קיימים שני ציטוטי כדורגל אלמותיים שמסכמים את היריבות הגדולה, אולי הכי גדולה, בין נבחרות הכדורגל של אנגליה וגרמניה. המפורסם ביותר הוא של החלוץ האנגלי גארי לינקר, שאמר לאחר ההפסד לגרמניה בחצי גמר הגביע העולמי של 1990: "כדורגל הוא משחק פשוט. 22 גברים רצים אחרי הכדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים". משפט שסיכם את היעילות הגרמנית מול הלוזריות האנגלית בזירה הבינלאומית.
יורו 2020 ב-ynet – למתחם המיוחד
אבל דווקא ציטוט אחר, פחות מפורסם, מסכם טוב יותר את ההגדרות של שני הלאומים. עוד נגיע לציטוט הזה.
9 צפייה בגלריה
"ובסוף הגרמנים מנצחים", ומה יהיה הערב? גרמניה ואנגליה במונדיאל 1990
(צילום: גטי אימג'ס)
על הנייר, אין מה להשוות בין שתי הנבחרות מבחינה היסטורית. גרמניה הגיעה ל-13 משחקי גמר באליפויות העולם ואירופה, וניצחה שבעה מהם. לאנגליה יש מאזן מושלם בגמרים: הופעה אחת, ניצחון אחד.
המשחק הראשון בין שתי הנבחרות נערך ב-1930, והסתיים ב-3:3. המשחק השלישי ביניהן ב-1938, באצטדיון האולימפי בברלין לעיני 110 אלף צופים, היה השערורייתי ביותר. בעיקר בגלל ההחלטה של משרד החוץ הבריטי לכבד את מארחיהם ולהכריח את שחקני נבחרתם להצדיע במועל יד לפני המשחק. אנגליה ניצחה 3:6.
9 צפייה בגלריה
המשחק השערורייתי ביותר. שחקני אנגליה נאלצים להצדיע במועל יד ב-1938
(צילום: gettyimages)
התקשורת הגרמנית כתבה אז: "כולם הפסידו אז לאנגליה. לאדולף היטלר הייתה חשובה יותר הפרופגנדה". ההיסטוריה האנגלית כתבה: חודשיים אחרי שגרמניה כבשה את אוסטריה ניתבה הנבחרת האנגלית את הדרך להסכם שבו נתן ראש הממשלה נוויל צ'מברליין את אירופה להיטלר. אחרי המלחמה אנגליה ניצחה ארבע פעמים רצופות, אבל הקרבות בין המדינות נשארו בשדה הקרב. שום מסורת קרבות לא יובאה למגרשים.
ב-1966 שתיהן נפגשו למשחק הראשון ביניהן במסגרת רשמית: גמר המונדיאל בוומבלי. המעמד של המשחק והצורה שבה התפתח הם הבסיס, השלד, ליריבות הקשה והמרירה בין הנבחרות, קהל האוהדים שלהן ואמצעי התקשורת בשתי המדינות.
90 הדקות הרגילות הסתיימו ב-2:2, ובהארכה הבקיע ג'ף הרסט את השער מעורר המחלוקת שהעניק לאנגלים יתרון 2:3, בדרך לניצחון 2:4 וזכייה בגביע העולמי (ב-2004, לפני משחק של אנגליה באזרבייג'ן, עלו אוהדים אנגלים רבים להניח פרחים על קברו של טופיק בחראמוב, וטקס לכבודו נערך לפני המשחק. בחראמוב היה הקוון שאישר את הגול של הרסט).
ניסויים וניתוחים מדעיים של השער הובילו למסקנות שונות, אבל זה כבר לא באמת חשוב. הגרמנים טענו שבחראמוב נקם בהם, לאחר שגרמניה הדיחה את ברית המועצות בחצי הגמר, ועד היום שגור בתרבות הספורט הגרמנית הביטוי "גול של וומבלי" - שנועד לתאר שער לא חוקי.
הגמר ב-1966 הוא נקודת השיא של הספורט האנגלי. שנתיים לאחר מכן זכתה גרמניה בניצחון הראשון שלה על אנגליה, 0:1 במשחק ידידות. הכובש היה פרנץ בקנבאואר.
"וומבלי שייך לגרמניה"
התחלתה של ההגמוניה הגרמנית מתרחשת ברבע גמר מונדיאל 1970. אנגליה עלתה ללא גורדון בנקס החולה, אולי השוער הטוב בעולם בזמנו, והחליפה במהלך המשחק את בובי צ'רלטון. היא גם הוליכה 0:2, אבל גרמניה ניצחה 2:3 משער של גרד מולר, אחרי ששער חוקי לחלוטין של הרסט (כן, שוב הוא) נפסל. ההפסד הכה גלים במצב הרוח הלאומי במולדת הכדורגל. מפלגת הלייבור תלתה את ההפסד שלה בבחירות במצב הרוח השפוף. שנתיים לאחר מכן גרמניה גם הדיחה את אנגליה מאליפות אירופה, והתקשורת במדינה כתבה: כבריטים, אנחנו לא יכולים יותר להתנחם בידיעה שלפחות על כר הדשא הגרמנים נחותים מאיתנו.
