בדרך כלל, הכוכבים הזרים הגדולים שמגיעים לכדורסל הישראלי הם אמריקאים. אנחנו כבר רגילים לרכבת האווירית הקבועה, בין אם מדובר במכבי ת"א והפועל ירושלים ובים אם אלו הקבוצות הקטנות יותר. ארה"ב מייצאת לכאן את השחקנים שמכתיבים את קצב הליגה. אבל השבוע אני רוצה לספר למי שלא זוכר על שחקן פנטסטי אחר, שהגיע דווקא ממדינה שלא מתפארת בהישגי הכדורסל שלה – בלגיה.
מה נח קליגר ז"ל, יו"ר מכבי ר"ג בעבר, לא עשה כדי להפוך את מועדונו הקטן לגדול יותר מאשר מכבי ת"א ממנה הודח. הוא השקיע בה כסף גדול ונשמה, והביא לארץ שורה של כדורסלנים גדולים, ביניהם הבלגי האטרקטיבי קמיל דירקס, שחקן נבחרת בלגיה. במהלך שנות השישים, הוא וחברו רנה ארטס נחשבו ככדורסלנים בעלי שליטה, קליעה וראיית משחק בלתי רגילה, וכמעט כל קבוצה אירופית שמה את עיניה עליהם. קליגר היה זה ששם את הידיים על דירקס.
קמיל התחבר מגיל אפס לכדור ולא נפרד ממנו שבעה ימים בשבוע. הדיירים שהתגוררו לצידו באותה בקומה בבית הדירות בר"ג קיללו את הרגע בו הוא הגיע לשם. בכל רגע בו האיש שהה בדירה, ולא חשוב מה השעה – חצות או 4 לפנות בוקר – נשמעו מבעד לדלת הקפצות הכדור שלו, שלרוב היו מלוות בקריאות עידוד עצמיות... השכנים הציפו את קליגר וחבריו באין ספור תלונות. הם התחננו בפניו: "תמצא לו דירה חלופית, תוציא אותו מכאן, חיינו הפכו לגיהנום". אבל דירקס העיקש לא היה מוכן לוותר על הנוהג וטען בפני ראשי הקבוצה: "מבחינתי זו כמו התמכרות שקשה לי להתנזר ממנה".
הבלגי הפגין יכולת משחק נהדרת במדי ר"ג, היה נוהג מדי פעם לשבור שיאי קליעה, ובמשחק מול הפועל גבעת ברנר הוריד 48 נקודות על הראש של הקיבוצניקים. בקבוצה היו עוד שמות נוצצים, כמו לארי גורדון, לארי "הפרפר" צ'יטהאם ואחרים, אבל דירקס השאפתן עשה הכל כדי לגנוב מהם את ההצגה. בגמר גביע המדינה נגד מכבי ת"א הצהובים לא הצליחו לעצור אותו. 43 הנקודות שלו התישו את היריבה, ובשלבי הסיום נראה היה שהצהובים איבדו את השליטה. אבל דווקא בשניות ההכרעה דירקס בעט בדלי, החטיא, איבד כדור וקבוצתו ירדה מנוצחת.
הוא נשא בארץ לאישה את ישראלה מלחי, כדורסלנית מצטיינת באותה תקופה, ושנים לאחר מכן גם בנו הלך בעקבותיו. לעומת השכנים, תושבי ר"ג נהנו מתעלוליו, ובין השאר, כאשר הבלגי המתין במעבר חצייה שהאור האדום יתחלף לירוק, הוא לא נח לשניה והמשיך בהקפצת הכדור שהיה צמוד אליו באופן נצחי.
אבל בסופו של דבר, על אף יכולתו הגבוהה ומשחקו ההרפתקני, לראשי הקבוצה – ובעיקר לגזבר איתן גבריאלי – אבדה הסבלנות כלפיו. זה קרה אחרי שדירקס פרץ למשרדו של גבריאלי ודרש את משכורתו. בלהט הוויכוח דחף הכדורסלן את הגזבר ההמום וניפץ שמשה במשרדו, מה שהביא להחלטה בקבוצה להיפרד ממנו והוא חצה את הכביש להפועל ר"ג.
זו הייתה תקופה אחרת, זמנים בהם שחקנים בילו ימים ולילות במגרשים הפתוחים וזרקו לסל מכל טווח על מנת לשפר את יכולת הקליעה שלהם. לרוב, הם שמרו עותק של מפתח הכניסה למגרש, מה שאיפשר להם להתאמן בכל שעה בה היה פנוי. ובבוקר, כאשר הגיעו ראשוני המתפללים לתפילת שחרית בבית הכנסת הגדול של ר"ג שהיה סמוך למגרש המועדון, הכדורסלנים עוד היו עסוקים בזריקות שלהם שנמשכו כל הלילה. כך נהגו חיים שטרקמן, דורון ג'מצ'י, עודד קטש, גדעון רוס, יאיר וודניצקי, אברהם נתנאל ורבים אחרים.
