אין ספק שהעונות האחרונות של מנצ'סטר יונייטד הן מאוד מאכזבות. מי ששלטה בכדורגל האנגלי בשנות ה־90 ועד תחילת העשור הנוכחי פשוט לא מוצאת את הדרך חזרה למקומה הטבעי. היא סובלת מטראומת עידן פוסט אלכס פרגוסון, ומתקשה לחזור. רק שמספרים שפעם היה יותר גרוע.
11 עונות שיחק דניס לאו הסקוטי במנצ'סטר יונייטד. 404 משחקים, 237 שערים וזכייה בכל התארים. אליל כדורגל אמיתי עם פסל בדמותו באולד טרפורד. החלוץ ההולנדי דניס ברגקאמפ קרוי על שמו. הוא הגיע ליונייטד ב־1962, אחרי שנה קשה בטורינו האיטלקית, שם הבין שהאיטלקים לא רואים בהבקעת שערים את הדבר החשוב ביותר. לפני המעבר לאיטליה הוא שיחק עונה אחת במנצ'סטר סיטי, אבל מי שקפצה על המציאה הייתה יונייטד והמנג'ר האגדי שלה מאט באסבי.
הוא היה סקוטי כמו לאו, רק הרבה יותר קמצן. סירב לשלם דמי ההעברה גבוהים על שחקנים כאילו מדובר בכספו שלו. במקרה של לאו הוא חרג ממנהגו ושילם. וזה השתלם. יחד עם ג'ורג' בסט ובובי צ'רלטון לאו הפך מועדון מרוסק ושבור, שעדיין מבכה על האובדן האנושי העצום בעקבות אסון התרסקות מטוס הקבוצה במינכן ב־1958, לקבוצה אלופה. לאו היה נמוך, זריז וטכני. שחקנים מסוגו נפצעו לא מעט בכדורגל הנוקשה והציני של שנות ה־60.
כמו משה בהר נבו, הוא לא זכה להגיע לארץ המובטחת, ונאלץ לצפות ממיטת בית החולים, עם ברך מרוסקת, כיצד חבריו זוכים בגביע אירופה לאלופות ב־1968 נגד בנפיקה בוומבלי. 10 שנים אחרי אסון מינכן הנורא, בו איבדה יונייטד כמעט הכל, אבל הפכה לקבוצה השנייה של כל אוהד כדורגל בעולם אז, היא השלימה את המשימה. כששחקני הקבוצה עשו את סיבוב הניצחון עם הגביע, שום לחי לא נשארה יבשה. לא בוומבלי, ולא ברחבי העולם. אבל זה היה תחילתו של הסוף.
באסבי פרש ב־1970, שנתיים אחריו עשה זאת צ'רלטון וג'ורג' בסט העדיף לרדוף אחרי בחורות במקום כדור, וגרוע מכך, שתה את עצמו לדעת. בתום עונת 73', ביקש לאו להשתחרר ללא תמורה, לעונת פרישה במנצ'סטר סיטי. הוא שוחרר ובעונה שלאחר מכן לא היה על הסיפון כשהספינה האדומה והגאה שקעה עמוק במאבקי התחתית. מנצ'סטר יונייטד הייתה קבורה עמוק בתחתית, אבל גם איש צנום וזריז כמו לאו לא יכול היה לחמוק מהגורל. שני מחזורים לסיום, כשהיא במקום הלפני אחרון, אירחה יונייטד את הסיטי. מתחתיה רק נוריץ' שכבר ירדה, ומעליה סאוט'המפטון וברמינגהם במלחמה על החיים כשרק אחת תשרוד.
ביונייטד ידעו שרק ניצחון יותיר סיכוי, וזה לא יהיה קל. סיטי של אותן שנים הייתה טובה בהרבה, ולא תכננה לוותר. לסיטי זה היה המשחק האחרון של העונה. לאו יכול היה לבקש לנוח. להביא פתק מההורים. אבל הגורל חזק מכולנו. יונייטד תקפה עם כל מה שיש לה אבל הכדור לא נכנס. במחצית גם התברר שברמינגהם מוליכה. עם החבל שכבר סוגר על המפרקת, וכמי שכבר כתבה את הצוואה שלה, יצאה מנצ'סטר יונייטד לבליץ' אחרון. אבל הכדור פגע בכל מקום מלבד ברשת. בדקה ה־81 יצאה סיטי להתקפה נדירה. פרנסיס לי, הכוכב השמנמן של התכולים, היטל בשלושה שחקני הגנה ובעט כדור חלש, שהתגלגל לאיטו לתיבת ה־5, שם עמד בבדידות מעיקה דניס לאו. האליל האדום. מושא ההערצה של מיליוני אוהדי יונייטד בעולם. הוא יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו עם הכדור. הוא שלח עקב אלגנטי לכיוון הנגדי של השוער אלכס סטפני, ושבר את הלבבות של כל אוהדי היונייטד. אף שחקן של הסיטי לא העז לגשת ללאו. ראו שהוא סובל. הוא לא חגג. על הפנים שלו היה אפשר לראות שהוא מעדיף להיות במקום אחר. הוא ביקש להתחלף וירד מהמגרש חפוי ראש.
5 דקות לסיום החליטו כמה מאות אוהדי יונייטד שכל הדרמה הזו היא קצת יותר מדי ופרצו למגרש. המשחק הופסק, ולאחר מכן התברר שיונייטד הייתה יורדת בכל מקרה כיוון שברמינגהם ניצחה. אבל את זה דניס לאו לא ידע כשהכדור התגלגל אליו באיטיות. למה בחר בעקב? ''זו הייתה פעולה אינסטנטיבית'', טען אחר כך. אוהדי היונייטד טוענים שבחר בבעיטה כזו כיוון שרצה לתת למועדון שלו עוד שבריר של סיכוי. בתכניה שחולקה לאוהדי היונייטד לפני המשחק היה כתוב ''יש שחקן אחד שכולנו נקבל בכבוד היום. דניס לאו עשה המון בכדורגל. הוא כבר לא יכול להפתיע אותנו''. הוא אכן לא הפתיע. דניס לאו היה מקצוען. וג'נטלמן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
