(צפו בשעריו של מיפסוד במדי מלטה)
לכאורה לא קרה שום דבר משמעותי בכדורגל העולמי ביום רביעי השבוע. זה היה יום של משחקי ידידות חסרי משמעות בתקופת קורונה, שאחד מהם, זה של ישראל מול נורבגיה, בכלל בוטל.
ובכל זאת היה משחק אחד שהעמיד מדינה שלמה על הרגליים. משחק שבו האומה נפרדה מגדול שחקניה בכל הזמנים, שהחליט לפרוש מהנבחרת הלאומית בגיל 39 ואחרי 20 שנה בשורותיה.
נכון, מדובר בסך הכל במלטה, אותו אי קטן באמצע הים התיכון, באמצע הדרך בין איטליה ללוב, האי שהנבחרת הלאומית שלו נחשבת לאחת החלשות באירופה.
כאשר מייקל מיפסוד אומר שלום לחולצה האדומה, זה לא עניין של מה בכך באי. כי אנחנו מדברים על גדול שחקני מלטה בכל הזמנים, שיאן ההופעות והשערים בנבחרת, והאיש שלפני 13 שנה קיבל מעיתון הספורט האיטלקי "גאזטה דלו ספורט" את הכינוי המחייב "המסי של מלטה". וכמה כאלו אתם מכירים?
נוהגים לגחך על הכדורגל המלטזי, על הרמה הנמוכה, ההפסדים המרובים ואפילו על הקבוצות עם השמות המשונים. מכירים את ביריקירקרה?
אבל מייקל מיפסוד הוא אגדה אמיתית, ולא רק במלטה. גובהו 1.64 מטר, ולכן מכונה "מוסקיטו" (היתוש), אבל כל מי שראה אותו בפעולה יודע שמדובר בכדורגלן מחונן, וככינויו כן הוא: מהיר, תזזיתי - ועוקצני.
המשחק ביום רביעי מול ליכטנשטיין אורגן במיוחד עבורו, כדי לחגוג עימו את ההופעה ה-143 והאחרונה בנבחרת. לפני תחילת המשחק הוא קיבל חולצה ממוסגרת בטקס מרגש באיצטדיון הלאומי בבירה ואלטה.
ואז, חמש דקות משריקת הפתיחה קרה הדבר הכי צפוי: מיפסוד הבקיע. חבריו לנבחרת הרימו אותו על הכתפיים ומיפסוד הנרגש לא יכול היה לעצור את הדמעות. זה היה השער ה-42 שלו במדים הלאומיים.
טוב, אי אפשר להשוות את החגיגה באצטדיון טה-קאלי, ללא קהל ביציעים, לזו שהייתה במרקאנה כשפלה הבקיע את השער ה-1,000 שלו ב-1969, אבל מבחינת מיפסוד עצמו לא היה הבדל גדול.
רק כדי להבין, מיפסוד כבש בקריירה שלו בנבחרת כמעט כפול ממספר השערים של השני בדירוג ההיסטורי, כרמל בוסוטיל האגדי, שהבקיע 23 שערים. מלטה היא נבחרת שכמעט תמיד מפסידה וממעטת להבקיע. ולכן מאזן של 42 שערים ב-143 משחקים הוא מדהים.
מיפסוד הבקיע לא מעט שערים היסטוריים במהלך 20 שנותיו בנבחרת ואחד הראשונים שלו היה מול נבחרת ישראל, במוקדמות יורו 2004. הנבחרת של אברם גרנט נאלצה אז לקיים את משחקי הבית מחוץ לישראל, בשל המצב הביטחוני, והמשחק מול מלטה התקיים באנטליה.
חיים רביבו העלה את ישראל ליתרון מוקדם, אבל אז מלטה עשתה מהפך, עם שערים של מיפסוד וקראבוט. 11 דקות לפני הסיום הגיע פיני בלילי, השווה ל-2:2 ומנע את אחד ההפסדים המבישים ביותר בהיסטוריה של נבחרת ישראל. אגב, זו הייתה הנקודה היחידה של מלטה באותו טורניר מוקדמות, בו הפסידה בכל יתרמשחקיה.
את השיא האישי שלו רשם מיפסוד במרץ 2008 כאשר הבקיע חמישייה בניצחון 1:7 על ליכטנשטיין. זהו כמובן הניצחון הגדול ביותר של מלטה בתולדותיה, מאז שהחלה לשחק ב-1957. והוא הבקיע לא רק נגד נמושות. בין יתר השערים שלו במדי הנבחרת יש כיבושים מול קרואטיה, אוסטריה, צ'כיה ויוון.
ב-2013 הוא הבקיע את השער היחיד בניצחון 0:1 על ארמניה, ניצחון החוץ היחיד של מלטה במוקדמות המונדיאל. מבחינתו אותו ניצחון הוא אחד הזיכרונות הכי גדולים בקריירה. "זה לא סוד שלמלטה אין הרבה הצלחות בזירה הבינלאומית", הוא אמר השבוע באחד מאינספור הראיונות שהעניק לתקשורת המקומית. "אבל זה מעולם זה לא גרם לי להפסיק לרצות ולשחק בנבחרת. זו תמיד הייתה גאווה ללבוש את החולצה האדומה וגם היום בכל פעם שזה קורה, יש לי עור ברווז".
