לאורך כל הדרך אנשים שאגו כשעבר ודחפו אותו להמשיך הלאה. מחובר למלווה שלו, שהוא גם מאמנו הצמוד, הוא לא ויתר לעצמו לרגע, גם ברגעים הקשים ביותר. ואחרי 16 שעות, 46 דקות ותשע שניות מפרכות, כריס ניקיץ' חצה את קו הסיום בפלורידה וערך באלגנטיות מחדש את המונח "בלתי אפשרי" בכל הנוגע לספורט.
ניקיץ' הפך בשבת בלילה לאדם הראשון בהיסטוריה בעל תסמונת דאון שמסיים תחרות מלאה של "איש הברזל". קשה להאמין. על פי ראשי הענף, ב־42 שנות קיומו לא היה אדם עם תסמונת דאון שאפילו ניסה להתחרות בו.
ניקיץ' בן ה־21 לא קיבל הנחות ולא ביקש אותן. להזכירכם, תחרות איש הברזל מחייבת לעבור 3.8 ק"מ של שחייה, 180 ק"מ על אופניים ולקינוח מרתון מלא באורך 42.2 קילומטרים – או בקיצור, טריאתלון לאנשים שהולכים על הקצה – וניקיץ' עשה הכל בלי למצמץ.
על פי אתר "ספיישל אולימפיקס", הארגון העולמי הפועל לשילוב בספורט של אנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, ניקיץ' סבל משני עיכובים: בראשון, כשעצר להפסקת תזונה, הוא הותקף על ידי גל נמלים שאילצו אותו להתמודד עם ההפרעה. בפעם השנייה, הוא נפל בחוזקה מאופניו – אבל חזר מיד עם ברך מדממת והמשיך לדווש כאילו כלום לא קרה.
אגב, גם המארגנים לא ריחמו עליו, והוא היה צריך לעמוד כמו כולם בזמן שמי שמסיים אחריו נפסל. ניקיץ' עשה זאת, ואפילו עם 14 דקות מיותרות, ובסיום פירסם באינסטגרם: "איש הברזל. המטרה נקבעה והושלמה. הגיע הזמן להציב מטרה חדשה וגדולה יותר ל־2021!".
ניקיץ' מעניק לאימו את המדליה שזכה בה
להצליח, בלי תירוצים
ניקיץ' הוא אדם יוצא דופן בכל קנה מידה. השנה, אחרי מאבק לא פשוט והשקעה משמעותית מצידו, הוא סיים את לימודיו בתיכון. הוא צבר עוקבים רבים ברשתות החברתיות (33 אלף נוספו בעקבות ההישג המדהים), וטוען כי המטרה שלו היא לעזור לאנשים כמוהו, לעורר מודעות ולגייס תרומות לספיישל אולימפיקס ולעמותות העוסקות בתסמונת דאון.
ניקיץ' גם מעביר הרצאות מוטיבציה שבהן הוא מדבר על הבחירה בין הצלחה לתירוצים, ומדגיש כי הוא לא מרשה לעצמו לתת למגבלות להפריע לו. אבל מה שעשה בפלורידה הצליח יותר משציפה: המונים שלחו לו איחולי הצלחה וברכות לפני ואחרי התחרות, גולשים מכל העולם צפו בפיניש של הריצה ששודרה בלייב בעמוד הפייסבוק של התאחדות איש הברזל והוא קיבל תמיכה מספורטאים רבים, כולל הטניסאית האגדית בילי־ג'ין קינג, ואפילו מאקבאר גבג'אמיאבילה, מנחה הגרסה האמריקאית של "אתגר הנינג'ה".
הפילוסופיה של ניקיץ', שגם ליוותה אותו באימונים המפרכים (כאמור, מאמנו דן גריב היה גם זה שהתחרה מחובר אליו), נקראת "להשתפר באחוז אחד" – בפשטות, לשפר את הכושר באחוז אחד מדי יום, בהדרגה, בסבלנות. והדרך שבה זה נעשה מעוררת השראה: בתמונת הילדות של ניקיץ' שרצה באינטרנט, רואים אותו נעזר בהליכון כדי להגיע ממקום למקום. אבל ברגע שהג'וק נכנס לו לראש, הוא לא הרפה.
הג'וק הזה הגיע בזכות אביו של כריס, ניק, שמלווה אותו במסירות לאורך כל הדרך. על פי הדיווחים בארה"ב, לפני שלוש שנים ניק שם לב שבנו הפך פחות ופחות פעיל גופנית, וחיפש דרך לשנות זאת. הוא הגה את השיפור באחוז אחד, ועודד את כריס לנסות זאת. יום האימונים הראשון שלו כלל שכיבת סמיכה אחת. זה הכל. קשה לדמיין את הנחישות הדרושה להגיע ממצב כזה להפיכה לאיש ברזל.
גם ניק לא האמין לאן זה יגיע, ובתחרות עצמה היה חנוק מדמעות. הוא סיכם: "עבור כריס, זה היה יותר מהגעה לקו הסיום וחגיגת ניצחון. תחרות איש הברזל שימשה עבורו כמקפצה שתקרב אותו צעד נוסף אל המטרה שלו: לחיות חיים נורמליים, של הכללה, שבהם יוכל להיות מנהיג. הוא רוצה להוות דוגמה למשפחות ולילדים הניצבים בפני אתגרים דומים, ולהוכיח שאין רף גבוה מדי. אם כריס יכול לסיים את איש הברזל, הוא יכול לעשות כל דבר".
נכנס לספר השיאים
גריב, המאמן/מלווה, הוא הדוגמה הטובה ביותר לשינוי שניקיץ' חולל במחשבה של אנשים. הוא דיבר בכנות אחרי התחרות: "אני אישית הייתי מתוכנת לאורך כל חיי להאמין שאנשים עם מוגבלויות לא מסוגלים לעשות את מה שאני ואתה יכולים. אני כבר לא מופתע מכריס, כי אני מכיר בו כאדם. הוא לא רובוט עם תקלה, אלא בן אנוש שיש לו מטרות וחלומות כמו לכולם".
כמובן שאנשי גינס נכחו במקום ודיווחו לניקיץ' בגאווה שנכנס בגדול לספר השיאים העולמי בזכות המרוץ המיוחד שלו. משום מה, יש לנו הרגשה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שבה הוא מוצא את עצמו מונצח ברשימה של ההישגים האנושיים המדהימים ביותר.
