - התוצאות באולימפיאדה עצמה - ניאלץ לחכות לקיץ הקרוב בגלל הקורונה, אבל בינתיים אנחנו נהנים מהפגזת מדליות ושיאים. ולמרות שהיו ענפים שונים ומתחרים מגוונים, אי אפשר להתעלם מהסיפור יוצא הדופן שמאחד את רוב ההישגים - הצלחה של נערות צעירות שעושות בית ספר למתחרות ומוכיחות שוב את הכוח הנשי בספורט הישראלי.
ההישגים של הספורטאיות הצעירות
אתמול הצטרפה לרשמה ליהיא רז (17). אחרי שהפכה בשבוע שעבר למתעמלת המכשירים הישראלית הראשונה שמשיגה כרטיס למשחקים האולימפיים מאז לונדון 2012, היא התעלתה על עצמה כשהפכה לישראלית הראשונה שזוכה במדליה באליפות אירופה לנשים, עם הארד בתרגיל הקרקע (שבו ארטיום דולגופיאט הביא זהב לישראל באליפות הגברים). רז הציגה תרגיל כמעט נקי לגמרי מטעויות, הפגינה המון ביטחון עצמי ועם ציון של 12.750 נקודות עלתה לפודיום. "אני מאוד שמחה ומתרגשת", היא אמרה בסיום, מתקשה למצוא מילים.
מורן קלפנר, המאמנת שהובילה את רז להישג ההיסטורי: "מי היה מאמין, אני נשבעת שאפילו לא חלמתי שזה יקרה. אנחנו עובדות קשה, אבל עדיין אין לה אפילו יום אחד בשבוע של שני אימונים. ליהיא נותנת את הלב גם בארבע שעות אימון, והנה, זה עובד. יש לה אופי מיוחד, והיא מצטיינת בתחרויות גדולות. יש עכשיו בענפים רבים דור חדש ומאוד מוכשר של ילדות, שעובדות עם מאמנים טובים, וגם הדור המנוסה יותר נותן להן את הבמה".
מסומנות מגיל צעיר
כאמור, רז היא רק האחרונה בשרשרת של בנות גילה שהצליחו בגדול לאחרונה, כאלו שכבר מוכנות לטוקיו, ואפשר להתחיל לבנות עליהן כספורטאיות בשלות יותר שיוכלו להצטיין גם בפריז 2024: מדובר באלופת אירופה הטרייה בטאקוונדו אבישג סמברג (19), המתעמלת האמנותית ניקול זליקמן (19) שסיימה חמישית באליפות אירופה ומתקדמת בעקביות, השחיינית אנסטסיה גורבנקו (17) שמנפצת בקביעות את שיאי ישראל, וכמובן בנות נבחרת ההתעמלות שזכו באליפות אירופה בקרב-רב - אופיר דיין (21), יאנה קרמרנקו (18), יוליאנה טילגין (18), שי בן־רובי (18), קארין וקסמן (18) ובר שפושניקוב (21). ואל תשכחו את הג'ודאיות בנות ה־20 גפן פרימו וענבר לניר, ואת לינוי אשרם שבסך הכל בת 21.
אם מביטים לעומק, מוצאים את הבסיס להצלחה הרוחבית - מעבר לאופי המיוחד של כל אחת מהספורטאיות, מדובר גם באיתור מוקדם ועבודה מגיל צעיר מאוד בתנאים משופרים מבעבר, הכוללים תשתיות ושיטות אימון חדשות.
מי שנמצא לצד לוחמת הטאקוונדו סמברג מתחילת הקריירה - עוד מהחוג שאליו הצטרפה בכיתה א' - הוא מאמן הנבחרת יחיעם שרעבי. "מהרגע הראשון שראיתי את אבישג סימנתי אותה", הוא אומר, "היא ווינרית בנשמה ויש לה יכולות פיזיות ומנטליות גבוהות מאוד. אני זוכר תחרות אחת בווינגייט, כשהיא הייתה בת 10 - אבישג הפסידה, ואמרה לאבא שלה שהיא רוצה לחזור הביתה לגדרה ברגל. אמרתי לה: 'כל אחד מפסיד', אז היא ענתה לי: 'אני לא כל אחת, אני לא מפסידה אף פעם', ואז ידעתי שיש כאן משהו שונה מאחרים".
יש היבטים נוספים שהובילו להצלחת הדור הצעיר?
"התשתיות בארץ משתפרות עם הזמן, ובמעבר מהנוער לבוגרים עובדים על הרבה דברים טכניים - כך שספורטאים מגיעים יותר מוכנים לבוגרים".
מאמן נבחרת הנשים בג'ודו שני הרשקו: "את הדור הנוכחי טיפחנו במשך הרבה זמן. הוא היה מסומן בעיקר לפריז 2024, אבל חלק מהבנות התחילו לפרוץ עכשיו. זה קרה כי הגדלנו את כמות הפעילות, ויש לנו אקדמיה לגילי 18-14 שהיא בסיס מקצועי חזק ומתאמנת במקביל לנבחרת הבוגרת. הבנות מקבלות תנאים מעולים לאורך שנים ברמה המקצועית והרפואית, והעומק מטורף. החשיפה שלהן הייתה צריכה להיות אחרי טוקיו, אבל אנחנו כבר רואים עשרות מדליות בגילים הצעירים".
וההצלחה לא מוגבלת לג'ודו.
"אני לא רואה בגיל מגבלה, וגם הספורט הישראלי צריך להפסיק לחשוב במושגים של צעיר או מבוגר ביחס להישגים. יש אלופות עולם בנות 18".
"יש לנו מזל"
בשחייה גורבנקו בולטת מעל כולם כבר מספר שנים, ותתחרה בטוקיו בשלושה משחים, אבל יש סביבה לא מעט שחייניות מוכשרות עם תוצאות מצוינות, כמו לאה פולונסקי ואביב ברזלי בנות ה-18, וגם דריה גולובטי בת ה-15, שסביבה קיימת אמונה שתהיה חלק מנבחרת השליחות בסגנון חופשי כבר בטוקיו.
"אני אהיה כן ואגיד שיש לנו מזל", אומר מאמן נבחרת השחייה אהוד סגל, "כי כישרונות כאלה הם לא משהו שנתקלים בו לעיתים קרובות. בעבר, דווקא בגיל צעיר היינו 'שורפים' את השחייניות המוכשרות. שמות כמו ורד בורוכובסקי ועדי ביכמן נעלמו בגיל מוקדם, כשכל הלחץ היה עליהן, אבל מה שהשתנה זה שיש כמה בנות ביחד, וגם המערכת יותר חכמה בהתנהלות. הלחץ לא השתנה, אבל הן יודעות עכשיו שהתהליך לא נגמר בגיל 18-17".
