מרבית הסיכויים היו נגדנו. זה היה לא בידיים שלנו (יותר נכון לא ברגלינו) ובסופו של דבר לא היו הפתעות מרעישות. למרות הכל, צריך להביט לאחור כדי להבין איזו עונה גדולה עשינו: התחלנו מאד רע עם יורגוס דוניס ובעצם הענקנו פור למכבי חיפה. שיחקנו באירופה והגענו להישגים בלתי מבוטלים. עשינו עוד עונה עם "פיר פליי". הקורונה הייתה לכולם, אך בנו פגעה קשה, דבר שגרם לנו לעלות בהרכבים חסרים שוב ושוב. כמו כן פציעות רבות ומטרידות של שחקנים מרכזיים וחשובים ביותר, לרבות הפציעה בשלהי עונה (בנבחרת) של אייל גולסה, שהיה עד אז מצטיין.
אין לשכוח גם מה שעבר עלינו בקיץ והשפיע על תחילת העונה. כוונתי כמובן לפרשת עומר אצילי ודור מיכה. ויתרנו עליהם בהוראת הבוס, איש לא חולק על סמכותו לקבל החלטה כזו. אנו האוהדים נעצבנו מאוד על כך, בפרט שמדובר בשני שחקנים אהובים ומוערכים. נאלצנו גם לראות כיצד אצילי מככב אצל היריבה הגדולה ביותר שלנו, והוא זה שאחראי במידה גדולה יותר מאחרים בהצלחתה. מה שהבוס שלנו פסל ממניעים מוסריים, הוכשר על ידם לכתחילה. זו זכותם, אבל צריך לקחת בחשבון, כאשר מסכמים עונה.
למעשה כל דבר שקורה במכבי ת"א הופך למושא חיקוי אצל יריבתנו הגדולה, דבר שרק מראה עד כמה הדרך שלנו היא הנכונה. כל שחקן שהיה אצלנו, ההפך אצלם למבוקש. כל שיטת אימון, או שיטת ניהול, מועתקת במהרה.
היה לנו מנג'ר, גם הם לקחו (וקרסו). היה צוות זר. גם הם לקחו (וקרסו). יש קבוצת בת מוצלחת, גם הם מאמצים (עפולה), וכן הלאה בכל נושא ובכל עניין. מסקנה: כשיש מקור ויש חיקוי, תמיד עדיף המקור. כך או אחרת, בשנה כה עמוסה עם תלאות כה רבות, ועם עומס בלתי זכור, הגענו למה שהגענו, וחובה עלינו להזכיר משהו חשוב.
כאשר מכבי ת"א לא לקחה אליפויות בשלוש השנים של באר שבע, היא נתנה פייט עד הסוף, נלחמה עד השנייה האחרונה וסיימה שנייה. מאידך, כאשר מכבי ת"א לקחה אליפויות בעשור האחרון, היא עשתה זאת בסטייל, והשאירה אבק ליריבותיה. הן אפילו לא היו יריבות. האליפויות נגמרו במספרים דו ספרתיים.
חיפה זכתה בסופו של דבר, אבל נאבקנו מולה ראש בראש עד הסוף בלי לוותר, למרות שכבר היינו בפער נקודות שלילי בלתי מבוטל ממנה. בשונה מבאר שבע שהצליחה לנצח אותנו, בשנות האליפות שלה, חיפה נכשלה פעם אחר פעם. בחמישה משחקים הישירים נגדה, ניצחנו פעמיים. שלושה הסתיימו כידוע בתיקו. (אחד מהם היה הניצחון הבלתי נשכח בחצי גמר ללא זרים ובהרכב סופר חסר).
בימים בהם ברק בכר מדבר על "הצוות המנטלי" של קבוצתו. הצליחה מכבי באופן מנטלי לעבור את כל המכשולים והגיעה עד למצב של ראש בראש עד המחזור האחרון. אוהדי חיפה רוצים אליפות ויהי מה. הם קרובים לה. אז נכון שלהפסיד לבאר שבע, זה נראה רחוק ולא מציאותי, אבל מבחינתי כאוהד מכבי ת"א, אם נגזר עלינו שלא להניף את הצלחת, אז לפחות זה נגמר בכבוד.
בעונה כזו גדולה של חיפה, ובעונה יחסית חלשה של מכבי, אליפות כזו שהירוקים לוקחים הם "האם-אמא" של הכוכביות. ולכן טוב נעשה אוהדי מכבי אם נכניס לעצמנו לראש: אם בעונה כזו הגענו למצב שכזה, אנחנו האלופים האמיתיים.
שני תארים כבר בידנו: גביע הטוטו ואלוף האלופים. נקווה שגם גביע המדינה בדרך. מבחינתנו גם האליפות היא צהובה, יהיו מה שיהיו התוצאות בסמי עופר.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
