"כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים". נעשה את זה פשוט. גלים = גלי הקורונה. חזקים מתגלים = אלו שהתחסנו. לא, לא בחיסון המדובר, זה שעליו חשבתם. הוא לא מגיע בצורת מזרק וגם לא היינו צריכים לחכות לו כל התקופה. הוא תמיד היה שם, חיכה שתשתמשו בו. אני מדבר כמובן על החיסון המנטלי, על חוסן מנטלי.
אם מישהו חשב שכשהחיסון הגיע הקורונה תצא מחיינו – זה לא יקרה. אם יש כאלה שחשבו שהכל הולך לחזור לקדמותו גם כשהיא תיגמר טועה ומטעה. העתיד לא ברור. מי יודע מה יכול להיות בעוד חודש? בעוד חצי שנה ובעוד שנה? ודברים רבים אליהם התרגלנו בתקופה זו הולכים להישאר כאן.
ספורטאים רבים, אנשי מקצוע, בעלי עסקים ותכל'ס, רוב בני האדם נתקלו בקורונה שהשביתה את כל מה שהם היו רגילים אליו. סגרים שסגרו אנשים בביתם, בידוד אחר בידוד וכמובן הקורונה עצמה שלא פסחה על כל מי שבא בקרבתה. גם אם קוראים להם כריסטיאנו רונאלדו, זלאטן איברהימוביץ', קווין דוראנט או נובאק ג'וקוביץ'.
למעשה היא לא הבחינה בין אדם לאדם, אבל נתנה לנו את האופציה להבחין בין אלו שהתמודדו איתה והסתגלו אליה, לאלו שהרימו ידיים מראש. מה שגרם להבדל הוא החוסן המנטלי - אותו החיסון עליו דיברתי בהתחלה. זה שממש לא מגיע בצורת מזרק, אבל החומר שהוא מביא עימו גורם לאלו המגלים אותו להסתגל לכל דבר ולכל שינוי.
חוסן מנטלי הוא היכולת להתמודד עם משהו שקרה בעל כורך. כלומר לא משהו שהתכוננת אליו, היכולת להסתגל למצב חדש שלא ידעת לפני ואין כמו הקורונה כדוגמה להמחשת החשיבות העצומה של החוסן המנטלי, בטח ובטח בקרב ספורטאים שחוו שינויים רבים בתקופה זו - אין יותר קהל במגרשים, קפסולות למינהם, תקופות של בידוד וסגרים בצורת גלים שבאים והולכים וכשאתה בטוח שהם לא יחזרו הנה מגיע עוד גל ענק לכסות את כל הביטחון שידענו.
הקורונה כמשל להזדמנות. "If opportunity doesn’t knock build a door". ובמקרה של הנגיף, ההזדמנויות לא מפסיקות לטקטק. רק תהיו מוכנים כשהם יגיעו. הזדמנות הרי, חייבת לפגוש מוכנות. הקורונה, על כל גליה, ממחישה בצורה הטובה ביותר את החשיבות העצומה של תכונה זאת. רבים האנשים שיכולים לחלק את חייהם ללפני הקורונה ולאחריה.
בחרנו בקורונה? לא. צפינו לסדר גודל כזה? לא. היינו מוכנים לגל הראשון? לשני? לא. לשלישי שבא עלינו לטובה/לרעה(תלוי בכם, אם עוד לא הבנתם)? לא.
היכולת להסתגל לקורונה, היוותה יתרון עבור כל מי שראה קושי והתמודד איתו. יש את אלו שהסתגלו וזיהו את ההזדמנות על ההתחלה, יש את אלו שדחו ודחו ולבסוף הסתגלו, ויש את אלו שעד היום לא הסתגלו למצב והם עדיין במצב "המאשים".
המאשימים את העטלף, את הסיני, את הממשלה, את כל העולם, מלבד את מי? את עצמם. כן, אם לא הסתגלתם לקורונה ועדיין אתם במצב של להאשים, כלומר לא הסתגלתם, כלומר לא גילתם חוסן מנטלי, תאשימו את עצמכם.
למה? כי כמו בכל דבר בחיים, בידכם הבחירה. הקורונה היא מצב נתון. לכן כל מה שנותר לנו היא היכולת לבחור. לבחור להתמודד, להסתגל. או להרים ידיים ולפרוש, "להאשים". כי הכי קל זה להאשים. אך צריך לשים לב מי המנצח בסוף. המנצחים הם אלה שהסתגלו והתמודדו. המפסידים טבעו ואם הם לא ירימו את הראש בזמן יגיע עוד גל גדול.
חשוב לזכור שהחוסן המנטלי היה קיים ואף חשוב מאוד עוד לפני הקורונה. מה שהקורונה עשתה, בדיוק כמו שעשתה בתחומים רבים אחרים, כמו הטכנולוגיה (מישהו אמר זום?), היה זירוז העניין והחשיבות. הרי בני אדם וספורטאים בינהם תמיד גילו חוסן מנטלי לשינויים שהתבצעו ועדיין מתבצעים במהלך הקריירה שלהם וכמובן גם, במהלך משחקים ותחרויות.
היכולת להתמודד ולהסתגל לפציעות, העברות ונסיעות מקבוצה לקבוצה, ממקום למקום, קהל, שופטים, מאמנים והרשימה עוד ארוכה, תמיד היוותה דבר חשוב ומכריע, כי כמו שישנם ספורטאים שחוו פציעה וגמרו קריירה כי כנראה "פציעתם המנטלית" הייתה חמורה יותר, ישנם כאלה שחזרו מפציעות טובים וחזקים יותר.
וכמו שהקורונה גרמה לספורטאים רבים לשבת בחוסר מעש, היא גרמה לרבים אחרים לצבור יתרון על פניהם ולנצל את כל הזמן שהתפנה לאימונים וללמידה ובגדול, לניצול המצב, ניצול ההזדמנות. ההזדמנות לפתח חוסן מנטלי ואם עוד לא פיתחתם חוסן שכזה ואתם "מחכים לחיסון שיגיע גם אליכם", תנו לי לגלות לכם, החיסון מחכה לכם מיום היוולדכם, והתמודדויות עם מצבים חדשים תמיד ימשיכו לקרות ואתם חייבים לדעת להסתגל ולהתמודד איתם.
הכותב הוא מאמן מנטלי של ספורטאים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
