אחד מילדי שנתון 2008 בקבוצת הילדים של מכבי פ"ת הקדים להגיע לאימון במגרש שמאחורי אצטדיון המושבה. הוא התהלך לאורך גדר המגרש הסינטטי, בועט אליה את הכדור שוב ושוב. המאמן שחף פרדי שהגיע למתקן כמה דקות קודם, יצא אליו מחדר ההלבשה ושאל: "מה עם היד? עדיין עם כאבים?". ההתעניינות לא הייתה אקראית: פרדי שומר על קשר רציף עם הילדים וההורים, בקבוצה בה ישנם כ-25 ילדים והוא רק אחד המאמנים בה. הוא מתעדכן במצב הפיזי והנפשי שלהם, עוקב אחר התזונה שלהם בקבוצת וואטסאפ עם ההורים ומעיר אחרי הנחיות שקיבל מהתזונאית של המועדון, יעל רותם.
כשהאימון מתחיל, יש על המגרש רק 12 ילדים, ואיתם שלושה אנשי צוות - שני מאמנים ועוד מאמן כושר. הילדים מתחלקים לשתי קבוצות של שישה, שמתחלפות ביניהן, אחת בתרגולי כושר ואחת מתאמנת עם כדור. כשמלמדים תרגיל חדש, מורכב יחסית, המאמנים עוצרים אחת לכמה מהלכים אחרי טעויות. לא מוותרים על הערות, אבל אלו מועברות ברגישות ובסבלנות. ניכר שישנה חשיבה חינוכית והבנה לנפשם של הילדים הצעירים, כחלק מהשפה המקצועית השגורה. הרוח הזאת, יחד עם החזון כולו, מגיעים מלמעלה.
"ההורים שמים אצלנו את הילדים כדי שאנחנו נטפח אותם. אנחנו בראש ובראשונה מנסים לגדל פה בני אדם טובים", אומר מנהל מחלקת הנוער אופיר לוזון (הבן של איציק, שהיה מנהל הקבוצה במשך שנים רבות). "האסימון נפל לפני שלוש שנים וחצי, כשיצאנו לטורניר נערים בספרד. דיברנו עם אנשי מקצוע שם וניסינו להבין מה אנחנו עושים לא נכון. בסוף פשוט 'העתקנו' מודל עבודה ספרדי לתוך המחלקה. הבסיס הוא עבודה בקבוצות קטנות. בארץ מעסיקים שני מאמנים על 24 ילדים וזה פשוט לא מספיק".
"בגיל 15 השוק הופך לג'ונגל"
לוזון מתייחס למחלקה כאל הבייבי הפרטי שלו, והצד החינוכי לא זר לו. "עבדתי הרבה עם מערכת החינוך מטעם עיריית פ"ת. ראיתי מבפנים כמה קשה לגעת בילד כשיש מורה על 20 או 40 תלמידים. איך אפשר לתקן ככה טעויות, לדעת מה המצב הלימודי שלו ולהבין מה עובר עליו בחיים מחוץ ללימודים? עבודה פרטנית היא הדרך היחידה להשיג תוצאות וזה נכון גם בכדורגל".
הדברים שאתה מתאר עולים כסף. איך זה התקבל?
"השינוי לא בא ביום אחד, כי לא היה קל לעכל את זה. לא היה שום רווח מיידי מובטח, להפך. לפני מודל העבודה הנוכחי המגמה הייתה לא להשקיע בחטיבה הצעירה כי גם ככה כשהילד מגיע לגיל 15 השוק הופך לג'ונגל".
ה"ג'ונגל" הזה נובע מכך שבארץ, עד גיל 15 שחקנים יכולים לעבור בצורה חופשית בין מועדונים ולאחר מכן הרבה יותר קשה להשתחרר. למעשה, נער בן 15 שרואה את עצמו ממשיך בענף, צריך לבחור מועדון שאליו ישתייך עד לגיל הבוגרים. "במשך שנים היינו עסוקים בעיקר בסקאוטינג של גיל המאני-טיים, רצינו להביא את הילדים בני ה-15 הטובים ביותר, כי למה להשקיע משאבים בילד שגם ככה יברח לפני שיחזיר את ההשקעה?".
אבל לוזון הצליח לשווק למקבלי ההחלטות (שרובם לוזונים גם הם, זה נכון) את הכיוון החדש גם כמודל עסקי, שבשנים האחרונות מוכיח את עצמו ומצליח לקיים את כל המנגנון. התקציב השנתי של מחלקת הנוער עומד על כחמישה מיליון שקלים, שזה בין שליש לרבע מהתקציבים של המחלקות במכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל הנתח מתוך כלל התקציב של המועדון, באחוזים, גבוה הרבה יותר. מבחינת המודל הכלכלי, המכירה של מנור סולומון תמורת שישה מיליון אירו לשחטאר דונייצק היא גולת הכותרת, אבל הוא לא היחיד. בקבוצת הבוגרים - שתחזור בעונה הבאה לליגת העל והעפילה לגמר גביע המדינה שייערך הערב (שני, 21:00) מול הפועל ב"ש -
משחקים באופן קבוע בהרכב הפותח בין שישה לשבעה יוצאי מחלקת הנוער, והמשמעות היא חיסכון ברכש. ליאל עבדה, ארד בר, דן כדור ומוחמד סרסור, כולם שחקנים קבועים בקבוצה הבוגרת וכולם היו שותפים בעונה שעברה לזכייה באליפות ליגת העל לנוער. תאי בריבו כבר היה בעונה שעברה שחקן קבוע ברוטציה של הקבוצה בוגרת, וגם לידור כהן הוותיק הוא יוצא המחלקה. אליהם אפשר להוסיף שמות כמו לירן רוטמן, גידי קאניוק ועוד רבים שמשחקים כים בליגת העל ואותו כילדים עלי ידי מערך הסקאוטינג של המחלקה. במועדון מסמנים את עבדה ובריבו כשניים מהשמות הבולטים שיעברו בעתיד למועדונים גדולים יותר. השאיפה היא לא לחזק עוד יותר את הגדולות בארץ אלא למכור לחו"ל - ובסכומים של חו"ל.
