בראשון בלילה, במצב של 0:2 ליובנטוס על סמפדוריה, ניגש כריסטיאנו רונאלדו לבעוט פנדל בדקה ה-87. סיפור האליפות היה גמור, אבל המאסטרו רצה לשים חותמת עוצמתית על העניין. בגלל זה קרה דבר שלא רואים יותר מדי במגרשים: הפורטוגלי שיגר בעיטה כל כך חזקה למשקוף, שהכדור טס חזרה לעומק המגרש, בערך 30 מטר משוער סמפדוריה.
זו הייתה החמצת הפנדל הראשונה שלו בליגה העונה (עמד על 12 מ-12). בשער הראשון שכבש במשחק, הוא נשאר מרוחק מעט מצ'ירו אימובילה בצמרת טבלת מלך השערים (31 לעומת 34 של חלוץ לאציו), אבל הוא יתגבר על זה. החותמת הזו הייתה מתבקשת כי היה זה במשחק שהבטיח את הזכייה באליפות, התשיעית ברציפות ‑ הישג חסר תקדים בסרייה א'.
צפו בתקציר המשחק בין יובנטוס לסמפדוריה
(באדיבות: ONE)
שני מחזורים נותרו, ועכשיו המאמן מאוריציו סארי יכול לנסות להבין שני דברים: איך יובה הצליחה לזכות גם הפעם, ואיך הוא לוקח את היכולת הבינונית והופך אותה למשהו שאפשר לרוץ איתו בצד האכזרי של הגרלת ליגת האלופות.
לכאורה זה נשמע סותר: הרי כשהליגה חזרה מפגרת הקורונה, יובה הוליכה בנקודה בלבד על לאציו, וכעת עומד הפער מאינטר שבמקום השני על שבע נקודות. על הנייר, בריחה מפוארת. אבל למעשה, הסיפור האמיתי של סיום העונה היה הקריסה המטורפת של לאציו ואינטר, כך שחולשתה היחסית של יובנטוס ‑ אותה תירגמה בכל זאת לתוצאות סבירות ‑ הספיקה כדי להכריע.
במחזורים 31 עד 35 ניצחו השחורים־לבנים רק פעם אחת ‑ איך לא, את לאציו ‑ לצד שני הפסדים ושתי תוצאות תיקו. בנוסף, הם הפסידו בפנדלים לנאפולי בגמר הגביע. לא רק התוצאות היו בלתי אופייניות, אלא גם הדרך: ברצף המשחקים מול מילאן, אטאלנטה וסאסואולו ספגה לא פחות מתשעה שערים.
המלכוד של שף הסושי
ישנן מספר בעיות מהותיות שצריך לציין: קודם כל, רבים מאמינים כי סארי - עבורו הייתה זו אליפות ראשונה בקריירה - פשוט לא מתאים לדי־אן־איי של יובה. הוא נתן לזברות פייט רציני כמאמן נאפולי, אותה הפך להצגה הכי טובה באיטליה, אבל הסגנון ההתקפי שהוא אוהב לא הסתדר במאת האחוזים עם הפילוסופיה וחומר השחקנים של האימפריה מטורינו. הפרשן גבריאל מרקוטי ניסח את המצב בצורה נפלאה: "זה כמו לבקש משף סושי לנהל את מסעדת הברביקיו היקרה בעולם".
ההגנה עמדה ביותר מבחנים מאשר בדרך כלל, בגלל הניסיון להחליף סגנון, וכאן נתקלה הקבוצה בבעיה נוספת: ג'ורג'יו קייליני ולאונרדו בונוצ'י כבר עברו את שיאם ‑ למרות שהם עדיין בלמים ברמה עולמית ‑ ומתיאס דה ליכט הצעיר שנרכש מאיאקס עבר עונת הסתגלות קשה מאוד.
מרכז השדה הוא בעיה נוספת. לא סתם ברצלונה הלכה בגדול על מיראלם פיאניץ', שיצטרף בסיום העונה (ארתור יעשה את הדרך ההפוכה). הבוסני הצליח לפתור המון בעיות בזמן ששני שחקנים שביובה בנו עליהם לשדרוג הקישור, ארון ראמזי ואדריאן ראביו, לא נראו קשורים לקבוצה.
וכן, יש את עניין הנוכחות של רונאלדו. כמו עם לאו מסי בברצלונה, זה עניין של דומיננטיות מוחלטת, לטוב ולרע. בברצלונה של העונה העניין היה בכיוון של "לרע", בגלל שהתלות בארגנטינאי הייתה מופרזת מתמיד. ביובנטוס, לפחות בליגה, זה נראה טוב יותר, אולי בגלל שהתחרות הייתה פחות רצינית מאשר זו איתה התמודדה בארסה. רונאלדו מאפיל על גונסאלו היגוואין ופאולו דיבאלה, שאינם מתעלים כשהוא תופס יום רע. הדוגמה הטובה ביותר הייתה במשחק הראשון בשמינית גמר הצ'מפיונס בליון, שם הפסידה יובה 1:0.
סופרמן נגד הנאחס
גם בגיל 35, זו הייתה עוד שנה אדירה של הפורטוגלי. בדיוק בעונה שבה ריאל מדריד הבינה סוף־סוף איך להסתדר בלעדיו, הוא היה נחוץ יותר מתמיד לקבוצתו החדשה. מדובר גם בעניין שהוגדר כ"חרב פיפיות". בגלל שרונאלדו כבר לא צעיר, סארי בנה שיטה שנועדה לעזור לו לבוא לידי ביטוי כמה שיותר בעזרת האחרים, אבל בפועל קרו דברים שונים. במקרים הנדירים שהוא לא עמד ברף הגבוה שהציב לאורך כל הקריירה, יובה נתקעה מול שוקת שבורה.
יש לו 35 שערים בכל המסגרות, כבר שבעה יותר מהעונה שעברה. זו הייתה האליפות השביעית שלו בשלוש הליגות הטובות בעולם. על מה שעשה עם נבחרת פורטוגל אין צורך להרחיב. אז מאיפה התיאבון הזה? במקרה הספציפי של השנה, מהצורך לזכות שוב בליגת האלופות.
המשפט הזה חזר שוב ושוב ושוב מאז שחתם: רונאלדו לא הגיע לאיטליה בשביל האליפות השמינית והתשיעית בשרשרת של יובה, אלא כדי להחזיר לה את הגביע שבו זכתה לאחרונה לפני 24 שנה. הוא מגלם את המשפט הידוע של אגדת המועדון ג'אמפיירו בוניפרטי: "ניצחון אינו חשוב, אלא הדבר היחיד שחשוב".
אפשר לעדן לרגע את הטון. אליפות תשיעית ברציפות זה מדהים. יובנטוס הפכה את הליגה למועדון סגור של קבוצה אחת, עם סוד פשוט ‑ כשהשאר מועדות בדרך, היא תמיד נשארת יציבה, גם אם הכדורגל לא תמיד עוצר נשימה. היא נכנסה כבר מזמן להיסטוריה, אבל סימני השאלה סביבה רבים בגלל שיובה עצמה כבר לא מסתפקת באליפויות האלה.
מלכת איטליה מנסה כבר זמן רב לשבור את הנאחס האירופי ללא הצלחה, ויודעת שאם זה לא יקרה עם רונאלדו, כשהוא עדיין במדי הסופרמן שלו, זה עלול לא לקרות עוד שנים ארוכות. ובהתחשב בחוליה האחרונה בשרשרת ההישגים המרהיבה במולדת, יש הרבה מקום לדאגה בנוגע לאתגר היבשתי.