"כשאתה משחק בנבחרת כמו מלטה, זה תמיד מאבק, אבל זה מה שמחזק אותנו כקבוצה. הרגעים האלו, שבהם אתה חייב לחרוק שיניים, לנצל את מעט ההזדמנויות שיש לך, להוציא מהם את המיטב".
מיפסוד הוסיף שהוא תמיד ניסה לתת השראה לשחקנים הצעירים במלטה, שיאמינו שאפשר להצליח גם אם נולדת במדינה כדורגל ננסית. עובדה, הוא עצמו ניפץ את תקרת הזכוכית הזו והפך לכדורגלן מקצועני בגרמניה ובאנגליה.
כשהיה בן 20 החתימה אותו קייזרסלאוטרן. במהלך שלוש השנים שלו בגרמניה הוא רשם 21 משחקים בבונדסליגה וכבש שני שערים. אמנם לא הצלחה מסחררת, ועדיין היה המלטזי הראשון ששיחק בליגה הגרמנית.
"האווירה הייתה מדהימה" הוא נזכר. "השחקנים ששיחקתי איתם ונגדם היו מהרמה הגבוהה בעולם. ולשחק לעיני 50 או 60 אלף צופים היה פשוט מטורף, לעומת הכמה מאות שהייתי רגיל אליהם במלטה".
אחרי גרמניה מיפסוד הצפין לנורבגיה, ובמדי לילסטרום הוא פרח. הוא היה מלך השערים של הקבוצה ונבחר ב-2006 לזר הטוב בליגה הנורבגית. אבל השיא היה עדיין לפניו. ב-2007 מייקל הגשים חלום והגיע למולדת הכדורגל, כשחתם בקובנטרי. אלו היו שנתיים מוצלחות והוא הבקיע במהלכן 16 שערים ב-86 משחקים.
חולל סנסציה שכל העולם דיבר עליה
ובכל התקופה הזו היה רגע אחד גדול, שאין חובב כדורגל מלטזי שלא מכיר. וזה קרה ב-26 בספטמבר 2007. קובנטרי הגיעה לאולד טראפורד, למשחק במסגרת גביע הליגה, מול מנצ'סטר יונייטד הגדולה, אלופת אנגליה, שבסיום אותה עונה גם זכתה בליגת האלופות. קובנטרי הקטנה ניצחה 0:2 ואלכס פרגוסון נראה בהלם על הספסל כאשר "היתוש המלטזי" עקץ אותו פעמיים.
"פרגי" נזכר לפתע ששמונה שנים קודם לכן הגיע אליו למבחנים שחקן אלמוני ונמוך קומה ממלטה, והוא החליט לוותר עליו. כן, זה היה מייקל מיפסוד בן ה-19 שחלם לשחק במדי הקבוצה אותה הוא אוהד מאז שהיה ילד. מיפסוד לא זכה לשחק במדי השדים האדומים – אבל לפחות הבקיע נגדה וניצח אותה.
כל העולם דיבר אז על הסנסציה, ובעקבות אותו משחק בלתי נשכח זכה מייקל מיפסוד בכינוי "המסי של מלטה".
ב-2009 מיפסוד חזר הביתה, אבל הייתה לו עוד גיחה אחת לחו"ל. זה קרה כעבור ארבע שנים כשניסה את מזלו בליגה האוסטרלית. הוא חתם במלבורן הארט, אבל אחרי מספר חודשים החליט שלא מתאים לו לחיות בצד השני של העולם. מלטה קראה לו לחזור.
הוא הוליך את ואלטה לשתי אליפויות, ב-2016 וב-2018 ואחרי שנתיים נוספות במדי בירקירקרה (כן, הוא שיחק שם) מיפסוד בן ה-39 חתם לפני שלושה חודשים בסיירנס ("בנות הים"), קבוצה שמייצגת כפר דייגים קטן בצפון-מערב האי ושעלתה רק לפני שנה לליגה הראשונה. מדהים, אבל לסיירנס יש בסגל שישה ברזילאים, ביניהם שניים העונים לשמות רומאריניו ותיאגיניו.
מייקל מיפסוד ימשיך לשחק להנאתו עד סיום העונה הנוכחית ואז, בגיל 40, יפרוש סופית. בינתיים הוא נזכר שוב באותו ערב בלתי נשכח באולד טראפורד והדברים שהוא אומר מספרים כנראה את הסיפור כולו.
"עליתי לשחק ללא שום פחד. אני חושב שזו אחת הנקודות החזקות שלי. תמיד האמנתי ביכולות שלי. אני תמיד מאמין שאני יותר טוב מכל אחד אחר, גם אם בפועל הם הרבה יותר טובים ממני. נתתי תמיד את כל כולי, תמיד 100 אחוז, וזהו זה".