ואז הגיעה הפגישה בחצי גמר מונדיאל 1990, בטורינו. המשחק הסתיים ב-1:1, וגרמניה ניצחה בפנדלים בדרך לזכייה בגביע. המשחק הזה זכור בעיקר בגלל פול גאסקוין המתייפח, לאחר שספג כרטיס צהוב שהבטיח כי בכל מקרה לא ישתתף בגמר. התמונה הזה של גאזה היא אחד האייקונים הגדולים בספורט האנגלי. היא גרמה לכדורגל במדינה להרקיע שחקים מבחינת פופולריות לאומית אצל נשים וגברים, מקומיים ומהגרים, קשישים וילדים, מנצ'סטר וליברפול, אואזיס ובלר.
גרמניה ואנגליה נפגשו שוב בחצי הגמר, הפעם בוומבלי, ביורו 1996. השחקנים, האוהדים והתקשורת הבריטית היו בטירוף חושים. ג'ון קליז מ"המלון של פולטי" לקח את ההומור-גועל של האנגלים ביחס לגרמנים למחוזות אוונגרדיים, קורעים מצחוק.
העיתונות הבריטית גררה את זה למחוזות המלחמה. הצהובונים הבריטיים מרחו שערים עם שחקני גרמניה כשקסדות לראשיהם וידיהם מורמות בכניעה, ומעליהם כותרות מלחמתיות מעליבות בחצי אנגלית-חצי גרמנית. צהובון אחד הצהיר, בדומה להצהרות אמיתיות מהעבר, כי "אנגליה מכריזה מלחמת כדורגל על גרמניה".
האנגלים מתייחסים למשחק נגד גרמניה כמו שהסקוטים מתייחסים למשחק נגד אנגליה: הקרב הכי חשוב, שאין בלתו. הגרמנים, מצידם, מתייחסים לאנגלים כמו שאנגליה מתייחסת לסקוטלנד: עוד משחק בדרך, מטרד שיש לסלקו.
בחזרה לחצי גמר יורו 96'. שוב המשחק הסתיים ב-1:1 אחרי הארכה, שוב פנדלים. שתי הנבחרות משלימות בהצלחה את עשר הבעיטות הראשונות בדו-קרב. גארת' סאות'גייט, מאמנה הנוכחי של אנגליה, מחטיא את הבעיטה השישית של נבחרתו. אנדי מולר מבקיע. גרמניה שוב עולה לגמר, ושוב זוכה בטורניר. לינקר שוב צדק.
הקהל הגרמני צהל על הנקמה באנגלים, באותו אצטדיון שבו הפסידו 30 שנה קודם לכן. הקהל האנגלי לא עזב את האצטדיון והמשיך לשיר בקצב ובקול: "תעמדו, אם ניצחתם במלחמה". "בילד" הפופולרי הכריז מצידו: "וומבלי שייך לגרמניה".
בין שני המשחקים הללו תוכנן לשתי הנבחרות משחק ידידות ב-1994. הוא בוטל לאחר שבחינה מחודשת של אחד הפקידים גילתה כי המפגש תוכנן ל-20 באפריל, יום הולדתו של היטלר.
"ווטרלו החדש"
ב-2001 הביסה אנגליה את גרמניה 1:5 (שלושער למייקל אואן) במוקדמות המונדיאל, וקרל-היינץ רומניגה סיכם: "זה ווטרלו החדש עבורנו". בדרך היו עוד כמה משחקים רשמיים, אבל היריבות הרותחת התפרצה במונדיאל 2010 בדרום-אפריקה.
גרמניה, בתצוגת כדורגל מרהיבה, העניקה לאנגלים את התבוסה המוחצת ביותר שלהם בתולדות הגביע העולמי, 1:4, לא לפני שערוריית ענק. גול חוקי לגמרי של פרנק למפארד לא אושר על ידי השופט, למרות שהכדור נחת עמוק מעבר לקו. השער היה צריך להעניק לאנגליה 2:2, הפסילה הובילה להתפרקותה.
גרמניה השאירה מאחור את אנגליה כמעט בכל המאבקים ביניהן אחרי המלחמה: ייצור רכב, תעשייה, השפעה אסטרטגית על הכלכלה והפוליטיקה העולמית. לכן מאבקי הכדורגל נגדה הפכו במה להפגנת גאווה לאומית באנגליה, למרות שניצחון של גרמניה במשחקים האלה הפך לאחד היותר צפויים על הפלנטה. ואם לא די בכך, האוהדים הגרמנים התייחסו למשחק מול אנגליה כאל עוד משחק ביומן. עבורם היריבות האמיתית היא בכלל נגד הולנד.
הציטוט השני, הקולע יותר, נכתב על ידי וינסנט מלקרון מ"דיילי מייל", ערב משחק הגמר ב-1966: "הגרמנים אולי ינצחו אותנו הערב בספורט הלאומי שלנו, אבל זה יהיה הוגן מספיק, אחרי שניצחנו אותם פעמיים בספורט הלאומי שלהם".
הערב (19:00), שוב בוומבלי, פרק נוסף במלחמת הכדורגל. הראשון מאז הפרידה של אנגליה מהאיחוד האירופי.