"הפכנו למקור של ידע"
בשורה התחתונה, אם פעם ילדים היו בורחים למכבי חיפה ומכבי ת"א, היום מחלקת הנוער של מכבי פ"ת היא שם דבר בכדורגל הישראלי ונערים עומדים בתור כדי להשתלב בה. לוזון (35), שמגדיר את עצמו כ"אחד ממייסדי הסקאוטינג בישראל", מנחה את צוות המאמנים והסקאוטרים של המועדון בשנים האחרונות למקד את המאמצים בגילאים צעירים בהרבה משנהגו בעבר.
ליאור רדלר, המנהל המקצועי של המחלקה, נמצא בתפקיד למעלה מ-15 שנה ושופע מילים חמות ללוזון: "מבחינתי הוא הסקאוט מספר אחד בארץ. הוא טווה רשת ארצית של קשרים, המקצוע הזה זורם לו בדם. היום אנשים מבקשים לבוא אלינו", הוא מספר.
התשוקה שבה מדבר רדלר על העבודה שלו מעוררת התפעלות, אבל גם התוכן, כאשר הוא מציג את הממלכה המקצועית עליה הוא חולש: "המערכת שלנו היום עובדת כל כך טוב שאני יכול להשקיע את רוב הזמן שלי בפיתוח, וזה בדיוק העניין: מבחינתי מחלקת נוער היא המו"פ של מועדון כדורגל. כדי להוציא מוצר סופי איכותי, קבוצת בוגרים טובה לצורך העניין, חייבים להשקיע למטה. היום הרבה קבוצות בארץ מבינות את זה אבל אנחנו היינו הראשונים. הפכנו למקור של ידע, מגיעים אלינו מקורסים של מאמנים כדי לראות איך אנחנו עובדים ואנחנו שמחים לשתף. הכדורגל בארץ יקר לי, זה חלק מהמטרה מבחינתי".
רדלר מספר על מבנה המערכת: "יש תחתיי יותר מ-40 אנשי צוות: חמישה-שישה אנליסטים, ארבעה מאמני כושר, שלושה מאמני שוערים, שני פיזיותרפיסטים, אחראית על קשרי קהילה וחינוך, תזונאית, פסיכולוג ספורט, רופא. כל זה רק במחלקת הנוער. לתוך כל זה, אנחנו משלבים גם ערכים ופילוספיות מהכדורגל האירופי וגם טכנולוגיות מתקדמות לניתוח נתונים". שיטות האימון והעבודה בקבוצות קטנות, לדבריו, לקוחות ממודל שפותח באיאקס. "באמצעות כל המערכת העוטפת הזאת בנינו שכבה מקצועית דחוסה ומרתקת". התוצאה ניכרות, בין השאר עם אינספור שחקנים בנבחרות הצעירות של ישראל.
בפן האישי, רדלר לא מבקש לעצמו תהילה: "העבודה שלי שקופה לפעמים, אבל יש לי את התפקיד הכי טוב בעולם הכדורגל. זה פשוט תענוג להוציא עוד ועוד שחקנים לבוגרים. בעניין הזה אני צריך לומר ברור: האומץ של המחלקה הבוגרת, של המאמן גיא לוזון ושל ההנהלה, לשלב צעירים בלי פחד - הוא התמריץ שמאפשר לכל המערכת להמשיך לעבוד בכזאת הצלחה".
אחד מהורי הילדים, שהעדיף שלא להזדהות בשמו, מספר: "הבן שלי שיחק בגיל 11 בקבוצה אחרת, קטנה יותר, ויום אחד אחרי המחזור האחרון של העונה קיבלנו טלפון מהמאמן. הוא אמר לי שהם רוצים שהילד יבוא לשחק במכבי פ"ת. אנחנו גרים רחוק מפ"ת וההתלבטות הייתה גדולה, אבל אחרי השיחה השתכנענו לבוא לביקור במועדון. אחרי הביקור, גם אנחנו וגם הילד כל כך התלהבנו ממה שהם מציעים, שכבר לא הייתה דרך חזרה. אני בעיקר מדבר על התחושה שקיבלתי שרואים שם את הילדים, דואגים להם ומתייחסים אליהם ברצינות".
הערב, חוד החנית של המערכת הזאת יעשה הכל כדי לסדר למועדון, מלבד המקום שכבר הרוויח חזרה בליגת העל, גם מקום בליגה האירופית בעונה הבאה.
