צבע אדום וטיול לדרום. שתי סיבות שגרמו לי לפספס שמונה עשר שערים מהגדולים, החשובים והמשמעותיים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. שני אירועים שבגללם ראיתי משחקים מוקלטים בפעמים היחידות בחיי. שני משחקים ששינו את תפיסת הכדורגל העולמי, את גרמניה וברזיל, את באיירן מינכן וברצלונה.
ימי מבצע "צוק איתן", ואני נמצא כמדריך בקורס מדריכים של תנועת נוער באנדרטת הנח"ל, סמוך לפרדס חנה. בין שעות שינה מעטות לפעולות וליווי אישי של חניכים, אני עוקב והולך לראות בקיוסק את המשחקים. חשוב לציין שהפעילות הצבאית כולה מתרחשת ברצועת עזה. אזעקות נשמעו בתל אביב וירושלים, אבל לצפון זה נראה כתרחיש דמיוני.
רגע לפני שריקת הפתיחה אני מעיף מבט בטלפון ומגלה בהרכב של ברזיל את ברנרד במקומו של ניימאר שנפצע ברבע הגמר מול קולומביה. בעודי מספר על כך לחבר תוך כדי הליכה לקיוסק הידוע, התרחיש הדמיוני הפך למציאות. צבע אדום בפרדס חנה. הדבר הראשון שעושים זה לרוץ ברחבי יער האנדרטה ולהביא את כל החניכים לאזור מוגן, בקרבת הקיוסק, מתחת למבנה הבטון. בכי של ילדות בנות 14 שחוו זה עתה את הצבע האדום הראשון בחייהן, משולב עם צעקות ובלאגן היסטרי. לאחר ספירת כל החניכים ו-וידוא שהייתה נפילה בשטח פתוח באזור זכרון יעקב, אנחנו מחכים עד שירשו לנו לשחרר את החניכים לישון. הקיוסק כבר סגור, והשופט שורק לפתיחת המשחק. לעזאזל, אני חושב לעצמי, חצי גמר מונדיאל ואני עסוק בלהרגיע עשרות ילדים מאזעקה.
את מה שקרה בדקות שלאחר מכן אף אוהד כדורגל לא ישכח לעולם. הטלפון לא הפסיק לרטוט, אפליקציית התוצאות בסמארטפון ממשיכה להשמיע קולות תרועה של אוהדים ושריקות. אני מעדכן את החבר שלצידי בתוצאה כמעט בכל חמש דקות. זה לא הגיוני, אנחנו חושבים, יש כאן טעות. 18 של טירוף והגרמנים מובילים 0:5 על ברזיל? על מארחת הטורניר? אני בטוח שתכף אקבל התראות על תיקונים, שערים בנבדל והתוצאה תשתנה ל-0:0 או אולי 0:1, במקסימום.
היו הרבה שגיאות באותו לילה בהגנה הברזילאית, אבל בטלפון שלי הכל היה נכון. 1:7. 1:7 מהדהד שלא יישכח לעולם. מאותו יום ואילך, כשתשאל חבר כמה נגמר משחק כלשהו והוא יענה: "1:7", זה יזרוק אותך ישר חזרה לאותו ערב קיץ חם, למינייראסו האכזר. מאז, 1:7 זו התוצאה ששייכת למשחק אחד ויחיד.
לא האמנתי שזה יכול לקרות לי שוב. איך לא ראיתי שהיקום שולח לי אותותיו, זועק לי: "אתה עומד לפספס את המשחק הכי מטורף אי פעם ששוחק בלי קהל!" ברוב טיפשותי נגררתי לראות מטר מטאורים בבורות לוץ, קרוב למצפה רמון. מקום ללא קליטה, אין מנוס מלעלות על ההר הכי גבוה באזור ולחפש פס קטן של אינטרנט בטלפון. קרוב לחצות אני מקבל את הבשורה - הגרמנים שוב מאמללים קבוצה, לא סתם קבוצה, קבוצה של השחקן הטוב בהיסטוריה (טוב, זה כבר עניין של טעם). 8 כדורים שפעם אחר פעם נמצאים ברשת של טר-שטגן. השפלה היסטורית שתשנה את מועדון הכדורגל של ברצלונה לעד.
השפלות היסטוריות ששינו את חוויית הכדורגל שלי לעד. איך אוכל ללכת לאירועים מבלי להחמיץ חצי גמר צ'מפיונס? איך אצליח לסיים מבחן באוניברסיטה בזמן כדי להספיק לראות את המשחק שאני כל כך רוצה? איך אני גורם לגרמנים לרחם על קבוצות (ועליי), ולהסתפק בשישה שערים, רק כדי שמצפון הצפייה שלי בכדורגל יהיה נקי? אם יש משהו שאני בטוח בו, זה שבפעם הבאה שבאיירן מינכן או נבחרת גרמניה ישחקו בזמן מבצע צבאי או בזמן שאני מחפש כוכבים בשמיים, אני אדע לנווט את עצמי לכורסה בממ"ד ולראות את הכוכבים האמיתיים עושים היסטוריה על הדשא ולא שם במרומים. בפעם הבאה, אני מבטיח שאני לא אפספס אפילו שער אחד.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
