דחיית המשחק נגד אנאדולו אפס, שהיה אמור להתקיים מחר (חמישי), משאירה ליאניס ספרופולוס זמן לאימונים לא מתוכננים שאפשר וצריך לנצל לשיפור כמה נקודות.
כדורסל הוא משחק של מומנטום, מי שיכול ולא רוצה סופו שירצה ולא יוכל. לכל קבוצה יש עליות וירידות במהלך המשחק, השאלה מי מצליח להפוך את היתרונות שלו לנקודות על לוח התוצאות בדקות הטובות. פנרבחצ'ה ניצלה את יציאתו של אותלו האנטר, שערערה לגמרי את ההגנה של מכבי, ורצה ברבע השני 0:13 ב-5:12 דקות ל-21:30, פער שהבטיח לטורקים מרווח ביטחון כשהם איבדו את הראש והכדור בדקת הסיום.
ניצול מומנטום נכון גם לשחקנים. נותנים לך, קח! מכים אותך, ברח! כשטיילר דורסי להט במשחק שעבר, שיחקו עליו בצדק והוא ניצח את ריאל מדריד עם 30 נקודות. אתמול דורסי וסקוטי ווילבקין פגעו ביחד רק בארבע שלשות מ-11 ניסיונות, ואת רובן הם קלעו כשהמשחק היה גמור. למה לא לשחק מדי פעם על אלייז'ה בראיינט כשהוא חם? אתמול בראיינט צלף 4 מ-8 שלשות, שלוש מהן רצופות. למה שלא יזרוק יותר?
למאמן כדורסל יש פסקי זמן וחילופי שחקנים בלתי מוגבלים. זה נותן לו השפעה ענקית על המשחק, לטוב ולרע. פנר לא דומה לקבוצה של ז'ליקו אוברדוביץ', שגם הוא אכל שם חצץ בעונה האחרונה שלו. אחרי עונה שעברה גרועה באה פתיחה גרועה גם לעונה הנוכחית, אבל בששת המשחקים האחרונים רואים אור באיסטנבול.
למהפך אחראי, בין היתר, המאמן איגור קוקושקוב. לא תתפסו אותו בפסק זמן צורח ומשפיל שחקן כמו שאוברדוביץ' היה עושה, אבל מים שקטים חודרים לפעמים עמוק. יאן וסלי, שנראה גמור עד לפני חודש וחצי, חזר לעצמו, אבל ננדו דה קולו, פעם הגארד הטוב אירופה, הוא עותק דהוי של עצמו בגיל 33.
בעמודת הזכות של קוקושקוב רשומה גם הגנה אזורית לוחצת שהפתיעה את מכבי ת"א דווקא אחרי חזרה מפסקי זמן של ספרופולוס, וגם שמירות כפולות על ווילבקין בסוף שעון, שגרמו לו לחמישה איבודי כדור. שאפו לווילבקין על 10 אסיסטים, אבל מתי יפסיק כבר למסור בקפיצה.
כולם סופרים סלים, אבל כדורסל מנצחים או מפסידים בהגנה. ההגנה של מכבי ת"א בנויה על הלחץ של יובל זוסמן וג'ון דיברתולומאו על מובילי הכדור והאנטר ואנג'לו קלויארו מכסים מאחור. הבעיה שזוסמן וג'ון די שיחקו רק עשר דקות כל אחד, ועם ווילבקין, בראיינט, דורסי ודראגן בנדר, ההגנה של מכבי חדירה כמו מסננת.
כשהגארדים של פנר חדרו לרחבה אנטה ז'יז'יץ', בנדר והאנטר נעו לסגור את החדירה והשאירו את וסלי פנוי לחגיגת הטבעות. כששחקן אחד מסיים עם 9 מ-11 מהשדה, זה מעלה את אחוז הקליעה של הקבוצה ל-72.7 אחוז!
הייתי רושם פלוס גם לשמירת הלחץ של ספרופולוס שגרמה לטורקים לארבעה איבודים, אבל אני שואל בפעם האלף: אם לחץ על כל המגרש עובד במינוס עשר בדקה האחרונה, למה לא בפלוס עשר ברבע השני?
זוסמן הציע בשבוע שעבר לצעירים לא להקשיב לביקורת. אין לי מושג לאיזו ביקורת הוא התכוון, אבל יש לי עצה: יש נקודות בטוחות שאפשר להשיג בלי מאמץ רב, אל תוותרו עליהן.
דה קולו אמנם בשלהי הקריירה, אבל עונשין הוא קולע בעיניים עצומות. עד אתמול דייק ב-48 מ-49 זריקות עונשין, אתמול החטיא עוד אחת (5 מ-6). לאורך הקריירה דה קולו מדייק תמיד בסביבות 90 אחוז מהקו. נותנים לך 8-6 נקודות בלי מאמץ, קח.
מה עוד שווה נקודות בטוחות? ירידה להגנה. מניעת סל שווה בדיוק כמו סל. 3-2 נקודות. עוז בלייזר לא יקלע 25 נקודות למשחק ביורוליג, אז הוא קונה את דקות המשחק שלו בהגנה. אתמול רדף 30 מטר אחרי מרקו גודוריץ', חסם הטבעה והצליח למנוע סל בטוח.
יש לישראלים נחיתות אתלטית מול זרים ובעיית גובה, אבל אפשר לסגור את הפער בהגנה ובזריקות עונשין. בסוף אימון לא הולכים למקלחות לפני שעושים שלוש פעמים 8 מ-10 בעונשין. אל תוותרו על נקודות חינם.
